אירופה לומדת לעצור את ווילבקין / תוכן גולשים
אם מכבי ת"א לא תפעיל את המנוע הקבוצתי, יריבות כמו צסק"א, ברצלונה או ריאל יעשו ממנה קציצות בפלייאוף. וגם: לא ברור למה יאניס לא נותן במה לאבדיה. גם לכם יש מה להגיד? כתבו לנו טורים לכתובת: kick@ynet.co.il
כמו רבים, גם אני עוקב העונה בהתלהבות אחרי מכבי ת"א בכדורסל במסעה האירופי. האמת, גם בליגה. אני לא מכביסט שרוף – אני פשוט אוהד של כדורסל ישראלי. אבל לפעמים החיידק נדבק בך. קבוצה שהציגה בתחילת העונה את אלופי אירופה הצעירים זוסמן ואבדיה ואת הישראלי הראשון ב-NBA עומרי כספי – הצליחה להצית את הדמיון שלי. ומאז נדבקתי.
עדיין – תמיד נתתי תשומת לב מיוחדת לדקות של הישראלים וליכולת שהם מפגינים בדקות האלה. גם ג'ון-D וכהן כבר הפכו לחברים הכי טובים שלי ולשגרירים של הכדורסל הישראלי, ירצו או לא ירצו. אבל בשאר הזמן אני פשוט אוהב לראות את מכבי ת"א משחקת שוטף וטוב. כי זו תעודת כבוד למועדון שמצליח בכוח הרוח, אולי רוח ישראלית, לייצר ממאמן + שחקנים משהו שגדול מסכום חלקיו, כמו אז בעונה הראשונה של פיני עם האפמן ומקדונלד, או ב-2014 עם הגביע של בלאט.
ואכן, העונה התחילה עם כדורסל שוטף: וולטרס הוריד את נטל הריכוז (ואת זמן הכדרור) מווילבקין, דורסי הבין שהוא צריך לקנות את הקרדיט בציות מוחלט למאמן, כספי, ואחריו קלויארו, נעו ללא הפסקה בלי כדור. כשכספי נפצע היה לי ברור שצריך ישראלי נוסף, לליגה, במבט צופה פני עתיד – פלייאוף ופיינל פור. אבל ישראלי גם עונה על הצורך של המאמן בשחקנים שיקריבו, שישתטחו, שינועו בלי כדור, כי אכפת להם על מה מדבר הקהל, ולא יחשבו רק על הסטטיסטיקה. אמארה, לצערי, לא עונה על הקריטריון, וחוששני שהכושר שלו והרגליים שלו לא יאפשרו לו לעזור בהגנה, לרדת להיי-פיק אנד רול.
מילים אלה נכתבות אחרי ההפסד הצורב במינכן, ושבוע אחרי התצוגה הפושרת מאוד מול מילאנו, שהייתה צריכה לגרור חשבון נפש גדול יותר אצל ספרופולוס, ואולי שאלות נוקבות יותר מהתקשורת. אולי זו עצלות בחוש המשמעת של ווילבקין, אולי זה הכל חלק מהמשא-ומתן על סעיף היציאה ל-NBA, אבל ווילבקין חזר לסורו מהעונה שעברה.
כשווילבקין בלתי צפוי ליריבה, הוא גם בלתי צפוי לחבריו לקבוצה, וכך גם דורסי. מול הכדרור האינסופי, יותר מדי מהחברים לקבוצה עומדים ומסתכלים ולא יודעים לאן לנוע ואיזה תנועה לייצר כדי לקדם את התרגיל או לייצר שחקן חופשי. החדירה צפויה ונגמרת בזריקה קשה או איבוד. חלק מהעניין נובע מכך שהשחקנים חדשים מדי. אבל שחקנים חדשים מדי לא ילמדו איך להשתלב, אם הזמן שלהם על הפרקט לא ינוצל להרצת התרגילים. כששחקן עובר התקפה אחרי התקפה מבלי שנע בתוך התרגיל ומבלי שנגע בכדור, הוא לא משתפשף, ולא נהיה טוב יותר.
