גדי קינדה: "עברתי סיוט, כאב לי שהפכו אותי לבוגד"
הפריצה בבית"ר, העזיבה הסוערת, הכעס של האוהדים, ההצעה מבאר שבע, הקושי להיפרד מהמשפחה, הגזענות שחווה, החלום לבשל לזהבי והאתגר החדש בארה"ב. קינדה מוסר ד"ש מקנזס־סיטי ולא מתנצל על כלום
גדי קינדה נמצא בימים אלו בעיר הכי שמחה בארה"ב. הוא חווה מקרוב את החגיגות של קנזס־סיטי צ'יפס שנצבעה באדום אחרי זכייתה בסופרבול לראשונה זה 50 שנה, ועם האווירה הזאת הוא יתחיל את האתגר החדש בקריירה שלו, במדי ספורטינג קנזס־סיטי מה־MLS.
הקשר בן ה־25, שנרכש ב־3.7 מיליון דולר, מגיע אחרי תקופת השיא בקריירה שלו, שמיצבה אותו ככוכב של בית"ר ירושלים וכאחד השחקנים הבכירים בליגה. העזיבה שלו לוותה בסערה גדולה והאוהדים כועסים על הצורה שבה נפרד. ההתלבטות אם לקבל את ההצעה מארה"ב גרמה לו להסתגר מספר ימים בבית המשפחה באשדוד, אבל בסופו של דבר הוא בחר באופציה שמשדרגת אותו כלכלית.
"הייתה מחשבה להישאר עוד חצי עונה בבית"ר", מספר קינדה בראיון מיוחד ל"ידיעות אחרונות", אבל מסביר שהגיע לנקודה שבה כבר אי־אפשר היה להחזיר את הגלגל לאחור: "אחרי שנפצעתי ולא שיחקתי בשני משחקים היה הרבה רעש סביבי, שלא איפשר לי להישאר. רציתי לחכות להצעה טובה יתר מאירופה, אבל היא לא הגיעה ולכן החלטתי ללכת על זה".
משה חוגג ניסה לשכנע אותך להישאר?
"הוא רצה שאשאר, אבל תמיד אמר שהוא לא יעצור שחקן שרוצה להתקדם. אני מודה לו ושמח שנתן לי את ברכת הדרך".
באר־שבע הייתה על הפרק?
"כן".
אז למה לא עברת אליה? "גם בגלל בית"ר וגם בגלל שרציתי לעשות את המעבר לארה"ב".
האשימו אותך שלא שיחקת נגד מכבי ת"א כדי לשמור על עצמך לקראת המעבר לקנזס־סיטי. "עברתי סיוט. לא יכולתי לישון ולאכול. הרי לא פיספסתי אימון אחד העונה, אז אין לי מה לשקר פה. הרגשתי רע מאוד בגלל ההאשמות האלה. זה איכזב אותי. מילא הייתי שחקן שמפספס אימונים או משחקים, אבל נתתי הכל לבית"ר. בחיים לא אשכח מה המועדון הזה עשה בשבילי עם חצי עונה מטורפת שנהניתי ממנה, אבל נפגעתי שלא האמינו לי. אני יכול להבין את האוהדים ששרקו לי בוז, אך הם לא ממש יודעים מה היה. לפני המשחק עם מכבי ת"א הייתה לי שיחה עם חוגג ואמרתי לו שאני מת לשחק, אבל לא יכול. מה עדיף, שהייתי עולה לשחק ואז יוצא? מה זה היה עוזר לקבוצה או לי? הייתי פצוע ולא יכולתי לתת הכל. אם הייתי בריא במאה אחוז, הייתי עולה לשחק גם אם הייתי סגור בברצלונה".
ספר על היחסים בינך לבין ג'קי בן־זקן, שניהל את המעבר לארה"ב.
"מגיל שבע הוא מכיר אותי, גדלתי עם הבן שלו. מה שהוא עשה בשבילי לעולם לא אשכח. הוא כמו אבא בשבילי. אני אוהב אותו, מדבר איתו כל יום ומתייעץ איתו".
הוא גם ספג ביקורות על כך ששלף את השחקן הכי משמעותי בבית"ר באמצע העונה.
"אני בטוח שהוא רצה בטובתי, הוא לא אמור לחשוב על בית"ר, אלא עליי ועל אשדוד. זה לא רק קשור לג'קי, מאמין שכל שחקן, אפילו בקבוצה שרצה לאליפות, היה לוקח את ההזדמנות הזאת בלי לחשוב פעמיים. אנשים הגזימו עם הסיפור הזה".
למה הגזימו?
"כאב לי שהפכו אותי לבוגד ואמרו שאני כפוי טובה. לאן הלכתם? קיבלתי הצעה טובה שיכולה לעזור לי מאוד. עם כל הכבוד לכדורגל הישראלי, החשיפה פה גדולה יותר ושיפרתי את החוזה שלי. אני צריך לעזור למשפחה שלי. הרי לא עשיתי מיליונים באשדוד ובבית"ר, והרגשתי שזה הזמן שלי להתקדם ולהשתדרג כלכלית".
