עלייתו של סטיבי ג'י: כך נוסק ג'רארד כמאמן

עם שריקת הסיום ניגש ג'רארד לניל לנון, מאמנה של סלטיק, אבל לא ממש לחץ את ידו אלא נתן לו מכה קטנה על היד. לנון נראה המום. לאחר מכן ג'רארד הסתובב לעבר המצלמה ופשוט השתולל: הוא צרח בכל גרונו, קפץ ונופף בידיו כשהוא ממשיך לצעוק, ואז הסתער בחיבוקים עוצמתיים על כל אחד משחקניו ההמומים.

החגיגה הראוותנית של ג'רארד(צילום: getty images)

לא מעט אנשים עיקמו את האף. לא נראה להם מכובד שמאמן של קבוצה מפוארת כמו ריינג'רס, קפטן נבחרת אנגליה לשעבר, מתנהג כמו אחרון הפרחחים. ג'ון הארטסון, כוכב העבר הוולשי, הזכור כמובן מתקרית הבעיטה בפניו של אייל ברקוביץ', משמש היום כפרשן טלוויזיה בכיר. הוא היה זה שפירשן את שידור הדרבי ובסיום אמר: "סטיבי הוא אחד הגיבורים שלי. הייתי אוהד ליברפול כילד. לדעתי ג'רארד הוא אחד הגדולים בהיסטוריה של ליברפול לצידם של קני דלגליש ואיאן ראש. הוא היה שחקן מאוד אמוציונלי ומאז שהוא מאמן את ריינג'רס לא היו לו הרבה סיבות לחגוג, אז אני יכול להבין שהוא היה נרגש מאוד אחרי הניצחון, אבל הוא היה צריך ללחוץ את ידו של לנון באופן הראוי ואז לגשת ולחגוג".

לג'רארד לא היה אכפת מה אומרים עליו. "שמים את המצלמה עלי, על הפנים שלי, בדיוק ניצחתי ואני אמוציונלי אז כן, אני רוצה להינות מהרגע". והאמת היא שזה היה חתיכת ניצחון, כזה שאולי מבשר על מהפך בצמרת הכדורגל הסקוטי. 9 שנים לא ניצחה ריינג'רס בסלטיק פארק, האיצטדיון הביתי של היריבה המושבעת. ו-8 שנים ברציפות שסלטיק זוכה באליפות סקוטלנד, מבלי שיש קבוצה שבכלל תאיים עליה.

ג'רארד לא ממש התייחס לניל לנון(צילום: רויטרס)

הניצחון של ריינג'רס היה אולי דחוק – אבל כל מי שראה את המשחק יודע שהכחולים היו עדיפים לאורך כל 90 הדקות. זה היה ניצחון עם מסר ברור, ובסלטיק הבינו זאת היטב. ה"בויז" עדיין מובילים בראש הטבלה בפער של 2 נקודות, אבל לריינג'רס משחק חסר. הליגה הסקוטית נכנסה לפגרת החורף והיא תתחדש בעוד שלושה שבועות. לכולם ברור שסלטיק תנצל את תקופת הפגרה כדי לבצע רכש, כי עם הסגל הנוכחי היא כנראה תאבד את התואר ליריבה המושבעת.

סטיבן ג'רארד מקבל כמובן הרבה מאוד קרדיט על ההצלחה של ריינג'רס, וצריך לזכור שמדובר במאמן טירון שנמצא בתפקיד רק 18 חודשים. חוץ מזה, כשקיבל את הג'וב בקיץ 2018 ריינג'רס לא נראתה טוב. היא סיימה את עונת 2017/18 במקום השלישי, למרות שהתקציב שלה כפול מזה של אברדין, שסיימה במקום השני. הפער מהאלופה סלטיק היה 13 נקודות.