בראיינט, דורסי, ווילבקין – כולם שחקנים בעלי יכולת אישית גבוהה. כמעט בכל הרכב שבו שיחקו, הם תמיד היו מהשחקנים היצירתיים והמוכשרים ביותר על הפרקט ולכן כמעט תמיד היו השחקן עם הכדור. לעומתם, קלויארו וזוסמן, ובמידה רבה אבדיה – וגם כספי, מההרגל משנותיו ב-NBA – התרגלו כבר שתנועה בלי כדור היא לחם חוקם.
החוכמה, כמאמן, היא לדאוג תמיד לאיזון בין המשלימים ויצרני הנקודות, ולדאוג שיצרני הנקודות יעזרו במשלימים. במידה מסוימת, מכבי משלמת את מחיר הצלחת היתר של ווילבקין ודורסי כסוליסטים. בכדורסל 24 השניות, לא כל התקפה חייבת להיראות כמו יוגופלסטיקה של קוקוץ' וראדג'ה.
הגנות טובות שתוקעות את התרגיל ונשארות 8 שניות על השעון, התקפות מעבר, מחייבות יכולת אישית טובה של שחקנים, כאלה שיכולים לקלוע עם יד בפרצוף. אבל אסור לקבוצה, ולא למאמן שלה, להסתנוור מהצלחות כאלה נגד קבוצות חלשות בליגה או ביורוליג (וכן, מילאנו שיחקה כדורסל חלש מאוד בתל אביב). ברירת המחדל ההתקפית חייבת להתבסס על חדירה והוצאה, והעברת כדור לצד החלש, שמייצרת יתרון התקפי אדיר. ההתקפות לא יכולות כל הזמן לחזור רק לווילבקין לשלשה, כי אז ההגנה לומדת.
מאוד חסר לי השנה גבוה שיידע להוציא כדור החוצה. במשחקי חוץ קשים של מכבי, דווקא השילוב של אבדיה, כהן וקלויארו או לפחות שניים מהם הצליח להוציא את ההגנות מאיזון. גם אייסי בעמדה 4 לצד כהן ב-5 עם אבדיה מסייע בהגנה כ-3 הוא הרכב שנוסה מעט מדי, אם בכלל.
ואם כבר מדברים על אבדיה, לא ברור מה יש ליאניס נגדו. כבר חשבתי שרק בישראל עושים סדנאות חינוך לצעירים ולכן הם מתייבשים על הספסל כשבכל אירופה הם פורחים. אין שום הצדקה לכך שביום שבו מכבי קולעת 68 נקודות אבדיה קיבל רק 4 דקות משחק. אף שחקן אחר לא מורד לספסל בכזו נחישות אחרי טעויות הגנתיות, חוץ מאבדיה.
לאט לאט אירופה לומדת איך לעצור את ווילבקין, ונגד קבוצות חזקות ממינכן, האנטר לא יגיע לסך נקודות כזה. המשחק עם ברצלונה היה נקודת אור כי כנראה כל השחקנים הבינו שחזרו לסגנון המשמים של השנה שעברה לא יביא להם דבר. אבל מכבי צריכה לשחק כך גם בבית מול ריאל, פאו, אנדולו, וחימקי ובחוץ מול צסק"א, כשגם ולנסיה ובלגרד יכולות לעשות צרות.
יכול להיות, שווילבקין או דורסי עוד "יתפסו ימים טובים" ומכבי תנצח יריבות בינוניות או יריבות חזקות ביום רע. אם זה יקרה, להיות שבעי רצון מכך זה הדבר הגרוע ביותר שיכול לקרות למכבי, כי בסדרת פלייאוף אין ניסים. צסק"א, ברצלונה או ריאל, במיוחד עם יתרון ביתיות, יעשו ממכבי קציצות אם מכבי לא תפעיל את המנוע הקבוצתי.
קבוצתיות אולי נשמעת כמו סיסמא שחוקה, אבל נוכח היכולת הבינונית של מכבי, זה סם חיים.
רוצים גם אתם להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד – כותבים ושולחים לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא. אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
לפנייה לכתב/ת 
