היורוליג נחלשה, מכבי ת"א הרוויחה / מליניאק
ההגדלה ל-18 קבוצות החלישה את הליגה והוסיפה רק קבוצות תחתית. הצהובים הרוויחו מכך שצסק"א ופנרבחצ'ה בנפילה חופשית. וגם: רוצים לראות יותר ישראלים בליגת העל
כמו שהרפואה לא מאריכה את החיים אלא את הזקנה, כך הרחבת היורוליג לא מוסיפה קבוצות מעולות לצמרת אלא קבוצות חלשות בתחתית. צירוף שתי קבוצות מגרמניה היה צעד נכון שיווקית וגרוע ספורטיבית, ומשרת את המטרה לשמה היורוליג הוקמה - כסף.
אין באירופה 18 קבוצות ברמה גבוהה, כי אין באירופה 150 שחקנים ברמה גבוהה. ה-NBA שואב את השחקנים הגבוהים והמוכשרים, ומייצא לאירופה שחקנים ברמה נמוכה. את השאריות שואבות שלוש-ארבע קבוצות עם תקציב ענק וכך נוצרו ביורוליג קומות.
בפנטהאוז גרים העשירים: אנאדולו אפס וריאל מדריד (3-4 הפסדים). עוד קבוצות שכבר הבטיחו את מקומן בשמינייה ומתמודדות על המקומות שלישי ורביעי שמבטיחים יתרון ביתיות בשלב ההצלבה: ברצלונה שמצויה בתקופה לא טובה ואני לא בטוח שמאמנה סבטיסלב פשיץ' יסיים את העונה, מכבי ת"א וצסק"א מוסקבה שנחלשה.
על הכרטיס לרבע הגמר נאבקות פנאתינייקוס, מילאנו, הכוכב האדום ופנרבחצ'ה, שמתחילה לחזור לעצמה. הכוכב האדום, חימקי, ולנסיה, וילרבאן, אולימפיאקוס ובאסקוניה לא יגיעו לשום מקום, ובמרתף נמצאות באיירן מינכן, ז'לגיריס, אלבה ברלין וזניט סנט פטרסבורג (12-13 הפסדים).
הסדר הקבוע השתבש כי חמש קבוצות נסוגו ממקומן הטבעי: צסק"א, שסיימה עונות עם שני הפסדים, טעתה בבחירת ושחרור שחקנים (אותלו האנטר, קורי היגינס, ננדו דה קולו) ויכולה להפסיד לכל קבוצה ביום נתון. פנרבחצ'ה מגלה סימני התאוששות, אבל תהיה מחויבת בחשבון נפש בסוף העונה. ז'לגיריס לא בתמונת השמינייה, ושתי נועלות הטבלה אלבה וזניט צורפו לעונה אחת כדי שלא יברחו לליגת האלופות של פיב"א. הן יחזרו בעונה הבאה למקומן הטבעי ביורוקאפ.
משמח אותי שהכסף של צסק"א ופנר לא קונה תוצאות. זה פותח אפשרות למכבי ת"א, שנכשלה ארבע שנים בניסיונות להשיג כרטיס לרבע הגמר, והבטיחה את מקומה בשמינייה בפער של ארבעה ניצחונות על הקבוצה במקום התשיעי, 15 משחקים לפני סיום העונה.
אין ספק שמכבי השתפרה. גם אין ספק שהיורוליג נחלשה.
המשכיות היא כבר לא מילת קסם
פעם היה מקובל לחשוב שהמשכיות מביאה הצלחה, אבל לפעמים נדרש שינוי דווקא אחרי הצלחות. שלוש קבוצות ששומרות על המאמן לאורך שנים נופלות העונה בגדול. ז'ליקו אוברדוביץ' שמר על קוסטאס סלוקאס, לואיג'י דאטומה ויאן וסלי, צירף את ננדו דה קולו ופנרבחצ'ה מתרסקת.
למרות הניצחון אתמול (64:86) על וילרבאן, הקוסם שולף שפנים מהשרוול ויונים מהכובע, וזה לא עובד. הצרחות על שחקני הספסל בגלל טעויות שעושים שחקנים על הפרקט נראות פתטיות. ועדיין, קשה לדמיין את הפיינל פור בלי אוברדוביץ'.
אוברדוביץ' (עונה שביעית בפנרבחצ'ה) העמיד גם דור המשך, אבל גם החניכים חווים עונה גרועה. דימיטריוס איטודיס (עונה שביעית בצסק"א) הפסיד כבר שישה משחקים. שאראס, שחקן של אוברדוביץ' בפאו, מחקה את ניהול המשחק שלו ומגרד את התחתית אחרי עונות מצוינות בהן הוציא מהליטאים 150 אחוז.
אפשר להירגע, לפנרבחצ'ה, צסק"א וז'לגיריס יש כרטיס מובטח לעשר שנים ביורוליג.
תנו לישראלים לשחק
הצפייה במשחקי כדורסל הופכת לבלתי נסבלת. אוהד יאכל כל מה שיאכילו אותו, אותי מעניין הכדורסל הישראלי. לכן כל דקה שמקבלים תמיר בלאט, נועם דוברת ודני אבדיה עושה לי טוב. בשביל לראות את האמריקאים שלנו משחקים נגד האמריקאים שלהם יש NBA.
