חלומות של מחר: האירועים שיעשו את העשור הבא
כמה שנים תשלוט ליברפול של קלופ? מה יעשו מסי ורונאלדו אחרי שיתלו את הנעליים? בכמה ישבור אמבאפה את שיא ההעברות? והאם בעתיד כבר לא נצטרך שופטים? נדב יעקבי מנסה להעריך איך ייראה הכדורגל העולמי בעשור הקרוב
ליברפול סוף סוף תזכה באליפות
טוב, זו לא חוכמה. הפער שפתחה ליברפול בראש טבלת הפרמייר-ליג מבטיח לה באופן כמעט סופי את התואר שבו לא זכתה מאז ש"רוקט רוני" רוזנטל הפציץ במדים האדומים בעונת 1989/90. כן, לפני שלושה עשורים שלמים.
רבים מאוהדי ליברפול שבעי האכזבות מסרבים לומר בקול רם את המילה "אליפות". אבל מה הסיכוי שהקבוצה של יורגן קלופ, זו שניצחה ב-27 מ-28 משחקי הליגה האחרונים שלה, פתאום תפסיד חמש פעמים ב-19 המשחקים שנותרו לה לסיום העונה?
ליברפול תהיה אלופה הרבה לפני מחזור הסיום והמשחק מול ניוקאסל ב-17 במאי 2020. היא תוכתר אולי כבר בתחילת אפריל. מי יודע, אולי כבר ב-4 באפריל, ודווקא באצטדיונה של מנצ'סטר סיטי, האלופה בשנתיים הקודמות. השאלה האמיתית היא לא אם ליברפול תזכה באליפות העונה ואפילו לא מתי בדיוק זה יקרה. השאלה היא האם הקבוצה של קלופ תיצור המשכיות גם בעונות הבאות, כפי שעשו בעבר מנצ'סטר יונייטד, צ'לסי ומנצ'סטר סיטי.
ההערכה שלי היא שכן, זה מה שיקרה. קלופ יצר באנפילד מפלצת אמיתית שעדיין רעבה להצלחות. הזכייה בליגת האלופות בקיץ שעבר הוסיפה לליברפול את מימד הווינריות, אחרי שכבר לא היה ספק באשר לאיכות שלה. כמעט כל שחקני המפתח עדיין צעירים יחסית ויוכלו להמשיך ביחד עוד שנה, שנתיים ואולי אפילו שלוש.
בסוף זה יסתיים, ברור. זה קרה לכל הקבוצות הגדולות בהיסטוריה וזה יקרה גם לליברפול. אבל זה בדיוק האתגר של הקבוצה הזו – להמשיך ולזכות בתארים, כדי להיחשב לאחת הקבוצות הגדולות של העת החדשה.
לאו מסי וכריסטיאנו רונאלדו יפרשו
מתי זה יקרה? אין איש שיודע. אבל הולך ומתקרב היום ששני השחקנים הגדולים ביותר של העשור הקודם, ולדעת רבים שני השחקנים הגדולים בהיסטוריה, יתלו את הנעליים. רונאלדו יהיה בחודש הבא בן 35. מסי יחגוג בקיץ יום הולדת 33. כן, שניהם בכושר נהדר וממש לא נראים כמו מי שמאבדים מהיכולות הפנומנליות שלהם. זוכרים את שער הנגיחה המדהים של רונאלדו לפני שבועיים נגד סמפדוריה? זוכרים שמסי הוא שוב המבקיע הטוב ביותר בליגה הספרדית?
הכל נכון, אבל גם ספורטאי על כמו השניים הללו הם בסופו של דבר, קשה להאמין, בני אדם. ושניהם גם החלו לדבר באופן פומבי על היום שאחרי. מסי אמר זאת בטקס בו זכה בכדור הזהב השישי שלו ורונאלדו חשף את הפנטזיה שלו להיות שחקן קולנוע בקריירה הבאה שלו.
