מביט בצעיף הישן של הלייקרס – ובוכה / תוכן גולשים
אפילו עם אישיות שנויה במחלוקת, ולא מעט סקנדלים, אני לא יכול שלא להסתכל אחורה ולהיזכר בכל הפעמים האלה שקובי היה לצידי כשהייתי עייף או כשרציתי לוותר. והוא היה שם עם מנטליות ה"ממבה" שלו נוזף בי שאסור לי להפסיק. החיים קצרים מדי כדי שנוותר לעצמנו. גם לכם יש מה להגיד? כתבו לנו טורים לכתובת: kick@ynet.co.il
לא חשבתי שאני אהיה כל כך עצוב מהמוות של קובי בראיינט, אבל עכשיו אני לא יכול שלא להביט בצעיף הישן של הלייקרס שיושב אצלי במרתף כבר מי יודע כמה שנים ולנגב את הדמעות.
נולדתי בשנת 1994, וכמו שאר התינוקות של שנות ה־90, קובי היה הכוכב הכי גדול. אני אמנם לא זוכר את הכניסה שלו לליגה, ואני גם לא זוכר את האליפות הראשונה שהוא ושאק לקחו בשנת 2000, אבל את ההשפעה של קובי עליי ועל דור שלם של אוהדי כדורסל, אי אפשר לשכוח.
קובי בראיינט ובתו ג'יאנה(צילום: רויטרס)
כולם הזדעזעו כשהם שמעו על התרסקות המסוק, בה נספו קובי ובתו (ועוד 7 אנשים). ככל שעבר היום הכאב לא פחת אלא רק התגבר עוד ועוד. בחיים לא חשבתי שארגיש כך, עצוב ואבל, אבל הנה אני לא מצליח להחזיק את הדמעות.
אני זוכר את עצמי בכל הזדמנות, בין אם זה עם כדור עם חברים במגרש או לבד בחדר עם כדור שעשוי נייר שהולך לפח, עם הגב אל המטרה, קופץ ומסתובב תוך כדי שאגת "קובי" וזורק כאילו שאני עומד לקלוע את זריקת חיי ולקחת אליפות.
קובי ליווה דור שלם של אוהדי ספורט בעולם וגם בארץ. כולנו רצינו להיות קובי. לקחת את הזריקה האחרונה במשחק מספר 7 במשחק שקובע הכל ולדעת במאת האחוזים שאנחנו הולכים לפגוע.
ואפילו עם אישיות שנויה במחלוקת, ולא מעט סקנדלים לאורך השנים, אני לא יכול שלא להסתכל אחורה ולהיזכר בכל הפעמים האלה שקובי היה לצידי כשהייתי עייף או כשרציתי לוותר. והוא היה שם עם "מנטליות הממבה" שלו נוזף בי, נוזף בנו ואומר לנו שאסור לנו להפסיק, החיים קצרים מדי כדי שנוותר לעצמנו.
לא חשבתי שאהיה כל כך עצוב מהמוות של קובי בראיינט, אבל עכשיו אני לא יכול שלא להביט אחורה ולהגיד תודה על הכל, קובי, אני לא אשכח אותך לעולם. אנחנו לא נשכח.
רוצים גם אתם להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד – כותבים ושולחים לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא. אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
לפנייה לכתב/ת 
קובי בראיינט
צילום מסך
מומלצים
