כרונולוגיה עצובה: כך פוטר ניקו קובאץ' מבאיירן מינכן
הקרואטי הוחתם כסוג של פשרה ומאז עשה את כל הטעויות האפשרויות במועדון היהיר, עד ששילם ביוקר בעקבות התבוסה לאיינטרכט פרנקפורט. גם השנה לא צפויה אלופת גרמניה לזכות בליגת האלופות ונכונו לה עוד שנים של הישרדות באירופה
באפריל 2018 הודיעה באיירן מינכן על מינויו של ניקו קובאץ' למאמן. חודשיים אחר כך הוא הוביל את קבוצתו הקודמת איינטרכט פרנקפורט לניצחון על האלופה הניצחית בגמר הגביע, אבל למרות זאת לא רבים היו משוכנעים במינויו והוא הגיע כסוג של פשרה.
באותו זמן באיירן היתה אמורה להחליט לגבי מינוי מאמן. יופ היינקס, שהחליף את קרלו אנצ'לוטי במהלך עונת 2017/18, והיה המינוי המועדף על אולי האנס, רצה לצאת לפנסיה. קרל היינץ רומינגה התעקש על תומאס טוכל. בסופו של דבר מונה הקרואטי על פי הצעה של המנהל המקצועי חסן סליהמיצ'יץ'. וזו בדיוק הבעיה: מאמן של פשרה מביאים כדי לשרוד (במקרה של באיירן, הישרדות זה אומר מינימום דאבל). כשחולמים על זכייה בליגת האלופות לא מביאים פשרות.
בפעם השניה בשלוש שנים, באיירן מינכן מפטרת מאמן בשלב מוקדם של העונה. לפני שנתיים זה היה אנצ'לוטי, השבוע זה היה קובאץ'. התירוצים דומים: מאמן הגנתי לעומת סגל התקפה, רוטציה לא בריאה, מחנאות, ריב עם הכוכבים וחוסר יכולת להתאים את הטקטיקה לסגל. אפילו ההודעה לעיתונות והתגובות מצד ראשי הקבוצה אחרי הפיטורים לשניהם היו זהות לחלוטין.
באופן סמלי, קובאץ' פוטר אחרי תבוסה 5:1 בפרנקפורט. אחרי הפיטורים צייצו אוהדי הקבוצה, שאותם כינה קובאץ' כאוהדים הטובים בעולם, כי "הכוכב שלך נוצץ הרבה יותר טוב בפרנקפורט מאשר בדרום". האנזי פליק, העוזר הנצח של יוגי לב בנבחרת גרמניה, מונה למאמן זמני, כשהדגש הוא על המילה זמני. הוא ידריך את הקבוצה הערב נגד אולימפיאקוס ובשבת בקלאסיקו מול בורוסיה דורטמונד.
מועמדים רבים הוזכרו לקבלת התפקיד, ביניהם ז'וזה מוריניו, ארסן ונגר, טוכל, אלגרי, ואריק טן האך. אבל לפני שתתקבל החלטה כזו, באיירן תצטרך להחליט אם היא רק סותמת חור לעונה ומחתימה שם גדול בקיץ, או מנסה לגייס מאמן גדול כבר עכשיו.
לקובאץ' היו בעיות החל מתחילת דרכו. קארל היינץ רומינגה, שלא תמך בו, הבהיר לו כי "בבאיירן מי שקופץ לבריכה חייב לשחות מהרגע הראשון, לא מהיום הראשון". באיירן הוא מועדון של ציפיות שמהן אפשר רק להתאכזב וחלקן אינו ריאלי. הזכייה בדאבל לאחר קאמבק מטורף יוחסה על ידי האוהדים להתקפלות של דורטמונד בשלהי העונה יותר מאשר ליכולת של באיירן. האוהדים העדיפו להסתכל על ההפסד המוקדם וההדחה מאירופה ע"י ליברפול.
קובאץ' ראה את מה שכולם רואים. לבאיירן יש סגל מזדקן שהגיע לקצה גבול היכולת כבר לפני שנתיים. מולר, הומלס, ריברי, רובן ובעיקר בואטנג, כבר נמצאים מעבר לשיאם. יש את נוייר בשער ואת לבנדובסקי בהתקפה, אבל מלבדם אין מספיק כשרון לזכייה בליגת האלופות.
קובאץ' החליט ליישם את שיטות המשחק שלו, את הרוטציות והמשמעת, אבל לשחקנים זה לא התאים. הם עצמו את העיניים וחלמו על החזקת הכדור של גווארדיולה. גם האוהדים לא אהבו את מה שאו. ההנהלה רצתה התקפה ולא ראתה עין בעין את הטקטיקות ההגנתיות של הקרואטי.