למה בקבוצות אירופיות האמריקניזציה פחות בולטת? כי באירופה המאוחדת שחקנים איטלקים, ספרדים וצרפתים יכולים לשחק בכל מדינה כאזרחים. אנחנו חשבנו שהצלחנו לרמות את אירופה כשהשתמשנו ביהדות כפירצה להכשיר את השרץ, אבל למעשה רימינו את עצמנו כי הצפנו את הקבוצות בשחקנים מארה"ב, עם או בלי תעודות זהות.
בישראל הבנאים הם סינים, טורקים ורומנים, ופיליפינים מטפלים בהורים ובסבים שלנו. אז למה שאמריקאים לא ישחקו בשבילנו כדורסל? אין לי דבר נגד זרים כל זמן שהם באמת שחקני חיזוק ובמידה, אבל אם כבר המדינה מעניקה פטור ממס, שיתנו אותו למהנדסי תוכנה ופועלים בחקלאות. בשנות השמונים דרשו משחקנים זרים שיהיו גם פטריוטים. ג'ים בוטרייט שיחק בנבחרת ישראל עד שברח מאימת הגיוס, אולסי פרי חי בישראל עד היום ובמכבי ת"א היו המומים כשקווין מגי אמר שהוא לא אוהב חומוס.
שחקני כדורסל וכדורגל לא צריכים לעבור חינוך מחדש כדי לשחק בקבוצה ישראלית. מצד שני, אסור לשכוח שמה שבא בקלות, למשל האזרחות לאמארה סטודמאייר, באותה הקלות יעלם. ארבעה מ-12 מאמני ליגת על הם זרים, את החוק שמבטיח שני שחקנים ישראלים במגרש צמצמו לשחקן אחד, ומשרד הספורט, במקום לפעול לביטול ההנחות במס לזרים ולהפנות חמישה מיליון שקלים לפיתוח נוער, משתמש בכסף הזה לקנות דקות משחק לישראלים.
עוד סימפטום לממשלה ומדינה שפשטה יד ורגל.
"אנחנו ממש לא קונים מדליות"
נועה סזולוס, גולשת סקי יהודייה אומצה על ידי הועד האולימפי הישראלי וכבר החזירה במדליה באולימפיאדת החורף לנוער.
גילי לוסטיג, מנכ"ל הועד האולימפי, בחורה שלא חיה פה ואפילו לא מדברת עברית מייצגת את ישראל. המטרה מקדשת את כל האמצעים?
"יש ענפים בהם אי אפשר טכנית להתאמן ולהתחרות כאן. בישראל יש יותר חובבי סקי וגולשים מאשר בענפים בהם מתחרים ילידי הארץ".
ועדיין
"היא אזרחית ישראלית, ייצגה את המדינה שנה לפני האולימפיאדה, מבחינת החוקים הבינלאומיים היא בסדר".
השאלה היא: האם אנחנו בסדר?
"אלה חוקי המשחק, העולם נהיה קטן. או שאתה בפנים או שאתה בחוץ".
כמה כסף השקעתם בה?
"רק הוצאות של התחרות".
בקיצור, אם אפשר לקנות מדליה למה להשקיע בספורטאים מקומיים.
לוסטיג מחייך: "זה בדיוק מה שכתבה חברת יעוץ בדו"ח שלה: הדרך הזולה להשיג מדליה היא לקנות אותה"
אז אנחנו קונים?
"ממש לא. אנחנו מפתחים ענפים עם תשתית, היתר מתאמנים בחו"ל. בניו ג'רזי אתה מוצא מחליקים מכל המדינות שמתאמנים אצל אותם מאמנים".
איך הרגשת כשרץ קנייתי מביא מדליה לדנמרק, או כשקטאר קנתה נבחרת כדוריד שלמה ולקחה מקום שני באליפות העולם.
"לא אהבתי".
מילה טובה
למרות ההפסד לגלבוע/גליל, הפועל ירושלים עושה עונה לא רעה, אבל במבחן החשוב שלה היא כשלה: אורי אלון עזב. זה קרה כשהוא הבין שהכניסה ליורוליג חסומה כל זמן שמכבי ת"א נמצאת שם.
ההחלטה להעדיף את ליגת האלופות של פיב"א הייתה לדעתי מוצדקת למרות שהרמה ביורוקאפ גבוהה יותר, כי חלום היורוליג מסתכם בהרפתקה חד פעמית (דרושפקה, גראן קנאריה, זניט) וגם היא בספק.
אחרי ההפסד במשחק האליפות לראשון לציון בארנה, כתבתי שירושלים לא יכולה לבנות על השלומיאליות של מכבי ת"א לאורך זמן. מעמדה של הפועל ירושלים כקבוצה מספר 2 בישראל מובטח כל זמן שהאוהדים ילכו איתה והתקציב הגדול במושגים ישראליים יישמר.
הניצחון על מכבי ת"א בגביע ווינר קצת מבלבל, אבל חלון ההזדמנויות נסגר.
לפנייה לכתב/ת 
