כוכבי השכונה שבים לזירה / פלג בחמישי

הקאמבק

האח הגדול והראשון לציון

שבוע אחרי שהצהיר כי יוסי אבוקסיס לא ילך לשום מקום, שוב התחשב ברק אברמוב בכולם (חוץ מאוהדי בני־יהודה) ושיחרר את החבר שלו להפועל באר־שבע. ואם למישהו עוד היה חסר אלמנט שכונתי אופייני, בעסקה הזאת נחשף גם "מתווך" - יו"ר מכבי פ"ת, אבי לוזון. יותר הגיוני מזה?

וישנן עוד כמה שאלות, קצת פחות רטוריות: את מי ייצג במו"מ יו"ר ההתאחדות לשעבר? האם מכבי פ"ת - משוש חייו - עשויה לגזור קופון או שיש לנו עסק עם שושבין־נשמה, שהתנדב לסייע ליריבים עתידיים במצוקה? מדוע למאמן אין סוכן? ולמה אברמוב עצמו לא הגיע? יכול להיות שבבאר־שבע כבר לא מסוגלים אפילו לשמוע את השם ברק?

הלוזונים(איור: אופיר בגון)

בינתיים, בהפועל ראשל"צ, נרשמה הדחה ראשונה של האח הגולה. "לקבל 4:0 ממכבי פ"ת זה בושה, הם לא נתנו 0:4 לאף אחת מקבוצות התחתית", הסביר הבעלים עמוס לוזון שפיטר את המאמן עופר טסלפפה, למרות שהביא את קבוצתו למקום שממנו עולים לליגת העל. כלפי הבלם שלו, עומרי לוזון, הוא דווקא גילה אורך רוח, למרות שחלון ההעברות פתוח. בכלל, מאז שמכבי פ"ת ויתרה עליו, האב ובנו נודדים בין קבוצות, על רקע חילול כבוד המשפחה.

מלחמת האחים מחלחלת לדורות הבאים. לפני שבועיים נפגשו גם קבוצות הנוער של הפועל ראשל"צ ומכבי פ"ת, סיימו בתיקו, והשופט שליו ששון דיווח: "לאחר המשחק ניגש אליי בצורה בוטה עוזר מאמן פ"ת, תמיר לוזון, ולאחר שקיבל צהוב שני נצמד אליי עם הראש וצעק לעברי, 'תתבייש לך, רצית שהם ישוו, עשית לנו דווקא, יא אפס', תוך כדי שכל שחקניו מסתכלים ולומדים איך צריך להתייחס לשופט המשחק".

עומרי לוזון. אותו דווקא אבא השאיר(צילום: אבי מועלם)

תמיר, בנו של אבי, הורשע בביה"ד המשמעתי בהתנהגות בלתי הולמת ונקנס, אך זוכה מאשמת העלבת שופט בקריאות "יא אפס". חודש קודם הוא התבלט גם בתפקידו כעוזר המאמן של הקבוצה הבוגרת, ששיחקה מול הפועל אום אל־פאחם. "בדקה ה־85, כשהגעתי לספסל על מנת להוציא כרטיס צהוב לעברו של תמיר לוזון", כתב השופט אוהד אסולין, "הגיע אליי איציק לוזון ממכבי פ"ת וצעק לעברי, 'אתה שופט אפס, שופט חלש, לא היה פנדל'".

לכאורה, נראה שהאח איציק דווקא מתרכך. במשחק מול מכבי ת"א בשנה שעברה הוא צעק לשופט רועי ריינשרייבר: "פחדן, אפס, הומו, תפרוש מכדורגל". כמה שבועות קודם לכן, אחרי שמכבי פ"ת הפסידה להפועל חיפה, הועמד לדין גם היו"ר אבי לוזון, שצעק לצוות השיפוט: "לקחתם לי גול חוקי, אתם כל הזמן מז... אותנו".

אבי לוזון. מתווך נשמה(צילום: עוז מועלם)

עד כאן התקציר המשפחתי של 2019, תכלה שנה וקללותיה, בקיץ הם צפויים לחזור לחלון הראווה של הכדורגל הישראלי, והכל יתחיל (ואולי גם ייגמר) ב"אפס". רק תז... בסבלנות.

הפרובינציה

שחר ותירוש מול איתני הקונפטי

בין ההצפות ביפו לשיטפון בצפון, התברר שאפילו עם איתני הקונפטי אנחנו לא מסוגלים להתמודד. "להעביר אירוע רב־משתתפים שכזה באפס תקלות (אני לא מתייחס לאיחור בפתיחת המשחק) מוסיף גאווה, ואני מודה לכל מי שלקח חלק", כתב בלי בושה יעקב שחר, למרות קרקס המפוחים הגדול.

משימה בלתי אפשרית על הנייר. סמי עופר לפני משחק העונה(צילום: אורן אהרוני)

וזה לא שתפאורת הקונפטי (המרשימה) לא הייתה בשליטתו. המבול שהומטר מגג האצטדיון נעשה לפי פניית מכבי חיפה, שאיבדה שליטה ושלחה בתחילה ילדים עם מגבים, מטאטאים ושקיות אשפה למשימה בלתי אפשרית. לפחות על הנייר.

מכיוון שבריחה מאחריות היא מנהג נפוץ בפרובינציה, ושטח סטרילי לא ממש, במינהלת לא התעסקו עם חבר הדירקטריון שלהם. הם טענו (במידה לא מעטה של צדק) שהשופט לירן ליאני הגזים בדרישותיו, ופנו ליו"ר חברת הניקיון ששלחה אותו.

