רוצים שינוי: ה-VAR באנגליה צריך ריענון / "מר עולם"
שתי נגיעות היד ברחבה מהן התעלמו השופטים במשחק העונה בין ליברפול למנצ'סטר סיטי הוכיחו שהפרמייר-ליג צריכה להתיישר עם שאר העולם. אל תתפלאו אם עוד מעט תינתן לכל מאמן האפשרות לערער על ההחלטות
משחק העונה של הפרמייר-ליג, שבו ליברפול ניצחה את מנצ'סטר סיטי 1:3 ופתחה פער של 8 נקודות בראש הטבלה, חרץ ככל הנראה את גורל האליפות באנגליה כבר באמצע נובמבר. אבל יכול להיות שהוא היה גם קו פרשת המים בכל מה שקשור לשימוש במערכת ה-VAR בכדורגל האנגלי.
כבר שבועות ארוכים שהשופטים באנגליה ובעיקר שופטי ה-VAR נמצאים תחת ביקורת קשה על ההחלטות שלהם, בעיקר בקשר לנבדלים ונגיעות יד ברחבה. והנה דווקא במשחק הכי גדול של העונה, שבו שיחקו שתי הקבוצות הטובות ביותר, ושגרף את נתוני הצפייה הגבוהים ביותר, נרשמו האירועים הדרמטיים ביותר של העונה. ומי יודע, אולי החלטות השיפוט הללו הם אלו שיכריעו לבסוף את גורל האליפות.
פפ גווארדיולה נראה במהלך המחצית השנייה כמעט יוצא מדעתו על הקווים, כאשר התלונן בפני השופט הרביעי מייק דין כי קבוצתו לא קיבלה פנדל בפעם השנייה במשחק.
במקרה הראשון, כבר בדקה השישית של המשחק הכדור פגע בידו של טרנט אלכסנדר ארנולד, המגן הצעיר של ליברפול. השופט מייקל אוליבר סימן בידיו "אין פנדל" ואיפשר לליברפול לצאת להתקפה מתפרצת. 21 שניות לאחר מכן פאביניו העלה את ליברפול ל-0:1. אם שופטי ה-VAR היו סבורים שאוליבר טעה וכי יש מקום לפנדל לזכות סיטי, השער של ליברפול היה כמובן נפסל וסביר להניח שסיטי הייתה עולה ליתרון 0:1, ומי יודע איך המשחק היה מתפתח. אבל שופטי הוידאו הודיעו לאוליבר שלסיטי לא הגיע פנדל ולכן השער של ליברפול חוקי. אוליבר כלל לא ניגש למסך המוצב במרכז המגרש כדי לצפות בעצמו באירועים.
בסיום המשחק פנה פפ באופן מופגן לשלישיית השופטים, לחץ את ידיהם ואמר להם בהפגנתיות: "תודה רבה לכם". במסיבת העיתונאים הוא נשאל לגבי החלטות השיפוט ואמר: "אתם צריכים לשאול את מייק ריילי ואת כל הבוסים הגדולים על כל זה. אל תשאלו אותי. בכל פעם שואלים אותי למה יום אחד זו כן נגיעת יד וביום אחר זה לא. אל תשאלו אותי, תשאלו אותם".
מייק ריילי, שופט העבר המפורסם, מכהן בעשר השנים האחרונות כמנהל איגוד השופטים המקצוענים של הכדורגל האנגלי. הוא האיש שאחראי על ההנחיות שניתנו בתחילת העונה לשופטים באנגליה – והוא זה שנמצא כרגע תחת מתקפה חזיתית. ולא רק של גווארדיולה.
חוקי אירופה וחוקי אנגליה
קצת היסטוריה. הרעיון להכניס שיפוט וידאו לכדורגל אינו חדש. בענפי ספורט אחרים, כמו פוטבול, ראגבי, קריקט וטניס, הוא קיים כבר שנים רבות. אבל בכדורגל, שהיסטורית הוא ספורט מאוד שמרני, הייתה התנגדות לעניין במשך שנים רבות.
לאחר שספ בלאטר, הנשיא המושחת של פיפ"א, הוזז מתפקידו ה-VAR החל להיכנס לשימוש, כשהמונדיאל האחרון היה האירוע הגדול הראשון בו נעשה שימוש בשופטי הווידאו. בגביע העולמי נפסקו הכי הרבה פנדלים אי פעם, 29, אבל גם נשלפו הכי מעט כרטיסים אדומים – 4. בפיפ"א היו מרוצים: לפי הבדיקה שלהם 99.3 אחוזים מהחלטות השופטים בטורניר היו נכונות.