החוזה של רונאלדו ביובנטוס יסתיים בקיץ 2022, כשהערב החלו לעלות דיווחים שהוא עשוי להאריך את החוזה בשנה נוספת, אבל ההערכה היא שהוא לא יישאר ביובנטוס מעבר לתקופה הזו ובגיל 38 וחצי לכל המאוחר הוא יעבור לשחק לעונה אחת אחרונה בליגה מתפתחת – ארה"ב, סין או יפן – כדי להיות כשיר ולשחק במונדיאל החמישי שלו, בנובמבר-דצמבר 2022 בקטאר. יכול להיות גם שהוא ירצה לסיים את הקריירה בספורטינג ליסבון, המועדון בו גדל.
רונאלדו עדיין רוצה לשבור כמה שיאים עד שיסיים את הקריירה. גם לזכות בליגת האלופות בקבוצה שלישית (אחרי מנצ'סטר יונייטד וריאל מדריד) וגם להיות גדול המבקיעים בנבחרות בכל הזמנים. כריסטיאנו כבש 95 שערים במדי נבחרת פורטוגל והוא די קרוב לשיאן העולמי, עלי דאיי, שהבקיע 109 שערים במדי נבחרת איראן. וכמו שכולנו מכירים אותו, הוא לא ינוח עד שיגיע אל היעד.
ומה לגבי מסי? החוזה שלו בברצלונה יסתיים ב-2021, אבל אוהדי בארסה לא צריכים להיכנס ללחץ. הצפי הוא שבקרוב הוא יאריך את החוזה. אין לו שום כוונות לעזוב את הקאמפ נואו. מעבר לכך, נשיא המועדון ג'וזפ מריה ברתומאו אמר לא מכבר כי הוא מקווה שמסי יישאר בברצלונה כל חייו, כלומר יקבל תפקידים כאלו ואחרים במועדון גם אחרי שיסיים את קריירת המשחק שלו.
בחוזה של מסי יש סעיף המאפשר לו להשתחרר בחינם לקבוצות מליגות רחוקות, מה שאומר שאף אחד לא יתפלא אם נראה אותו עובר לשחק בקטאר, כמו שעשו פפ גווארדיולה וצ'אבי לפניו. מסי אמר כמה פעמים בעבר שהחלום שלו הוא לסיים את הקריירה בניואלס אולד בויז, קבוצת נעוריו מרוסריו. אבל הסיכוי שזה יקרה אינו גדול.
כמו רונאלדו, גם מסי רוצה לשחק בעוד מונדיאל אחד, כך שלפני קיץ 2023 הוא כנראה לא יפרוש. אבל אז, כשהוא בן 36, זה עשוי לקרות. אז תתחילו להתרגל: עידן רונאלדו ומסי, שהחל באמצע העשור הראשון של המאה ה-21, אמור להסתיים בעוד 3 או 4 שנים. ונכון, זה ממש קרוב.
קיליאן אמבאפה יהיה היורש
האמת היא שאמבאפה הוא כבר אחד השחקנים הטובים בעולם, למרות שרק לפני כמה ימים חגג יום הולדת 21. אבל ככה זה אחרי שאתה זוכה בגביע העולם, כולל שער בגמר. ככה זה כשאתה השחקן הצרפתי הטוב ביותר כבר שלוש שנים ברציפות. ככה זה כשאתה עומד להיות בקרוב השחקן היקר ביותר בהיסטוריה.
כבר בעונת הפריצה שלו, כשסחף בגיל 18 את מונאקו לזכייה באליפות ולהופעה בחצי גמר ליגת האלופות, היה ברור שמדבר בפנומן. אבל מאז הוא רק הלך והשתפר. כרגע אמבאפה עדיין חוסה בצילם הגדול של לאו מסי וכריסטיאנו רונאלדו, אבל זה עניין זמני. עוד לפני ששני הענקים הללו יפרשו, אמבאפה יסגור את הפער מולם. וכשהם יתלו את הנעליים, הזירה תהיה כולה שלו.
שלא יהיו אי הבנות, יש עוד שחקנים צעירים נהדרים בכדורגל העולמי, ורבים מהם יקראו תיגר על הבכורה של הסילון הצרפתי. אבל התחושה היא שהעשור הבא יהיה שייך לבחור החייכן מפריז, שבדצמבר 2029 יהיה רק בן 31 – צעיר יותר מהגיל של מסי כיום.