ההתלבטות וההתייעצות
באחת השבתות, אחרי מפגש עם בני משפחתו באשדוד, קיבל קינדה את ההחלטה לצאת להתרשמות בארה"ב. "הדעות בבית היו חלוקות. אמא שלי, שהיא החיים שלי, אמרה לי 'אתה נשאר בארץ, לא מעניין אותי'. היא עד עכשיו לא מעכלת. אח שלי תמך ואמר לי 'צא להגשים את החלום'. אבא שלי נפטר כשהייתי ילד, ואחי הוא סופר משמעותי עבורי".
התבאסת שאתה עוזב את בית"ר בדיוק בשיא הפריצה שלך?
"לא התבאסתי, רק היו לי חששות לעזוב את הארץ ואת המשפחה, אבל ברגע שהגעתי להתרשם, הפסקתי לחשוב על הכל ואמרתי שאני הולך על זה. ראיתי את העוצמות, את האצטדיון, את מתחם האימונים, את המקצוענות, את העיר עצמה. הכי קנה אותי שהם רצו אותי מההתחלה, הם עקבו אחריי שלושה חודשים. אחד הבעלים עשה לי סיור באצטדיון, הוא ראה שאני מתלבט וניסה לשכנע אותי כדי שארגיש הכי טוב".
תגיד, איפה היית עד גיל 25? למה הפריצה הגיעה רק עכשיו?
"באשדוד לא הייתה חשיפה. זו קבוצה קטנה, אבל עשיתי בה דברים יפים. אם תסתכל אחורה על התקופה באשדוד, תראה משחקים הרבה יותר גדולים שלי בהשוואה לבית"ר".
בינתיים בית"ר מתקשה מאוד בלעדיך.
"אני משוכנע שעם השחקנים החדשים הם ייראו טוב. בית"ר הייתה חזקה לפניי ותישאר חזקה אחריי".
זמן אוויר
קינדה וזוגתו מנסים להתרגל לקור המקפיא במיזורי, ועד שימצאו דירה קבועה הם מתגוררים בבית מלון. לפי מה שהשחקן מספר, לא בטוח שיהיה להם יותר מדי זמן לבלות יחד לאור השגרה האינטנסיבית. "בשמונה ורבע בבוקר אני כבר במתחם האימונים, ארוחה ואז נכנסים בעשר לאימון. מסיימים באיזור שתיים, ארוחת צהריים וממנה לאימון בחדר כושר", הוא מתאר את סדר היום שם. "אני גם מודע ללו"ז הצפוף שמחכה לי במהלך העונה עם כל הטיסות. יש פה אימונים בקצב מטורף, זה מועדון ברמה הכי גבוהה שיש".
איך אתה מסתדר עם הקור?
"באימון הראשון קפאתי, בהמשך כבר היה לי יותר נוח. מתרגלים. חברה שלי מאוד אוהבת את קנזס־סיטי. אין לנו בעיה להשתלב, אני גם מסתדר טוב עם האנגלית".
Gadi has landed in Arizona. Kinda excited he's here. #SKCPreseason // @ChildrensMercy pic.twitter.com/R6sn7V5Qdb
— Sporting KC (@SportingKC) January 23, 2020
"באימון הראשון קפאתי". לפחות הייתה קבלת פנים חמה
ד"ש להרצוג
קינדה עדיין לא זכה ללבוש את המדים הלאומיים בבוגרים, והוא מקווה לקבל זימון לקראת המשחק מול סקוטלנד בגלזגו בחצי־גמר פלייאוף העלייה ליורו בעוד חודש וחצי. "זה הזמן שלי להיות שחקן מרכזי בנבחרת", הוא מצהיר. "החלום שלי לשחק בשביל המדינה שאני כל־כך אוהב".
חושב שאתה בשל לפתוח במשחק מאני־טיים כזה?
"מזמן, בטח אחרי המעבר הזה. ערן זהבי עושה דברים מדהימים, החלום שלי לשחק איתו בנבחרת. זה יכול להיות מטורף לבשל לו שער שיעלה אותנו ליורו. אפשר לעבור את סקוטלנד. ג'ון ראסל הסקוטי, שמשחק איתי, אמר לי שהם לא חושבים שהם טובים מאיתנו. הכל יכול לקרות".
אתה רואה עצמך כפורץ דרך בעדה האתיופית?
"מקווה מאוד שכן. בשנים האחרונות יש משהו כמו 30 שחקנים יוצאי העדה בליגת העל.
אלי דסה הוא הדמות הכי חשובה בנושא הזה. הסתכלתי עליו כל הזמן בנבחרת הצעירה, הוא מקצוען אמיתי".
חווית גזענות בכדורגל הישראלי?
"כן, המון פעמים. מאוד לא נעים. היחס לבני העדה האתיופית הוא שונה ולא שווה וזה מתסכל מאוד את כולנו. הלוואי שזה ישתנה וכולם ירגישו שווים. לצערי חוויתי גזענות לא רק במגרש, אלא גם מחוצה לו"