ג'רארד חיבק את כל השחקנים(צילום: רויטרס)

בעונה שעברה, הראשונה של ג'רארד כמאמן, ריינג'רס כבר סיימה כסגנית האלופה והפער מסלטיק הצטמק ל-11 נקודות, אבל עדיין אלו היו שתי רמות שונות. העונה שתי הגדולות של גלאזגו כבר רצות צמודות זו לזו. הרבה בזכות העבודה של "סטיבי ג'י".

עובדה, זה קורה לא רק בליגה הסקוטית. גם בליגה האירופית ריינג'רס נראית טוב. היא ניצחה את פיינורד ואת פורטו בשלב הבתים וצריכה לנצח את ספורטינג בראגה, היריבה בשלב הנוק אאוט בחודש הבא.

אבל עם כל הכבוד לנצחונות באירופה, מה שמעניין יותר מכל את מאות אלפי אוהדי ריינג'רס זו הליגה ובעיקר השאיפה לנשל את סלטיק מהבכורה. "הגענו למגרש שלהם והיינו דומיננטיים מול קבוצה מצויינת", סיכם ג'רארד את הניצחון ב"אולד פירם" אחרי שנרגע מעט. "סלטיק היא קבוצה טובה מאוד, קבוצה מצליחה ויש לנו הרבה כבוד למה שהם השיגו. אבל אני כל כך גאה ומרוצה מההופעה שלנו וממה שהשחקנים עשו. אני מקווה שמעתה אנשים יתחילו לקחת את ריינג'רס ברצינות".

ראיין קנט חוגג. ריינג'רס חוזרת לגדולתה(צילום: Getty Images)

אגב, לפני כחודש ניצחה סלטיק את ריינג'רס 0:1 בגמר גביע הליגה, אבל למרות התוצאה גם אז הכחולים היו טובים ומאורגנים יותר. כל מי שראה את המשחק הסכים שג'רארד ניצח מבחינה טקטית את ניל לנון.

גורדון סטראכן, כוכב העבר של נבחרת סקוטלנד, שאימן את סלטיק ארבע שנים והוליך אותה לזכייה בשלוש אליפויות בעשור הקודם, התרשם מאוד מהכדורגל שריינג'רס מציגה. "כל מי שמבין מעט בכדורגל מבין שזו קבוצה שונה. הם הוכיחו זאת בגמר גביע הליגה ושוב בניצחון בליגה. לי אין ספק שסלטיק לוקחת את ריינג'רס ברצינות. כך שלא מדובר מבחינת סלטיק בצלצול השכמה. זו הקבוצה הטובה ביותר שהייתה לריינג'רס ב-10 השנים האחרונות".

הכבוד חזר. אוהדי ריינג'רס(צילום: רויטרס)

לסטראכן, שעשה קריירה אדירה באנגליה בשנות ה-80 וה-90, תחילה במנצ'סטר יונייטד ולאחר מכן בלידס, יש גם תובנות מעניינות לגבי הסגנון של הקבוצה. "המערך שבו ג'רארד משתמש הוא כמעט העתק של ליברפול. אתה יכול לצפות במשחק של ליברפול בטלוויזיה, לעצום עיניים ולהעביר ערוץ, לפקוח שוב את העיניים ולראות שוב את אותה קבוצה, רק שהיא משחקת בכחול. ג'רארד לקח הרבה השראה מיורגן קלופ, וזה נהדר. כל המאמנים מושפעים מהקולגות שלהם, וגם אני עשיתי זאת בעבר, כשצפיתי באימונים של קלופ לפני כמה שנים".

סטראכן גם נותן דוגמאות: "כשריינג'רס רכשה את ראיין קנט כולנו חשבנו שהוא ישחק באגף ימין. במקום זאת הוא משחק בתפקיד של סאדיו מאנה, יותר לכיוון המרכז, כשג'ו אריבו עושה אותו דבר מהצד השני. כמו בליברפול, משחק האגפים של ריינג'רס מגיע דרך המגנים. זו שיטה נהדרת והמשמעות היא שיש לך חמישה שחקנים בקישור, ולכן ברוב המקרים אתה זוכה בכדור".

