ידיד המחלקה / עושה היסטוריה
רפאל נאה חוזר לסיפורים הגדולים משנות הסיקור שלו, והכינוי שבכותרת היה שייך למשה דיין ז"ל, שאומץ ע"י מכבי ת"א בכדורסל והפך לאטרקציה עבור כל קבוצה שהגיעה להתארח. ומה הקשר לסנטיאגו ברנבאו?
דיין הפך לסמל, גם אצל אוהבינו וגם אצל שונאינו. לאן שלא הגעת בעולם הגדול עצרו אותך אנשים, ברובם אוהדי ספורט, כיסו עין אחת וסימנו בשנייה את "וי", סמל הניצחון. הייתה פעם אחת ב-1972 בה ביליתי ארבעה שבועות בתאילנד עם נבחרת הנוער בכדורגל שאימן דוביק שווייצר, וזכתה באליפות אסיה. גם שם, לאן שלא הלכת, בכל פינה נידחת ולא רק בבנגקוק, אנשים עצמו עין אחת כהערצה לאיש.
ובמכבי ת"א שמו לב היטב ליכולת המשיכה של האיש, ודאגו לחבר אותו לצהוב במהלך שנות ה-70. דיין החל להגיע בקביעות למשחקים יחד עם אשתו השנייה רחל. השניים העריצו את הקבוצה המצליחה והרבו לצפות במשחקי הבית בגביע אירופה ביד אליהו. החשיבות חרגה מהעולם הספורטיבי: בתקופה בה שורה של מדינות החרימו את ישראל או לא הכירו בה, לפני כל משחק עלו שתי שאלות מצד האורחים – האם משה דיין יהיה במשחק, והאם ניתן יהיה להצטלם איתו.
יותר מכך – היו ראשי קבוצות ומועדונים ביבשת שלא הקפידו לצאת עם השחקנים למשחקי החוץ, אבל כאשר מדובר היה בנסיעה לת"א, כולם רצו להצטרף ואיש לא היה מוכן לוותר רק בשביל התמונה. אחד מהם היה נשיא ריאל מדריד, דון סנטיאגו ברנבאו, שעל שמו אצטדיון הכדורגל המפואר של המועדון. הוא התעקש להגיע ולהצטלם עם דיין.
למשפחת דיין עצמה היה סמל בקבוצה אליו הרגישה קרובה: טל ברודי, שעשה עלייה מארה"ב ונשאר כאן עד היום הזה, כשעבורו לא קיימת ארץ אחרת לחיות בה, או אירוע ספורטיבי גדול יותר מהמכבייה שהביאה אותו אלינו. טל היה קרוב אליהם מאוד, כפי שהם העריצו אותו.
דיין היה מרבה לרדת לפרקט לפני המשחקים ולברך את שחקני שתי הקבוצות, וזה עשה רושם יוצא מן הכלל על האורחים. היו תחנות טלוויזיה שעמלו על קלוז־אפים של בני הזוג יותר מאשר על רגעים מהמשחק. דיין ורעייתו התחברו מהר מאוד לאווירת גביע אירופה ונראו לעתים נלהבים, כמו האוהדים, מכל סל שהושג. התלהבותה באולם של רחל לא ידעה לעתים מעצורים. לפעמים דיין גם היה יורד לחדר ההלבשה כדי לברך אחרי ניצחון, ולפעמים שלח את הברכות לקבוצה במסע שלה במדינה אחרת.
במכבי ת"א אהבו מאוד את בני הזוג, וגם כאשר קרנו של דיין ירדה, המשיכו להזמין אותו למשחקים והבליטו אותו בתור האורח מספר 1. המאמן רודי דאמיקו, שזכה איתה ב-1981 בארבעה תארים, סיפר: "המפגש הראשון שלי עם דיין לפני משחק נגד נבחרת אירופה ריגש אותי במיוחד. הוא לחץ את ידי כאילו הכיר אותי שנים. חודש לפני כן עוד הייתי אזרח אלמוני בארה"ב שנסע עם ההמונים ברכבת התחתית בניו יורק, מבלי שאיש זיהה אותי, ופתאום אני בת"א, ודיין שהוא סמל עבורנו האמריקנים לוחץ את ידי. לא נשארו לי מילים לבטא את התרגשותי".
לפנייה לכתב/ת 
