התחיל בטברנה, נגמר באש / טור
400 אוהדים אדומים, עברית מהדהדת, עשרות שוטרים ודגל ישראל אחד שרוף. מתן בן הרוש, אוהד הפועל ירושלים, מספר על החוויה המפוקפקת ביציעי האואק"ה
הגענו לעיר ביום שלישי. מרגיש כמו אירופה אבל האווירה מזכירה את הבית, אתונה אדומה (גם פיראוס). בטיסה וברחובות העיר השפה העברית מהדהדת יותר מיוונית וכך גם בטברנה ששיריה הוחלפו בשירי עידוד לקבוצתנו שמשחקת למחרת.
את יום המשחק פתחנו בעליה לאקרופוליס, חמושים כמובן בצעיפים וחולצות אדומים. בצהריים נכנסנו לאווירה עם טברנה אדומה ולאחר מכן התקרבנו לדבר האמיתי. 18:00 - התכנסות במרכז העיר, שלוש שעות וחצי לפני המשחק. הקהל בכמות מרשימה מתקבץ עטוף בעשרות שוטרים. יוצאים לדרך.
שבעה אוטובוסים בליווי צמוד של ניידות משטרה, מזכיר כניסה לקבר יוסף שבשכם. עם הגעתנו נפרשו שוטרי יס''מ יוונים חמושים במגני פלסטיק מלווים אותנו עד כניסתנו ליציע. בצמוד לאואקה התקיים משחק של קבוצת הכדורגל של אא''ק שבסיומו נהרו אלפים לאולם שהפך בין רגע להר געש יווני. תליית דגלי חיזבאללה ושל הרשות הפלסטינית ביחד עם תמונתו של המחבל, מרואן ברגותי, העיבו על האווירה.
בסמוך למחצית האווירה מתחילה להתלהט עם התקרבות היוונים ליציע שלנו ועם שובנו מהפסקת הסיגריה שבה נזרקה עלינו כוס שתייה הוצת לנגד עינינו דגל ישראל באקט אנטישמי מזעזע שצרם בלב. כנראה שהרקע לכך לא קשור באופן ישיר לחג החנוכה שמתקרב.
ולמשחק עצמו. 35 דקות הפועל שלנו שיחקה לא רע, אך קריסה מנטלית הביאה לניצחון של היוונים על הפועלים בדרך למקום הראשון בבית. ואנחנו? שרנו ועודדו ללא הרף. בסיום מספר יוונים מחאו כפיים, רובם המכריע הסתפק בקללות וחגיגות ניצחון בשני הענפים באותו ערב. חזרנו למלון לצבור כוחות, מחר נחזור לחבב את התרבות היוונית ולהינות מהטברנות והדגים המשובחים.
לפנייה לכתב/ת 
