מהלך בבדיקה: ה-VAR משנה את הכדורגל / "מר עולם"
מערכת השיפוט כאן כדי להישאר ולצד ביקורות וקשיי קליטה, כבר עובדים על שכלולה כדי שתוכל להתמודד גם עם האתגרים החדשים שהכניסה לכדורגל העולמי. האוהדים דווקא לא ממש מתלהבים
שרון מימר, מאמן הפועל חדרה, אמר לפני מספר שבועות, אחרי ששער של לוסיו נפסל: "ה-VAR זה איכס אחד גדול. הוא הורס את הכדורגל. ככל שהוא ייעלם מהנוף שלנו, אני אישית אשמח מאוד". ובכן, אפשר לבשר לשרון מימר ולכל יתר מתעבי מערכת שיפוט הווידאו בארץ ובעולם: זה לא יקרה. ה-VAR כאן כדי להישאר והוא יהיה חלק מהכדורגל לתמיד. יותר מזה, ברור לגמרי שבעתיד ייכנסו לספורט הפופולרי ביותר בעולם עוד עזרים טכנולוגיים.
בעולם שהופך לטכנולוגי יותר ויותר, אם נרצה או לא נרצה, אלגוריתמים מנהלים את חיינו. ובעתיד הממש לא רחוק, הבינה המלאכותית תהיה עניין שבשיגרה, ותחדור לכל תחום בחיים. כן, גם לכדורגל.
מימר וחובבי כדורגל אחרים כמוהו מתגעגעים לזמנים היפים של פעם, ואפשר להבין אותם. אבל אי אפשר ללכת אחורה ולהתכחש למציאות. כאשר כל ילד בן שבע מחזיק סמארטפון עם מצלמה משוכללת, לא הגיוני ששופט כדורגל יתבסס אך ורק על מראה עיניים.
פעם, מזמן, כשהיינו צריכים להגיע לכתובת לא מוכרת, היינו עוצרים באמצע הדרך ושואלים עובר אורח "איך אני מגיע לרחוב ביאליק?" אז נכון, זה היה נחמד, אבל לא ממש יעיל. כי בהרבה מקרים עובר האורח הנחמד היה שולח אותנו בדיוק לכיוון ההפוך. וגם אם לא, היינו מסתבכים עם רחובות ללא מוצא או שלטי אין כניסה, וממשיכים להתברבר ולהתעצבן. מאז שכולנו משתמשים ב"ווייז" החיים הרבה יותר נוחים. וגם אם לפעמים יש תקלות ואי הבנות עם מערכת הניווט הזו, היא שיפרה באופן דרמטי את ההתמצאות בכבישים.
אותו דבר עם ה-VAR. הרעיון המרכזי שעומד מאחוריה הוא נכון והגיוני ולמעשה, כורח המציאות. אם אפשר לצמצם את הטעויות באופן דרמטי, אז למה לא? הרי אף אחד לא רוצה שמשחקי כדורגל, שלא לדבר על אליפויות וגביעים, יוכרעו בשל שופט או קוון שטעו.
אונאי אמרי אמר לא מזמן שאם ה-VAR היה קיים לפני שלוש שנים, ברצלונה לא הייתה מנצחת את פריז סן ז'רמן שלו 1:6 ברמונטדה המפורסמת. והוא צודק. היו במשחק ההוא כמה טעויות שיפוט ברורות לטובת בארסה, כמו הפנדל שנשרק לזכות לואיס סוארס, שלא היה ולא נברא.
ומה עם "שער יד האלוהים" של דייגו מראדונה במונדיאל 1986? אם היה אז VAR, השער של מראדונה מול אנגליה במונדיאל במקסיקו היה נפסל בתוך שניות. ואף אחד לא היה מתווכח. אם זה היה קורה היינו מפסידים ציטוט בלתי נשכח וגם סיפור שהפך למיתולוגי, וזה באמת קצת חבל. אבל מצד שני אסור לשכוח שיש גם צד שנפגע כאן, נבחרת אנגליה, שסבלה מאי צדק ספורטיבי.
זו תכונה אנושית להתנגד לשינויים, במיוחד כשהם דרסטיים ובאים אחרי שהתרגלת למצב מסוים לאורך זמן רב. לא מעט אנשים שטוענים ש"ה-VAR הרס את הכדורגל", וש"זה כבר לא כדורגל", רוצים להחזיר את הגלגל לאחור, בעיקר ממניעים נוסטלגיים. הם רק שכחו שלצד הבעיות שנוצרו בעקבות הכנסת המערכת, במרבית המקרים היא עושה את עבודתה. אף אחד כמעט לא מדבר על המקרים הרבים שהמערכת מתקנת טעויות, והרעש הגדול מתעורר רק כשהמערכת – או יותר האנשים שמפעילים אותה – טועים.
