הרוש: "בישראל אי אפשר להתעסק רק בכדורגל"
הוא עדיין בטירוף מההצגה מול איאקס ("אני מדבר איתך וכולי צמרמורות") ושולח מסר לאנדי הרצוג ("אם אשחק בסקוטלנד, תראו שוער הרבה יותר טוב"). שוערה של ספרטה רוטרדם ממש לא מתגעגע: "יכול להיות שלשחק בארץ לא עושה לי טוב, הרוגע בהולנד זה טיפול לנשמה". החיים החדשים של אריאל הרוש
"אחרי כל הבלגן והרעש שליוו אותי בכל תחנה בישראל, השקט והרוגע בהולנד הם טיפול לנשמה שעוברת פה ניקיון יסודי. גם בקפריסין זה היה ככה. יכול להיות שלשחק בארץ לא עושה לי טוב". כך מספר אריאל הרוש, שהפך לאחרונה לאחד השוערים הבולטים בליגה ההולנדית, בראיון מיוחד ל"ידיעות אחרונות".
השיא היה בהפסד 2:1 לאיאקס בשבוע שעבר, כשאחד מכלי התקשורת הדביק לו את הכינוי: "התמנון". שוערה של ספרטה רוטרדם הצליח לעצור שוב ושוב את המטווח של כוכבי האלופה, מנע מקבוצתו תבוסה וזכה בתואר "השחקן המצטיין".
למעט אי־הצלחות בנבחרת ישראל ובקפריסין, עבר הרוש תקופה לא קלה בבית"ר ירושלים, כשניסה לגונן על שני השחקנים הצ'צ'נים שצורפו לקבוצה וקומם עליו חלק מהאוהדים. אחר כך נדד למכבי נתניה שהתפרקה מנכסיה, להפועל ת"א שעברה פירוק, ולהפועל באר־שבע - שם סופסל על ידי ברק בכר שהעדיף את אוהד לויטה.
הגילוי העצמי
הוא מתגורר בדירה יוקרתית עשר דקות ממרכז רוטרדם, ובימים האחרונים נמצא שם לבדו אחרי שאשתו הנמצאת בחודשי היריון מתקדמים חזרה ארצה. "אשתי, לי מאי, עזרה לי לעבור את התקופה הקשה בתחילת השנה וידעה לתת את התמיכה והאהבה. רק בזכותה שרדתי". על השהות בעיר הוא מספר: "לפעמים אני עושה גיחות לאמסטרדם, לחברים ישראלים, וכל הזמן אומר לסוכן שלי, 'איך לא הבאת אותי לכאן בגיל 22'. החיים פה שלווים".
הרוש מושאל לספרטה תחת הדרכון הספרדי שלו, ואמור לחזור אוטומטית לבאר־שבע בעונה הבאה. "אני רוצה להישאר כמה שיותר בחו"ל", הוא מצהיר. "אני מגיע למועדון כל יום מתשע בבוקר עד אחר הצהריים, ואז חוזר ומעביר את הזמן עם חברים או בעזרת סדרות נטפליקס".
למה בארץ זה היה אחרת?
"בנבחרת הצלחתי, אבל בבית"ר, בנתניה ובבאר־שבע חלק מהאוהדים לא אהב אותי. נוצרה לי תדמית לא נכונה ואני לא יודע להסביר למה. מי שמפרגן לי עד עכשיו זה הקהל המדהים של הפועל ת"א וגם הקהלים של בית"ר ובאר־שבע מפרגנים".
ועכשיו נתת הצגה מול איאקס.
"עצרתי שערים בטוחים מול חכים זייש ודושאן טאדיץ'. זה משחק שאחריו לא נרדמתי יומיים. כל עצירה שלי שמעתי את הקהל. אתה מגיע עם האוטובוס לארנה באמסטרדם וכבר מרגיש את העוצמות. אני מדבר איתך וכולי צמרמורות. לא הייתי צריך אפילו חימום, והתחלתי את המשחק בטירוף. בדקות הראשונות לא הבנתי איפה אני נמצא ומה קורה איתי. כשלקחתי את הכדור הראשון התחלתי ליהנות. התנתקתי מ־60 אלף האוהדים מסביב ונתתי את אחד משני המשחקים הכי גדולים בקריירה שלי, אחרי ההופעה בגיל 21 נגד נבחרת גרמניה".
הכל זה מלמעלה
הרוש הגיע להולנד רק אחרי מחנה האימונים של רוטרדם, ולכן ראה כיצד טים קורמנס פותח את העונה בין הקורות. אחרי הצגה שלו מול פיינורד, נותר הישראלי במשך מחזורים ארוכים על הספסל ועבר תקופה לא קלה.