היום הוא משחק בפריז סן ז'רמן, אבל זה הסוד הכי גלוי בכדורגל העולמי שהקבוצה הבאה של אמבאפה תהיה ריאל מדריד. זינדין זידאן סימן אותו כבר כשהיה בן 14 ואמבאפה מעולם לא הסתיר את חלומו הגדול, לשחק בסנטיאגו ברנבאו.
החוזה של אמבאפה בפ.ס.ז' יסתיים בקיץ 2022 והמשמעות היא שאם הבעלים הקטארים לא רוצים לשחרר אותו בחינם, ואם לא יצליחו לשכנע אותו להאריך את החוזה (וזה לא יקרה), בקיץ 2021 לכל המאוחר הוא יגשים את חלומו. מי יודע, אולי אמבאפה יצליח להוליך את פ.ס.ז' לזכייה בליגת האלופות, אבל ברור שיש לו סיכוי גדול יותר לעשות זאת במדים הלבנים של ריאל. וכשזה יקרה, יהיה לו גם קל יותר לזכות בכדור הזהב.
ההערכה שלי היא שאמבאפה יעבור לריאל מדריד בעוד שנה וחצי, יקבע שיא עולמי חדש מבחינת המחיר שישולם עבורו, ועד סיום העשור הוא יזכה בכדור הזהב לפחות שלוש פעמים.
שיא ההעברות יגיע לחצי מיליארד אירו
מי שהגיע עד כאן כבר יודע שקיליאן אמבאפה יהיה השיאן העולמי הבא בכל מה שקשור לסכום ההעברות בכדורגל. כשריאל מדריד תרכוש אותו מריאל מדריד היא תשלם בין 250 ל-300 מיליון אירו. נכון לעכשיו השיא שייך לניימאר, חברו של הצרפתי בפ.ס.ז'. הצרפתים (בתכל'ס הקטארים) שילמו עבורו 222 מיליון אירו בקיץ 2017, הסכום שהופיע אז בסעיף ההעברה שלו. בברצלונה לא האמינו אז שמישהו שפוי יהיה מוכן לשלם סכום כזה עבור שחקן כדורגל, אבל המהלך הזה הוכיח שיש מציאות חדשה.
השיא של ניימאר היה מדהים, כי הוא היה יותר מכפול מהשיא הקודם, כשמנצ'סטר יונייטד שילמה 105 מיליון אירו ליובנטוס עבור פול פוגבה. וזה קרה בסך הכל שנה קודם לכן. ארבע שנים אחרי המעבר של פוגבה, וכבר היו שישה שחקנים שנמכרו בסכומים גבוהים יותר: ניימאר, אמבאפה, ז'ואו פליקס, אנטואן גריזמן, פיליפה קוטיניו ועוסמאן דמבלה. את כל שלושת האחרונים רכשה ברצלונה בסכום כולל של 330 מיליון אירו (ובינתיים השאילה את קוטיניו לבאיירן מינכן).
שתי מסקנות ברורות יש כאן: לקבוצות הגדולות יש יותר כסף, ויהיה להן אפילו עוד יותר בעתיד – וסכומי ההעברה ימשיכו לטפס. הכדורגל הפך לענף הספורט העשיר ביותר בעולם בעיקר בזכות שידורי הטלוויזיה, וכאשר ייכנסו לתחום בכל הכוח גם ענקיות "העולם החדש" כמו אמזון ופייסבוק, ההכנסות יגדלו בעשרות רבות של אחוזים. כולם יהנו מהכסף הזה, אבל בעיקר הקבוצות הגדולות. כי ככה זה בכלכלה החופשית: העשירים תמיד יהפכו עשירים יותר.
כריסטיאנו רונאלדו עבר ב-2009 לריאל מדריד תמורת 94 מיליון אירו. זה היה השיא העולמי בתחילת העשור שמסתיים כעת. עד סיום העשור השיא הוכפל פי 2.36. אם קצב הגדילה הזה יישמר, השיא ב-2029 יגיע ל-520 מיליון אירו. כן, למעלה מחצי מיליארד אירו על מישהו שכיום הוא ילד אלמוני בן 14 עם חלומות גדולים, שעדיין לא יודע שבעוד כמה שנים כולם ידברו עליו ועל החתימה שלו ויגידו ש"עולם הכדורגל יצא מדעתו".