חשוב להזכיר: מדובר בשינוי המשמעותי ביותר בחוקת הכדורגל מאז שינוי חוק הנבדל בשנת 1925 – לפני 95 שנה! לכולם היה ברור שייקח לא מעט זמן, כמה שנים, עד שהשופטים, השחקנים, המאמנים וגם האוהדים יעכלו את המהפכה שקרתה כאן. אנחנו עדיין נמצאים בתחילת הדרך. הפריצה הגדולה הייתה במונדיאל ברוסיה לפני שנה וחצי, וכעת אנחנו נמצאים רגע לפני שהאנשים האחראים על חוקת הכדורגל יגיעו למסקנות.
קשיי הקליטה אינם פשוטים. בכל העולם יש תקלות, ההחלטות אינן אחידות, לעיתים לוקח יותר מדי זמן עד שמתקבלת החלטה ובעיקר: חוק הנבדל הפך לבעייתי. השבוע דיבר ארסן ונגר, מנג'ר ארסנל לשעבר, בדיוק על זה. ונגר, שמשמש היום כיו"ר ועדת הפיתוח העולמית של פיפ"א, הציע בנאום שנשא בברלין, לשנות את חוק הנבדל, בעקבות לא מעט מקרים בהם שערים נפסלו בשל נבדלים של מילימטרים.
"נוצר מצב שבו נקבע נבדל בגלל אף ארוך מדי" אמר ונגר. "הגיע הזמן לשנות את החוק שהיום קובע שזו עבירת נבדל, אם חלק מהגוף שבעזרתו מותר להבקיע שער, כמו האף למשל, נמצא במצב נבדל. במקום זאת אני מציע שזה לא יהיה נבדל אם כל חלק מהגוף שאיתו מותר להבקיע, נמצא בקו אחד או מאחורי המגן – גם אם חלקים אחרים מגופו של השחקן התוקף היו לפנים ברגע מסירת הכדור".
הרעיון של ונגר מעניין. הוא אכן נותן את היתרון להתקפה ולא להגנה, והוא אכן ימנע מצבים אבסורדיים ששערים נפסלו בגלל נבדל של בוהן או בית שחי. אבל כשחושבים על כך קצת יותר לעומק מבינים שאם השינוי הזה בחוקה יתקבל, נחזור בעצם כמעט לאותה נקודה: שבה שוב יימתחו קווים על גבי המסך כדי לבדוק האם העקב של השחקן התוקף היה לפני או אחרי שחקן ההגנה.
מה שישתנה זה שבמקום לבדוק היכן בדיוק היו האברים הקדמיים, כמו אף או בוהן למשל, נתחיל לבדוק את מיקומם של האברים האחוריים, כמו הישבן. אגב, ראלף האזנהוטל, המאמן הגרמני של סאות'המפטון, טוען שאם יקבלו את ההצעה של ונגר, אפשר לוותר בכלל על חוק הנבדל, כי לא יהיה בו טעם. והאמת, יש בזה משהו.
הנחיות חדשות כבר בדרך
בשבת הבאה תתקיים בבלפאסט, צפון אירלנד, הישיבה השנתית של ועדת החוקה של פיפ"א, זו שאחראית על השינויים בחוקת הכדורגל. בוועדה, המורכבת מארבעת נציגי התאחדויות הכדורגל של בריטניה (אנגליה, סקוטלנד, וויילס וצפון אירלנד), ונציג אחד של פיפ"א, ידונו בנושא ה-VAR. אבל לפחות בשלב הזה לא יהיו שינויים בחוקה. לוקאס ברוד, מזכ"ל הוועדה אמר: "בניגוד למה שנכתב בכמה כלי תקשורת, הוועדה רשאית לשנות חוקים רק על הצעות שהוגשו לפני ה-1 בנובמבר של השנה הקודמת. אני לא אומר שהרעיון שהעלה ונגר אינו טוב, אבל הוא לא יעלה הפעם לדיון".
ברוד הוסיף: "בפגישה אנחנו מעלים נושאים שונים לדיון. ויתכן שנושאים שונים יועלו ויועברו לבדקה ובחינה מדוקדקת יותר ואולי אפילו לעריכת ניסויים בשטח. אבל מה שבטוח זה שלא יהיה שום שינוי בחוקה לקראת יורו 2020".
מה שכנראה כן יקרה בעקבות הפגישה בבלפאסט אלו הנחיות חדשות שינסו לחדד את החוקים בעקבות כניסת ה-VAR. "הכלל הבסיסי הוא שמערכת הוידאו צריכה להיכנס לפעולה רק כאשר יש צורך לתקן טעויות שהן ברורות (clear and obvious). זהו עיקרון מהותי", אומר ברוד. "אם במצב מסוים הטעות היא לא ברורה מהרגע הראשון, אז מן הסתם אין צורך לבדוק אותה. להביט באירוע מזווית של מצלמה אחת זה דבר אחד, אבל לבדוק מ-15 זוויות שונות, לחפש בזכוכית מגדלת משהו שאולי בכלל לא קרה, זה לא היה הרעיון שמאחורי ה-VAR".
אחד הרעיונות שצובר תאוצה הוא להגביל את זמן הבדיקה ל-30 או 45 שניות. אם בתוך פרק הזמן הזה אי אפשר להגיע להחלטה ברורה, נשארים עם ההחלטה המקורית של השופט על המגרש.