עד תחילת העונה הנוכחית, הליגה הגדולה היחידה בעולם ששוחקה בלי VAR הייתה הפרמייר ליג, די הזוי כאשר מדובר בליגה העשירה והפופולרית בעולם. ראשי הכדורגל האנגלי ניסו להסביר: רצינו לראות איך המערכת פועלת במקומות אחרים בעולם, כדי ללמוד מהטעויות שנעשו שם ואז להכניס אותה לפעילות אצלנו בדרך הטובה והנכונה ביותר. הגיוני.
רק שבדיעבד האנגלים עשו את כל הטעויות האפשריות. הם החליטו לפרש את נגיעות היד ברחבה באופן שונה מאשר בשאר העולם – הזוי ולא הגיוני כאשר הקבוצות הגדולות משחקות ביום רביעי בליגת האלופות ובשבת בליגה, בעצם על פי חוקים שונים. וגרוע לא פחות: השופטים קיבלו הנחיה מפורשת לא לגשת למוניטורים שמוצבים על קו האמצע ולקבל באופן כמעט מוחלט את דעתם של שופטי ה-VAR. ההיגיון שעמד מאחורי ההחלטה המוזרה: הרצון שלא לעצור את המשחק לפרקי זמן ארוכים מדי.
אין ספק, אחת הבעיות של המערכת אלו ההפסקות הארוכות מדי לבדיקת האירועים. זה פוגע בשטף המשחק, פוגע באחד היסודות של הכדורגל, שהוא משחק עם מעט עצירות (בניגוד לענפי ספורט אחרים, שם זה פחות מפריע). הבעיה היא שבגלל השאיפה לזרז את המשחק ולא לעצור אותו ליותר מ-30 שניות, נשכחה הסיבה שבגללה בכלל הכניסו את המערכת לכדורגל – לעשות צדק, לתקן טעויות.
ההוראות המוזרות הללו גרמו לאבסורדים. בשבת נפסל שער לזכות שפילד יונייטד מול טוטנהאם בשל נבדל גבולי ביותר אחרי ששופטי ה-VAR בדקו שוב ושוב את האירוע במשך 3 דקות ו-47 שניות! אבל ביום ראשון ההחלטה לא להעניק פנדלים בשני מקרים לזכות מנצ'סטר סיטי התקבלה אחרי 15 שניות בלבד של דיון. זה לא רציני וגם לא הוגן. במילים אחרות זה לעשות צחוק מהעבודה.
נחזור לאירוע הראשון במשחק באנפילד. הכדור שנבעט לרחבה שיפשף את ידו של ברנרדו סילבה, לפני שנעצר בזרועו הפתוחה והלא צמודה לגוף של טרנט אלכסנדר ארנולד. על פי החוק היבש הסיבה לכך שלא נפסק פנדל הייתה אותו מגע ראשוני ביד של סילבה. הבעיה היא שההסבר שנתנה הפרמייר-ליג לאירוע היה שונה לגמרי: "לא מדובר באירוע שיש בו סיבה לחשוב שהיה מגע מכוון של המגן בכדור".
מדובר בהסבר מופרך מכל הבחינות. ראשית לא היה איזכור למגע של הכדור עם היד של ברנרדו סילבה. ואם כך, אין שום אפשרות שנגיעת היד של טרנט אלכסנדר ארנולד היא לא פנדל. היד חורגת ממסגרת הגוף באופן ברור. ועוד דבר לא פחות חשוב: פיפ"א הבהירה בקיץ שאין יותר שום משמעות לכך אם המגע עם הכדור היה מכוון או לא. בקיצור – פארסה, שלא לומר טימטום מוחלט.
כל שופט לעצמו
הבעיה היא לא רק הטעויות הקריטיות שנעשו, אלא חוסר האחידות המשווע בין משחק למשחק, בין שופט לשופט. ביום שלישי שעבר החליט השופט האיטלקי ג'נלוקה רוקי לשרוק לפנדל לזכות צ'לסי במשחק ליגת האלופות מול איאקס ,אחרי שהכדור פגע בידו הכמעט צמודה של ג'ואל פלטמן בדרך אל השער. על פי החוק הנוכחי זה פנדל. אז איך הנגיעה של אלכסנדר ארנולד היא לא פנדל (בהנחה שאף אחד לא ראה את הנגיעה של סילבה?).
שער שכבש רוברטו פירמינו במשחק של ליברפול מול אסטון וילה נפסל בשל נבדל. בצילומים שסופקו לתקשורת הוסבר שבית השחי של פירמינו היה זה שהכשיל אותו. יש שטענו שזו הייתה בעצם הפיטמה שלו. יכול להיות יותר הזוי מזה?