המתחים נמשכו מחוץ לקווים: חאמס רודריגס צעק בחדר ההלבשה "פה זה לא פרנקפורט" כביקורת על שיטת המשחק. לא משהו שאומרים במועדון שאוהב מכונות כביסה ביתיות. זה בטח לא משהו שמדליפים לעיתון כמו ה"בילד". המאמן מצדו נראה ונשמע מדבר בקרואטית על קווי האורך עם אחיו רוברט, עוזר המאמן. שניהם דוברי גרמנית שוטפת ולא היתה להם שום סיבה לשוחח בשפתם. השחקנים הביעו חוסר אמון באוטוריטה של המאמן, שחש מיאוס. זאת היתה כרונולוגיה עצובה של אי הבנות.
קובאץ' העקשן התעקש על משחק פיזי, משמעת, ודאג שהשחקנים שלו יתאימו את הכשרון שלהם לשיטת המשחק שלו. אבל השחקנים סירבו לכבד אותו. כדי ליישם את השיטות שלו, קובאץ' היה חייב להרוויח את הכבוד שלו מהשחקנים, הוא היה חייב שהם יאמינו בו. זה לא קרה, מה שגרם לו לאבד את האוטוריטה. הרוטציה שלו גרמה לבלבול ושחקנים לא ידעו אם הם שחקני הרכב או שחקני ספסל.
אחרי תיקו 3:3 נגד דיסלדורף בשנה שעברה, קובאץ' כבר היה על סף פיטורים. אולי האנס ישב איתו והבטיח לו שהוא יילחם עליו. קובאץ' שחרר קצת, נטש קצת את הטקטיקה ונתן לכוכבים להביא ניצחונות. באיירן יצאה למשחק חוץ בליברפול בגביע האלופות וחזרה עם תיקו 0:0 אבל בגומלין, מול הקהל הביתי, היא הפסידה 3:1 וזה היה ההפסד ששבר את האמון של רומינגה בקובאץ'. זה לא היה רק ההפסד, אלא הדרך ועוד מול הקהל הביתי: קבוצה תבוסתנית, חסרת אומץ, הססנית ומביכה.
רומיניגה ביקר בעוקצנות את קובאץ', את הטקטיקה שלו ואת העובדה שלא שמע בזמן לעצות לגבי הרוטציה. "אין שום בטחון שהוא ימשיך", אמר. אותו ראיון נערך לאחר מחזור המשחקים שבו הביסה באיירן 0:5 את דורטמונד שהוליכה את הטבלה. שחקנים כמו הומלס ולבנדובסקי התלוננו שאין קונספט בהתקפה.
הזכייה בדאבל נתנה לקובאץ' שקט תעשייתי. הומלס ורודריגס שוחררו, קוטיניו הגיע, ובעיקר הובאו לוקאס הרננדס ואיבן פרישיץ', שחקנים נטולי אגו שדרכם סבר 'קובאץ' שניתן ליישם את הטקטיקה שלו. ההחתמות הללו רמזו שההנהלה מקבלת את הדרך של המאמן.
אחרי ה-2:7 המוחץ על טוטנהאם הוריד קובאץ' לספסל את תומאס מולר במשחק מול הופנהיים. זו הייתה השפלה פומבית והדי המריבה הורגשו היטב. בשביל האוהדים היה זה קו פרשת המים, כי במולר לא נוגעים.
ההישגים בליגה לא עזרו לקובאץ'. אחרי שבאיירן הפסידה פעמיים בעשרת המשחקים הראשונים הביעו שוב האוהדים את חוסר שביעות רצונם ושוב החלו חיכוכים בין המאמן לשחקנים ונוצרה מחנאות. במקום לכבות שריפות, קובאץ' התבטא כי "זה נחמד שיש כבישים שאפשר לנסוע עליהם 200 קמ"ש, אבל זה לא שווה הרבה אם המכונית שלך יכולה לנסוע רק 100 קמ"ש". מאמן לא יכול לזלזל ככה בסגל שלו, בטח לא במועדון גאה ויהיר כמו באיירן. המועדון היה צריך רק חותמת כדי להדיח את המאמן.
"התוצאות והדרך שבה שיחקנו הראו לנו שאנחנו חייבים שינוי", אמר קרל היינץ רומינגה לאחר הפיטורים, והוא צדק. באיירן זקוקה לשינוי והדרך שהטוו אולי האנס ורומינגה לא הצליחה. במקום לשמוע את המסר של קובאץ', הם בחרו להרוג את השליח. באיירן משלמת כבר כמה שנים את המחיר על התאוותנות שלה. זה לא רק גצה וקובאץ': באיירן הביאה לקווי האימון שלה את גווארדיולה לאחר שהפכה לקבוצה הראשונה שהצליחה לפצח את השיטה של המאמן הקטאלוני.
זו תהיה עוד שנה של הישרדות במינכן. דאבל והדחה מוקדמת מהמפעל שבאמת חשוב.
לפנייה לכתב/ת 