"אצייד את השופטים בשואב אבק", הגיבה בשחצנות יו"ר איגוד השופטים, רונית תירוש, אבל בסוף כולם הבינו שבתקופת הביצות והקדחת, עדיף לשתוק ולהימנע מעקיצות. ואחרי זה עוד מתפלאים שבמפעלים האירופיים מעיפים אותנו כמו יתושים.

לירן ליאני. הגזים בדרישות(צילום: אורן אהרוני)

המהפך

סירושטיין מוותר על כסף ושפיות

שחקנים ישראלים שמגיעים לליגות נידחות אוהבים לספר עד כמה הכדורגל שם ברמה גבוהה והחיים דבש. "התרבות כאן היא עולם אחר, השירות לצרכן ברמה שלא נתקלים בה בארץ", התלהב באוקטובר האחרון מיקי סירושטיין, ששיחק בקבוצה התאילנדית סופאן בורי.

"יש לי חוזה לעוד עונה, אבל תקעתי יתד בתאילנד", הוסיף אז הבלם הנפעם. "מעריכים אותי, ואני מקווה להישאר כאן בשנים הבאות. גם בקטע הכלכלי זה שדרוג עצום. בארץ הכל קיצוני ולחוץ ופה הרבה יותר רגוע ושפוי".

מיקי סירושטיין במדי סופאן בורי. הזמן זז אחרת בארץ(צילום באדיבות סופאנבורי)

גם כשנשאל מדוע בחר להתגורר בבירה, סירושטיין לא הוריד הילוך: "יש לי שעה וחצי נסיעה לכל כיוון, אבל אני לא מתלונן. הרבה שחקנים מהקבוצה גרים בבנגקוק, שם המרכז ויותר נעים לחיות ולהתנהל, גם כיהודי. יש לי גם בית בסופאן בורי ואני נשאר שם מדי פעם או מגיע עם המשפחה לכמה ימים, כך שאין בעיה".

פחות משלושה חודשים חלפו, הקבוצה שמעריכה את סירושטיין ויתרה עליו, והבלם שלף את היתד ושב למדינה הלחוצה, הקיצונית והקמצנית. "עם הילדים והאישה המרחק הזה באמת קשה", הוא נימק בשבוע שעבר. "לחיות בשני בתים במקביל זה קשה. לנהוג שעה ו־50 דקות בכבישים שהם לא כמו אצלנו בארץ זה באמת קשה. אני 1.91 מטר, שעתיים לנהוג אחרי כל האימון זה לא בריא לי".

שמתם לב? בתאילנד לקח לו רק שעה וחצי להגיע מסופאן בורי לבנגקוק, וכשחזר ארצה זה התחיל בשעה ו־50 דקות ונגמר בשעתיים. והמסקנה, מבחינת הפועל חיפה, בהחלט מדאיגה: הבלם החדש שלה, שאף פעם לא הצטיין בזריזות, כבר לא מהיר כמו פעם.

העילגים

הוועד האולימפי מלמד עברית

אוטוטו טוקיו 2020, ובוועד האולימפי שלנו נערכים במלוא המרץ. "פעמים רבות משתמשים כלי התקשורת ואוהדי ספורט במונחים שגויים בעברית", נכתב בעמוד הפייסבוק שלהם. "לקראת המשחקים האולימפיים, אנו עורכים סדרה של פוסטים העוסקים בעברית נכונה". המורה היא ד"ר אורלי קיים מ"המכללה האקדמית בווינגייט", מוסד שגם עבורו האקדמיה ללשון טרם מצאה שם עברי.

שיטת הלימוד פשוטה. המורה כותבת משפט שגוי לצד איור ילדותי, ומסבירה מה לא בסדר. בשיעור הראשון למשל נכתב: "שבועיים לפני אליפות העולם, האצן הישראלי עצר את השעון על 1:00:51 שעות וקבע את התוצאה החמישית בטיבה השנה בריצת מרתון באירופה". ואז בא ההסבר: "רץ או אצן? תלוי במרחק: אצן הוא ספורטאי המתמחה בריצה למרחקים קצרים. כל האחרים הם רצים". הכל נכון והגיוני, חוץ מהזמן בדוגמה. או כמו שכתב אחד המגיבים: מי שמסיים מרתון בשעה נקרא בעברית "מכונית".

הסיפור הזה לא היה מגוחך כל כך אלמלא האכסניה שבה מפורסמים הדברים, כלומר עמוד הפייסבוק העילג והחפיפניקי של הוועד האולימפי. בחודש שעבר, למשל, הם דיווחו שהג'ודאית "תמנע נלסון נוצחה בידי יריבה מטייאון" (שבעברית תקינה זה כנראה טייוואן), ועידכנו ש"ברוך שמאילוב נוצח בידי יריבה ממונגוליה", וש"טל פליקר ניצחה בקרב הפותח שלו".

טל פליקר. לפי הוועד הוא "ניצחה בקרב הפותח שלו"(צילום: אורן אהרוני)

גם בדיווח מטקס ספורטאי השנה שנערך בשבוע שעבר, התקשו שוחרי העברית בוועד להבחין בין המינים, וכך צוטט בנאומו היו"ר יגאל כרמי: "זה המקום לברך את הזוכים, את המאמנים, את הצוותים המקצועיים, את האיגודים שעמדו מאחוריהם ואת האגודות בהם גדלו וצמחו"... למרות שאגודה זו נקבה.

מצד שני, ראשי הוועד האולימפי (ואיגוד הג'ודו בפרט) למדו כבר מזמן מהשרה הממונה עליהם את הכלל הכי חשוב בלשון: ללקק למי שמעליך.

"אם אנחנו רוצים לנצח את המשחק הזה, נצטרך להבקיע שערים"

מאמן מכבי חיפה מרקו בלבול בהערכת מצב לפני משחק העונה. הוא רק שכח להגיד כמה.