יורגן קלופ. לג'רארד יש ממי ללמוד(צילום: EPA)

זה כמובן לא מקרי. זמן קצר אחרי שג'רארד סיים את קריירת המשחק שלו בלוס אנג'לס גלאקסי, הוא חזר מארה"ב לליברפול. בינואר 2017 הוא מונה למאמן קבוצת הנוער אחרי שהרשים את קלופ ואת אלכס אינגלת'ורפ, מנהל האקדמיה של המועדון.

ג'רארד עשה עבודה טובה עם

הצעירים של ליברפול והגיע איתם באפריל 2018 עד רבע גמר ליגת האלופות לנוער. במהלך התקופה הקצרה בה עבד במועדון הוא יצר קשרים מצויינים עם קלופ ומאז הם בקשר קבוע.

ממש באותו זמן הגיעה ההצעה מראשי ריינג'רס, מועדון הפאר שירד מנכסיו, שראו בסטיבן ג'רארד את האיש שיוכל להחזיר אותם למקומם הטבעי. זה היה הימור גדול, שכן יש הבדל עצום בין לאמן קבוצת נוער לבין להיות האיש המרכזי בקבוצת בוגרים, ובמיוחד קבוצה עם בסיס אוהדים ענק ושאיפות גדולות.

כשמדברים על ריינג'רס צריכים לזכור שמדובר במועדון שמדורג שני בעולם במספר התארים בהם זכה. 115 תארים, כולל 54 אליפויות. (רק אל אהלי המצרית זכתה ביותר תארים, 118). אבל כל זה היה בעבר. לפני 7 שנים וחצי המועדון נקלע לבעיות כלכליות קשות, פשט רגל והקבוצה הורדה לליגה הרביעית. האוהדים לא נטשו את קבוצתם האהובה וגם בליגה הרביעית היו מגיעים כ-50 אלף צופים למשחקי הבית באיצטדיון אייברוקס.

ארבע שנים לקח לריינג'רס לחזור לליגה הבכירה אבל רק העונה, הרביעית שלה מאז שחזרה, היא מצליחה להתמודד שווה בשווה עם סלטיק. האם בסיום העונה היא תחגוג אליפות ראשונה מאז 2011? ימים יגידו.אם ריינג'רס תהיה אלופה או לא, דבר אחד בטוח, סטיבן ג'רארד ממשיך להתפתח כמאמן. ולכולם ברור מה השאיפה הגדולה שלו: להיות ביום מן הימים מאמנה של ליברפול.

סטיבן ג'רארד בזכייה בליגת האלופות ב-2005(צילום: AFP)

ג'רארד הוא אחד מסמליה הגדולים ביותר של ליברפול, הקבוצה היחידה בה שיחק באנגליה. ב-17 העונות שלו במדי ה"מייטי רדס" ג'רארד הבקיע 186 שערים ב-710 משחקים. הוא זכה ב-9 תארים, כשהגדול מכולם היה כמובן גביע האלופות ב-2005, אחרי הניצחון המדהים על מילאן באיסטנבול.

לפני שבועיים האריכה הנהלת ריינג'רס את החוזה של סטיבן ג'רארד עד קיץ 2024. יכול להיות שזה צירוף מקרים, אבל זה קרה בדיוק באותו יום שבו יורגן קלופ האריך את החוזה שלו בליברפול עד... 2024.

אז נכון, 4 שנים וחצי זה המון זמן בכדורגל. אבל אם סטיבן ג'רארד ימשיך להתקדם, יזכה בתארים בסקוטלנד בשנים הבאות ויוכיח את הפוטנציאל שלו, שאף אחד לא יתפלא אם בקיץ 2024 הוא יחזור לאנפילד - והפעם כמאמן הראשי.