קובי בראיינט, שונאים סיפור אהבה / תוכן גולשים
אף פעם לא לקחתי כל כך קשה מוות של דמות מפורסמת כמו את הטרגדיה הזו. ולא בגלל שהייתי מעריץ גדול שלו כשחקן. האמת היא שאפילו די תיעבתי אותו. העולם יזכור את קובי כאגדה, אני אזכור אותו בזכות מה שהפך אותו לכזה. הקלינר האולטימטיבי. גם לכם יש מה להגיד? כתבו לנו טורים לכתובת: kick@ynet.co.il
אף פעם לא לקחתי כל כך קשה מוות של דמות מפורסמת כמו את הטרגדיה של קובי בראיינט. ולא בגלל שהייתי מעריץ גדול שלו כשחקן. האמת היא, שאפילו די תיעבתי אותו.
על היכולות, היה לי ברור שאני רואה את אחד הגדולים. זאת דווקא ההתנהגות שלו שגרמה לי לסלוד ממנו (ו-וואו כמה שטעיתי, תיכף אסביר). כשזה היה שאק וקובי, הייתי במחנה שאק. כשזה היה דווייט וקובי הייתי במחנה דווייט, כשזה היה קובי וגאסול, הייתי במחנה של כולם רק שהלייקרס לא יקחו אליפות ולקובי לא תהיה עוד טבעת.
קובי בראיינט(צילום: AP)
אלו דווקא העונות האחרונות של קובי, שגרמו לי להתחיל להבין אותו יותר, אלו השנתיים שאחרי הפרישה שגרמו לי להבין את האישיות ומה זה בכלל הממבה מנטאלטי הזאת שהוא כל הזמן התפאר בה. רק אחרי שאני בעצמי התחלתי לעבוד, לשנות ולהתעמק בבאז וורד הזאת שאנחנו אוהבים להגיד -“מיינדסט” שהתחלתי להבין כמה שטעיתי לגביו.
כל השנים הייתי בטוח שקובי הוא שחקן שלא מסוגל לחלוק את הספוטלייט עם אחרים. טעיתי. זה לא שקובי לא מוכן לחלוק את הבמה עם שאקיל, זה שקובי נוטר לו טינה שבקיץ, בזמן שקובי קם כל בוקר ב-3,4,5 בבוקר להתאמן על המשחק שלו ולהגיע מוכן לעונה החדשה, שאקיל הגיע אחרי חופשה ועודף משקל של 15 קילו.
כשחשבתי שקובי לא מוכן לחלוק את הבמה עם דווייט, זה בגלל שלא הבנתי שקובי חושב אליפות, והאוורד חושב שהוא הגיע לבלות בהוליווד. אם יש דבר אחד שאפיין את קובי יותר מהכל, זה המוסר עבודה חסר הפשרות שלו. במהלך השנה האחרונה התוודעתי לממבה מנטאלטי, והמוסר עבודה שלו יותר ויותר בזכות טים גרובר.
גרובר כתב ספר מושלם שהפך למעין תנ”ך עבורי, בכל מה שקשור לשינוי “מיינדסט” לאקסטרים ושיפור עצמי חסר פשרות. הוא היה במשך שנים המאמן האישי של קובי (ושל מייקל לפניו) גם בפן הפיזי אבל גם בפן המנטאלי. אנשים חושבים שקובי הגיע לאן שהוא הגיע בעיקר בגלל הכישורים שלו, אבל האמת היא אחרת לגמרי. קובי הגיע לאן שהוא הגיע, כי עבד יותר קשה מכולם.
בזמן שכולם טסו ונמנמו במטוס, קובי היה רואה סרטונים של הקבוצה, ושל יריבות ומנתח. כשכולם היו לוקחים חופשה ארוכה בין עונה לעונה, וחוזרים להתאמן כשמחנה האימונים הרשמי מתחיל, קובי היה עובד שעות על גבי שעות על המשחק שלו ומשפר את סט היכולות. בעולם הספורט המונח - “closer” שמור לאנשים שאתה סומך עליהם, שברבע האחרון יקחו את הכדור ויסגרו את הסיפור. יקחו את הזריקה האחרונה ויעשו את העבודה בצורה הכי טובה שאפשר. קובי לא היה כזה. הוא היה רמה אחת מעל.
קובי בראיינט ושאקיל אוניל(צילום: AP)
בספר (Relentless), גרובר מדבר על כך שבכל הקשור לספורט (והוא משליך את זה גם החיים עצמם) יש שלושה סוגים של אנשים. בעוד שכולם חושבים שהקלוזר הוא "האיש", יש עוד רמה: Cooler Closer Cleaner. ה”קולר” הוא זה שיעשה את מה שמבקשים ממנו בצורה “סבבה” אבל לא מעבר. הוא לא יגדיל ראש. “הקלוזר” הוא זה שאפשר לתת לו משימה גדולה, לרוב הוא גם יבצע אותה בצורה מעולה, יגדיל ראש, יעמוד במטרה אבל זה בהנחה שהוא מגיע מוכן לתרחיש ספציפי.
אם יש יותר מדי משתנים הוא כנראה ילך לאיבוד. אם הוא צריך להתחיל לחשוב תוך כדי העבודה, הוא עלול להתבלבל. ה“קלינר” זאת הרמה הכי גבוהה ורק מעטים מצליחים להגיע אליה. אתה לא צריך לתת לקלינר את המשימה. הוא כבר יודע לבד מה הוא צריך לעשות.
בגלל שהוא משקיע כל כך הרבה בעבודה שלו מחוץ למגרש, הוא ערוך לכל תרחיש.
הוא לא חושב. הוא מגיב.
הוא פועל לפי אינסטינקטים כי רמת הפוקוס שלו היא ברמה הכי גבוהה שיש. הוא יוותר על הרבה דברים מסביב בשביל להגיע לרמה הזאת. הוא לא מחכה שיתנו לו את הכדור במהלך האחרון, הוא לוקח אותו ואומר לכולם זוזו. זה עליי. לקיחת אחריות טוטאלית.
הוא זה שימסור לך את הכדור ויצפה שתקלע, כי “להחטיא הוא יכול בעצמו”. אם תפשל עם הכדור כי לא התכוננת, לא תראה יותר את הכדור. הגישה שלו היא פשוטה - Get on my level or get the f out. לא מבחינת כישרון, מבחינת מוסר עבודה.
זה למה קובי לא הסתדר עם כל כך הרבה שחקנים בקבוצה שלו במהלך השנים. הם לא היו מוכנים לעבוד קשה כמוהו. הם רצו להיות הגרסה הכי טובה של עצמם אבל לא היו מוכנים לעבוד קשה מדי בשביל זה.
קובי אמר לא פעם שאמנם משייכים את המנטאליות שלו לספורט, אבל הוא אמר שזה הרבה מעבר לזה, זאת הגישה שצריכה להיות לאנשים בחיים שבאמת רוצים להצליח. אלו דווקא הדברים שקובי עשה מחוץ למגרש, שהשפיעו עלי כל כך שנתנו ונותנים לי השראה ביום יום.
כל אותם אנקדוטות מעולם הספורט מתורגמות ליעדים האישיים בחיים עצמם. המנטאליות ומוסר העבודה חסר הפשרות הם מה שאני בעיקר אקח ממנו.
העולם יזכור את קובי כאגדה. אני אזכור אותו בזכות מה שהפך אותו לכזה. הקלינר האולטימטיבי.
רוצים גם אתם להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד – כותבים ושולחים לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא. אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
לפנייה לכתב/ת 
בראיינט
צילום: AP
מומלצים
