החזן המכדרר / עושה היסטוריה
רפאל נאה חוזר לסיפורים הגדולים משנות הסיקור שלו, והפעם נזכר בכדורסלן הירושלמי ישראל טוויל, חבר הנבחרת באליפות העולם ב-1954, שאחרי פרישתו חזר בתשובה והפך לחזן פופולרי בכל העולם. מה הפך אותו לכוכב ריו, ומה הוא תמיד רצה לראות בצלחת?
ישנם ספורטאים שאחרי הפרישה נשארים בענף בתור מאמנים או פרשנים. אחרים פורשים לעסקים. במקרה של ישראל טוויל, הכיוון היה אחר לגמרי. אבל ככה זה הבחור המיוחד ההוא מירושלים.
טוויל, כדורסלן מצטיין, כיכב בשנות החמישים ותחילת השישים במכבי ירושלים ובנבחרת ישראל. ירושלים, בהדרכת המאמן יליד מצרים אברהם פסח, הציגה לראווה שמות כמו ישראל תנורי, האחים שרם ומנחם שירזי, והייתה שם דבר בליגה הראשונה. כל יריבותיה התקשו מולה ב"קופסה הביתית" של אולם ימק"א, ולפני כן באולם הגבורות. וטוויל, יליד 1933, בלט מראשית דרכו בקבוצה הזו.
אילוסטרציה(צילום: יוסי דוס סנטוס)
כיליד העיר הוא חלם מילדות להיות כדורגלן, ואכן שיחק בקבוצת הנערים של בית"ר ירושלים, אבל לאחר ששבר את רגלו במהלך משחק עבר לכדורסל והתגלה ככישרון רציני גם שם. ב-1950 הצטרף למכבי ירושלים, ועזר לה לעשות את הקפיצה. חשוב לציין שבאותה תקופה התקיימו ליגות נפרדות למרכזי הפועל ומכבי, ואחרי שירושלים וטוויל סיימו במקום החמישי בליגה השנייה בעונתו הראשונה, הליגה הלאומית (הבכירה) הוגדלה ל-12 קבוצות וירושלים קיבלה מקום. לאט-לאט הכדורסל בבירה קפץ כיתה בזכות הדרבים המרתקים, ובסך הכל הוא שיחק שמונה עונות בליגה הבכירה, וקלע ב-129 משחקים 17.3 נקודות בממוצע. כשעזב את מכבי, הפך למאמן/שחקן באליצור ירושלים.
השיא מבחינת טוויל הייתה ההזמנה לסגל נבחרת ישראל שיצא לאליפות העולם בריו ב-1954. ישראל סיימה שמינית עם מאזן 4:5, וטוויל לא קיבל יותר מדי הזדמנויות (שתי נקודות בשני משחקים), אבל הפך מפורסם במיוחד בקהילה היהודית המקומית אחרי שהופיע בכתבה מצולמת בעיתון היהודי של ריו, בה נראה כשהוא מתפלל עם כיפה ומניח תפילין.
למעשה, הדת ליוותה אותו לאורך כל הדרך: בהיותו שחקן פעיל, הוא הקפיד לא לחלל את השבת והיה מגיע למשחקים – וגם חוזר הביתה – באופן רגלי. רק עם יציאת השבת היה עולה על האוטובוס הראשון לבירה. לרוב חיפש בלילות שישי מסעדה פתוחה, או "בית יהודי", שיארח אותו לארוחת גפילטע פיש, המאכל האהוב עליו. ועם פרישתו מכדורסל טוויל תפס כיוון שונה לחלוטים מהספורט: הוא חזר בתשובה, שימש כחזן בבית הכנסת בית יעקב בקריית משה, ובהמשך הפך לחזן בינלאומי מבוקש ונדד בין הקהילות בעולם.
לפנייה לכתב/ת 
אילוסטרציה
צילום: אורן אהרוני
מומלצים