בשבוע שעבר הייתה שערוריה אחרת. השופט מרטין אטקינסון שלף כרטיס צהוב לסון יונג מין, החלוץ הקוריאני של טוטנהאם, אחרי אירוע הפציעה הקשה של אנדרה גומש. שופטי ה-VAR, נסערים כמו כולם מהפציעה הנוראית, הודיעו לאטקינסון שסון צריך לקבל כרטיס אדום. למה? ככה. אחרי המשחק הוחלט לבטל את האדום.
לכולם ברור שכך זה לא יכול להימשך. מערכת ה -VAR פועלת היום כמעט בכל הליגות הגדולות בעולם, בכל הטורנירים הגדולים, וברוב המקרים היא אכן עושה את מלאכתה: עושה צדק. נכון, פה ושם יש טעויות, יש תקלות, יש עצירות ארוכות מדי. אבל ב-95 אחוזים מהמקרים היא עובדת. רק באנגליה המצב הוא שערורייתי. כולם כועסים: האוהדים, המאמנים, השחקנים, שלא מבינים מה רוצים מהם. וגם השופטים בלחץ, כי בכל שבוע הזעם עליהם רק הולך וגדל, והם מתקשים לתפקד.
מייק ריילי ואנשיו מבינים שמשהו חייב להיעשות, ומהר. בשבוע שעבר כבר התקיימו פגישות עם חלק ממאמני הפרמייר ליג, שהעלו את הטענות שלהם. ביום חמישי, במהלך הפגרה הבינלאומית, יתקיים כנס חירום שבו יודיעו כי מעתה והלאה השופטים יקבלו הוראה לצפות במוניטור, כמו בכל העולם. ריילי הודה בטעותו. הוא מבין שהשופט על המגרש מרגיש את המשחק ומבין את הסיטואציות טוב יותר מאשר שופטים שיושבים באולפן מבודד בסטוקלי פארק, והוא זה שצריך לקחת את ההחלטה הסופית במקרה של מצבים שנויים במחלוקת.
המצב הנוכחי הוא אבסורדי, כאשר לשופט על המגרש אין למעשה שום השפעה על ההחלטות הכי חשובות במשחק. הוא נתון לחסדי שופטי ה-VAR. הם מחליטים בשבילו והוא לא יכול לערער או אפילו לחשוב אחרת. בנוסף, יהיה ניסיון ליצור אחידות בכל מה שקשור לנגיעות יד, מתי בדיוק זה פנדל ומתי לא. ולא פחות חשוב: השופטים יקבלו הנחייה שלא למהר לקחת החלטה, גם אם זה ייקח עוד 20 או 40 שניות לצפייה בעוד כמה זוויות של האירוע הבעייתי.
הקריאה של כל מיני פרשנים לבטל את ה-VAR היא פתטית ולא הגיונית. לא נחזור להתנייד עם סוסים וכרכרות בגלל שלעיתים מכוניות עושות תאונות. הקידמה והטכנולוגיה נמצאים בכל תחומי החיים של כולנו, אז גם בכדורגל. רק שצריך לעשות את זה נכון. וזה לוקח זמן עד שמוצאים את הדרך הנכונה. אחת ההצעות שעלו בזמן האחרון היא להכניס גם לכדורגל את האפשרות שלכל מאמן תהיה אפשרות לערער פעמיים או שלוש במהלך המשחק על החלטות השיפוט. זה קורה בפוטבול, בקריקט ובטניס וזה עובד מצויין- אז למה לא בכדורגל?
זו גם אחת ההצעות שיעלו לדיון בכנס ביום חמישי. ולמרות שכרגע ועדת החוקה של פיפ"א מתנגדת לרעיון, אל תתפלאו אם דווקא זה מה שיסייע לשיפור המצב, ולא רק באנגליה. אם למשל השיטה הזו הייתה פועלת ביום ראשון, פפ גוורדיולה יכול היה לערער על שני הפנדלים שלא נשרקו לזכות הקבוצה שלו. השופטים היו מחוייבים לעצור ולבדוק באופן המדוקדק ביותר ולהגיע להחלטה סופית.
בסופו של דבר צריך לזכור, ה-VAR הוא תינוק בן שנתיים. הוא עדיין לומד ללכת. הוא עדיין בחיתולים. זה ייקח זמן. ובעוד חמש או שש שנים כולנו נשב ונצחק על הימים הראשונים המבולבלים הללו, ולא נבין איך מישהו פעם רצה לבטל את שיפוט הוידאו ולזרוק אותו לפח.
לפנייה לכתב/ת 