כידוע ה-VAR מתערב בארבעה נושאים בלבד: שערים, פנדלים, כרטיסים אדומים וטעויות בזיהוי. כרגע הנושא הבעייתי ביותר הוא חוק הנבדל, שכן מרבית ההחלטות השנויות במחלוקת קשורות לביטול או אישור שערים שנכבשו ממצב נבדל. סביר להניח שחוק הנבדל יעודכן בשנה או השנתיים הבאות, ועד אז אנחנו צפויים לעוד לא מעט ויכוחים ושערוריות.
עניין חוקתי נוסף הוא נגיעות היד ברחבה, או אם לדייק, מתי נגיעת יד ברחבה היא פנדל ומתי היא לא. גם בעניין הזה יהיה צורך למצוא את הניסוחים המדויקים, שכן מאז כניסת ה-VAR לחיינו המצלמות מזהות נגיעות יד שבעבר אף אחד לא היה שם לב אליהן.
בעיה גדולה נוספת, שכרגע רלוונטית בעיקר לאנגליה (ולשופטים מסוימים בישראל), היא השימוש במוניטור שנמצא בשולי המגרש, ליד קו האמצע. או ליתר דיוק, אי השימוש במוניטור. באנגליה, מולדת הכדורגל, הוחלט שהשופטים לא ייגשו למסך כדי לצפות בעצמם באירועים השנויים במחלוקת ויסתמכו אך ורק על החלטת שופטי ה-VAR.
הרעיון שעומד מאחורי ההחלטה הזו, שכאמור בלעדית אך ורק לפרמייר ליג, הוא שכך ייחסך זמן וההחלטה תהיה מהירה יותר. בפועל מה שקורה זו פארסה אחת גדולה. והשיא היה במשחק בשבוע שעבר בין צ'לסי למנצ'סטר יונייטד.
במצב של 0:0 הארי מגווייר, הבלם של יונייטד, בעט בעוצמה במבושיו של מיצ'י בטשואיי. השופט אנטוני טיילור לא יכול היה לראות את האירוע מהמקום בו עמד ולכן המתין להחלטת שופט הווידאו כריס קאבאנה. מעבר להחלטה התמוהה של קאבאנה שלא הייתה עבירה של מגווייר, השופט טיילור לא ניגש למוניטור שעמד חמישה מטרים ממנו.
יש כמובן הבדל עצום בין צפייה באירוע ממרכז הבקרה של ההתאחדות האנגלית לבין צפייה בו כשאתה על המגרש וחש את השחקנים. אבל מעבר לכך, הרי ברור שלא היה כאן שום חסכון של זמן בקבלת ההחלטה.
יונייטד ניצחה את צ'לסי 0:2, כאשר מגווייר – שצריך היה להיות מורחק בכרטיס אדום – כבש את אחד משני השערים. אבל זה לא היה הכל. שני שערים שצ'לסי הבקיעה נפסלו בעקבות התערבות ה-VAR. החלטה אחת, לפסול שער של אוליבייה ז'ירו בשל נבדל קטן, הייתה נכונה. אבל ההחלטה לפסול את השער של קורט זומה הייתה סיפור אחר.
השער נפסל מאחר ובווידאו אפשר היה לראות את ססאר אספיליקואטה, הקפטן של צ'לסי, דוחף את ברנדון וויליאמס כאשר הכדור הוגבה מעליו לרחבה. אולם זו לא הייתה דחיפה מכוונת, כי פרד, הברזילאי של יונייטד, הוא זה שדחף את אספיליקואטה על וויליאמס. ההיגיון אומר שאם השער נפסל בשל הדחיפה של הקפטן, היה צריך להישרק פנדל לזכות צ'לסי בשל הדחיפה של פרד. זה כמובן לא קרה.
פרנק למפארד, מנג'ר צ'לסי, שהיה כמובן מתוסכל מאוד מהאירועים, אמר בסיום: "המטרה של ה-VAR הייתה למנוע טעויות. השופט לא יכול לראות את כל הזוויות, אז מדוע הוא לא ניגש להסתכל במוניטור? אני לא מצליח להבין זאת". גם אספיליקואטה אמר דברים דומים. "כשיש לך ארבעה שופטים באצטדיון אבל את ההחלטה הסופית מקבל שופט שנמצא מאות קילומטרים משם, זה קשה. אני מאוכזב שאנחנו לא משתמשים במערכת בדרך הנכונה".
מי שאמר את הדברים הנכונים ביותר היה נונו אספירטו סאנטו, המאמן הפורטוגלי של וולבס, שסיכם את המצב: "זה כבר חלק מאיתנו, ה-VAR כאן כדי להישאר, אני רק מקווה לשיפור. אנחנו רוצים שההחלטות יהיו מובנות לכולם, במיוחד לשחקנים, שלפעמים לא מבינים מה השופט החליט, ואז מאבדים ריכוז. המשחק נעצר ליותר מדי זמן, וכאשר האוהדים מתוסכלים, הכדורגל נפגע. חייבים לעשות משהו".
לפנייה לכתב/ת 
