חזר משבתון: הקאמבק של כרמלו אנתוני
"מגלה את אמריקה": אחרי יותר משנה בלי כדורסל, פורטלנד נתנה לכוכב הדחוי הזדמנות להמשיך את הקריירה שלו בגיל 35 - ובינתיים נראה שהשידוך המפתיע יכול להסתיים בהצלחה
אם צריך לבחור רגע אחד שממנו אפשר להתחיל לספר את סיפור העלייה לגדולה של לוקה דונצ'יץ', למשל, זה יהיה כנראה הבכי החרישי שלו על הספסל של ריאל מדריד, אי שם ב-2017. אם צריך לבחור רגע אחד שממנו אפשר להתחיל לספר את סיפור הנפילה של כרמלו אנתוני, זו תהיה כנראה מסיבת העיתונאים הראשונה שלו כשחקן אוקלהומה אי שם ב-2017 - והצחוק המזלזל שיצא ממנו ברגע ששמע את המילה "ספסל" מאחד הכתבים בחדר.
לטבלאות ה-NBA
הרעיון של לעלות מהספסל היה נשמע למלו כל כך מנותק מהמציאות אז, כמעט מופרך. הוא פנה לפול ג'ורג', אז חבר לקבוצה שהיה בקרבת מקום, ואמר לו: "הם אמרו שאני צריך לבוא מהספסל". החיוך הזחוח של אנתוני חשף את כל הבעיה שלו, שהתנקמה בו בהמשך הדרך וכמעט פלטה אותו מהכדורסל לתמיד: את הפער בין מה שהוא חושב שהוא למה שהוא באמת, בין ערך השוק האמיתי שלו לאיך שהוא תופס אותו.
זה היה רגע קלאסי של היבריס, מהסוג ששולפים בכתבות שמסכמות קריירה. שנתיים אחרי, הספסל הפך לאופציה הכי טובה של אנתוני, שחקן שכבר הוגלה מהליגה וקיבל הזדמנות כנראה אחרונה מפורטלנד לשמור על הקריירה שלו בחיים, רגע לפני שהיא נגדעת. "לא אכפת לי לעלות מהספסל", אמר לפני שנה וקצת. "אני מוכן לקבל תפקיד כזה בכל קבוצה. אני רק רוצה לשחק".
אבל מאז שיוסטון שיחררה אותו אחרי עשרה משחקים בלבד, ואף קבוצה אחרת לא הסכימה לתת בו אמון מחודש. אנתוני עבר שנה שלמה בלי משחק רשמי - נצח במונחים של כוכב לשעבר כמוהו, עשר פעמים אולסטאר, שהתרגל לאוויר הפסגות של הליגה. בן המחזור של לברון מדראפט 2003 מצא את עצמו במקום כמעט נואש. עד כדי כך, שאפילו נבחרת ארה"ב, שהתמודדה עם מכת היעדרויות בגביע העולם האחרון, סירבה לבקשתו להצטרף אליה.
חבל הצלה
עד שהגיעה פורטלנד, וזרקה לו חבל הצלה שיגרד אותו מהתחתית עם הצעה לחוזה לא מובטח. אנתוני נענה לה כמובן, כי לא ממש הייתה לו ברירה אחרת. כבר ביולי צייץ דמיאן לילארד: "תנו למלו עונת פרידה", וכשאוהד כתב לו: "תגיד לבלייזרס להחתים אותו", הוא ענה: "אין לנו כסף". פורטלנד גם הביעה בו עניין עוד בקיץ 2017, כשמלו היה בדרך החוצה מניו יורק. חלף הזמן, הפאור פורוורד הפותח של פורטלנד זאק קולינס הושבת אחרי שלושה משחקים בגלל פציעה בכתף וייעדר בחודשים הקרובים, הקו הקדמי הפך לדליל במיוחד, התוצאות איכזבו - ו"ההזדמנות המושלמת" של אנתוני, כפי שהוא בעצמו כינה אותה, סוף סוף הגיעה.
"זה קרה בנקודה בחיי שבה אני רואה דברים יותר בבהירות, עם הבנה של סיטואציות שונות ופשוטות בחיים", אמר מלו בסרטון שהעלה לערוץ היוטיוב שלו. "הגישה שלי שונה לחלוטין". אנתוני סיפר ש"מנטלית ורגשית ניתקתי את עצמי מהמשחק קצת, רק כדי לתת לעצמי מעט שפיות ולא לחשוב על זה". השיחה מפורטלנד חיברה אותו מחדש לליגה. הספרה החדשה של אנתוני – 00 – משקפת את הסיטואציה שלו: במובן מסוים, בגיל 35, הוא באמת התחיל מאפס בפורטלנד.