"הייתה לי הרגשה נוראית", נזכר הרוש. "אתה עוקר את עצמך מהחברים ומהמשפחה, מוכר את הבית ואת הרכב, עובר למדינה אחרת - ולא משחק שבוע אחרי שבוע. זה היה אחד הדברים הכי קשים שעברתי. עד שבא השינוי אחרי יום כיפור, חזרתי מהנבחרת אחרי המשחק עם אוסטריה וברוך השם נפתחה לי טוב השנה העברית החדשה. תפילות כיפור עזרו לי".
נראה לי שאתה יותר חייב לקורמנס, שהכה שחקן יריב והורחק לתקופה ארוכה.
"ממש לא, הכל מלמעלה. דברים לא קורים סתם. הבנתי שקיבלתי הזדמנות ושאני חייב לקחת אותה".
למה זה קורה לך רק כשאתה יוצא מישראל?
"יש כמה סיבות. אני מתרכז רק בכדורגל, אין שטויות ותככים או תקשורת וריבים עם אנשים. זה מאה אחוז כדורגל, בלי בעיות של משכורות או קבוצות שמתפרקות. בישראל אי־אפשר להתעסק רק בכדורגל".
היו כאלה בארץ שכבר אמרו שאתה גמור. בהולנד אתה מוכיח את ההפך?
"אני לא במקום של להוכיח בגיל 31, אלא רק לעצמי. לא ויתרתי על משחק ברמות הגבוהות ולא משנה מה עברתי בחיים. ויתרתי על הרבה כסף כדי להגיע לזה. בארץ קרו דברים שלא תלויים בי. בבאר־שבע, אחרי שלוש אליפויות, היה פחות רעב של שחקנים ודווקא אני נקלעתי לעונה הזו. לא בגלל משהו שאני עשיתי לא טוב".
השיקולים של בכר היו מקצועיים.
"המצב של הקבוצה הוריד אותי לספסל. אני מכבד את זה. שיחקתי בנבחרת והייתי טוב, עד שבשלב מסוים כבר הייתי חלוד מדי".
ספר על החוויה בהולנד.
"מטורפת. רמת הכדורגל הכי גבוהה ששיחקתי. יש פה שילוב של פחד, אבל כזה שמפקס אותך. תוך חמש שניות יכולים להגיע אליך במתפרצת, ואין מצב שהמשחק עומד. גם העוצמות של הבעיטות הרבה יותר חזקות. זו ליגה שהיא מהקשות לשוערים".
ומה עם ההגנות?
"זהו, שהמשחק יותר פתוח. נגד איאקס למשל פתחנו עם 4־4־2. אילו קבוצה ישראלית הייתה מגיעה למשחק באמסטרדם, היא הייתה עולה עם חמישה שחקני הגנה, שלושה בקישור האחורי וחלוץ אחד. אנחנו עלינו לנצח, כמו בכל משחק אחר, והפסדנו 2:1. פה משחקים כדורגל. אין להעיף כדורים, גם במחיר של לספוג שער".
דברים שרואים משם
אתה מופתע שהפכת לשוער בכיר בליגה ההולנדית?
"לא יודע. אני מרגיש שהמטרות שהצבתי לעצמי מתחילות להתגשם. שיחקנו עם הנבחרת נגד גרמניה ואוסטריה, והוכחתי את עצמי. ידעתי שאם אשתלב ברמה הזו, אוכל להשתפר ב־30 אחוז. המשחקונים באימונים כאן משפרים אותך. יש קצב מסחרר במשך שעתיים ואין לנוח שנייה. בהתחלה לא הצלחתי לנשום. שיפרתי גם את משחק הרגל וכמעט בישלתי שער".
בעוד חודשיים חצי גמר פלייאוף היורו בסקוטלנד. נראה אצלך שיפור?
"אם אשחק, ואני ממש לא יודע מה תהיה ההחלטה, בלי שום ספק תראו שוער הרבה יותר טוב ממה שהייתי".
כמה זה מעסיק אותך?
"לא מפסיק לחשוב על המשחק הזה. כולם מבינים את החשיבות למדינה ורוצים לעשות את הבלתי ייאמן".
איך אתה רואה את הליגה הישראלית מבחוץ?
"משעממת. מכבי חיפה ומכבי ת"א משחקות יפה וכיף לראות אותן. בית"ר מרעננת, באר־שבע בעונה פחות טובה".
לפנייה לכתב/ת 