הטכנולוגיה תשלוט על הכדורגל
מהפכת ה-VAR משגעת את העולם כבר שנתיים והמאבק בין התומכים והמתנגדים רק הולך ומחריף. ככה זה עם חידושים, בעיקר בענף ספורט כל כך שמרני, שבמשך עשרות שנים קידש חוקים שנקבעו לפני יותר ממאה שנים, גם כשהמציאות חייבה אותו להשתנות ולהתעדכן.
המפץ הגדול היה אחרי מונדיאל 2010 בדרום אפריקה, כאשר הכדור שבעט פרנק למפארד שפגע במשקוף ועבר במטר את קו השער הגרמני לא הוכר כשער. זה היה אבסורד שאפילו עדת המושחתים של פיפ"א הבינה שאינו יכול להימשך. מהר מאוד נכנסה לשימוש טכנולוגיית קו השער לטורנירים הגדולים ולליגות הגדולות. הדיוק של המערכת הוא מושלם וזהו, חסל סדר ויכוחים עם השופט.
עם ה-VAR הסיפור הרבה יותר מורכב ומסובך, למרות כל הכוונות הטובות. פסילת שערים בשל נבדל של חצי סנטימטר גורמים בצדק לכעס. ויש חוסר אחידות בפרשנות של "מהי נגיעת יד" ו"מהי עבירה של כרטיס אדום". בנוסף לכל הצרות נוצרו הבדלים גדולים גם בדרך בה משתמשים במערכת במדינות השונות. באנגליה למשל, השופטים פשוט לא ניגשים לצפות בעצמם במסכים.
מדובר במחלות ילדות, בתקלות שצפוי היה שיקרו בשנים הראשונות. מדובר בעצם בניסוי עולמי ענקי, שדי בקרוב יגיע לסיומו. מה שיקרה זה שחוקי המשחק הרלוונטיים (נבדלים, נגיעות יד, אדומים, פנדלים) ינוסחו מחדש בהתאם למציאות שהשתנתה. עוד חצי שנה, עוד שנה, והתקופה המבולבלת הזו תסתיים.
אי אפשר לחזור אחורה. זה ברור. גם כשהופיעו המכוניות הראשונות האדם הפשוט, שהיה רגיל לסוס ועגלה, התלונן. היה לו קשה להתרגל לטכנולוגיה החדשה והמוזרה ששיבשה לו את ההרגלים הישנים. אבל בעוד שלוש או ארבע שנים נביט אחורה ונצחק. לא נבין איך יכול להיות שמישהו רצה באמת ובתמים לבטל את ה-VAR ולבקש משופט בשר ודם לראות בשתי עיניו מה ש-30 מצלמות קולטות מכל זווית אפשרית.
המהפכה הטכנולוגית בכדורגל לא תיעצר כאן. יש כבר לא מעט אנשים שטוענים שה-VAR הפך את תפקידו של הקוון למיותר. מה הצורך בעוזרי שופט שמתרוצצים לאורך הקווים עם דגלים צבעוניים, ממש כמו במאה ה-19, כשבמילא המצלמות קולטות כל מה שקורה על המגרש, ומבחינות בכל הנבדלים והעבירות?
כל מה שצריך זה עוד כמה מצלמות במיקומים אסטרטגיים, כולל כאלו שיותקנו על גבי רחפנים שיספקו
גם מבט-על לגבי מה שקורה על כר הדשא, ואנחנו מסודרים.
כשחושבים על זה קצת יותר לעומק, יכול להיות שבעתיד הרחוק הרבה יותר גם תפקידו של השופט המרכזי יהפוך למיותר. כל השופטים יעבדו בחדר ה-VAR העתידני ומשם ינהלו את המשחקים.
טוב, עד שזה יקרה, אם בכלל, יעברו עוד כמה עשורים. ונראה לי שגם הקוונים יישארו איתנו עד 2029, אם כי על זה אני לא חותם.
לפנייה לכתב/ת 