עוד מוקדם להכתיר את הקאמבק כסיפור הצלחה, אבל בינתיים זה נראה טוב. אנתוני גומל לבלייזרס על הצ'אנס, וב-29.5 דקות קולע 16 נקודות, לוקח 5.3 ריבאונדים ומוסר 1.8 אסיסטים. שלושת המשחקים הראשונים שלו נגמרו בהפסדים, אבל באחרון - והטוב מכולם מבחינתו - הגיע ניצחון הבכורה. מלו צלף 25 נקודות (4 מ-7 לשלוש), והודה ש"הגוף שלי מרגיש טוב, מנטלית אני מרגיש טוב". סי.ג'יי מקולום כינה את ההופעה שלו "וינטג'", והתבדח ש"שלפנו יין ישן וטוב". מלו עלה למקום ה-18 ברשימת קלעי כל הזמנים בליגה, והזכיר מה הוא יכול לתת דווקא אחרי כל מה שעבר.
היה מתבקש שזה יקרה דווקא מול שיקגו, אותה קבוצה שוויתרה עליו אחרי שהועבר אליה בטרייד מיוסטון. ב-2014 הוא היה קרוב לחתום בה כשחקן חופשי, מה שלא קרה בסופו של דבר. ברבע הרביעי היה אפשר לשמוע את אוהדי הבולס קוראים מהיציע: "אנחנו רוצים את מלו, אנחנו רוצים את מלו". מה שנקרא, מאוחר מדי. אנתוני טען בסיום "שבסוף היום, תמיד אהיה מחובר לשיקגו בדרך כלשהי, איכשהו". אבל ספק כבר אם ישחק בה בעתיד.
הכל בזכות לה לה
את הקרדיט, בכל מקרה, הוא נתן לאשתו, לה לה. פחות משמונה דקות לסיום המשחק, אי אפשר היה להישאר אדיש ל"רגע המשפחתי" המרגש שבו המצלמה קלטה אותה בוכה ביציע, מעלה בשיחת פייס-טיים את בנם המשותף - ומראה אותו לאנתוני, שעמד לא רחוק משם במהלך פסק זמן. אנתוני קלט את זה, הצדיע להם, ובסיום התפנה לדבר על החלק של לה לה בהמשך הקריירה שלו.
"מנטלית היא דחפה אותי להמשיך", הוא אמר. "היא הייתה חלק מרכזי, עיקרי, מהסיבה שאני כאן היום". לה לה הסבירה שרצתה שהבן יהיה חלק מהרגע. "הוא מתגעגע לאבא שלו הרבה", אמרה. היא חיכתה לו בחדר התקשורת, סמוך לחדר ההלבשה, וסביר להניח שאמרה לעצמה - ואולי גם לכרמלו: טוב ששכנעתי אותו לא לוותר.
בחודש יולי, כשאנתוני עדיין היה מובטל, חברו לשעבר בדנבר צ'ונסי בילאפס ניסה להסביר למה מלו הגיע למצב הזה. לדעתו, לאנתוני היה חשוב מדי לקלוע 30 נקודות מדי משחק. "היו לו משחקים עם 20, 22 נקודות", סיפר בילאפס. "אנחנו מנצחים במשחק - והוא עצבני... הוא לא עשה נפשית את הצעד הזה אחורה, כדי לומר: 'אוקיי, אני אכנס ואשחק נגד מחליפים. אני אנסה לעזור לקבוצה... הוא עדיין לא שם".
אבל יכול להיות שעכשיו זה משתנה לנגד עינינו. אפשר לקרוא לזה הצתה מאוחרת, או סתם הפנמה של המצב החדש מבחינתו והסתגלות אליו. לא סתם מאמנו האישי אמר לאחרונה שכרמלו טוב יותר מ-60 או 70 אחוזים מהשחקנים בליגה, זה כנראה נכון - אבל אנתוני הגיע למצב בו התדמית שדבקה בו גורמת למועדונים לחשוש לגביו ובסוף פשוט לוותר עליו. היא שמה מעליו עננה. בפורטלנד נראה שהיא מתחילה להתפזר - אבל אצל אנתוני, כמו אצל אנתוני, נצטרך להמשיך לעקוב.