בחירות 2020 – תוצאות האמת / מליניאק
המנצחים: צ'מטאי וסלפטר, סיני וקלינגר, ספרופולוס ומכבי ת"א. המפסידים: זוארץ וההתאחדות, הספורט הישראלי בעידן רגב
את הבחירה הטובה ביותר בספורט הישראלי עשתה לונה צ'מטאי-סלפטר. ילידת קניה בחרה לחיות בישראל, להתחתן עם המאמן דן סלפטר, לוותר על ריצות 5,000 ו־10,000 מטר (למרות שהייתה אלופת אירופה בריצה האחרונה ב-2018) ולהתמקד במרתון. צ'מטאי-סלפטר זכתה שלשום במדליית הזהב. במרתון טוקיו, בתוצאה השישית בטיבה בכל הזמנים, והיא מועמדת למדליה במשחקים האולימפיים בטוקיו 2020. צ'מטאי פלוס סלפטר = הצלחה בינלאומית מדהימה.
את הבחירה הטובה בכדורגל הישראלי עשו בעלי הפועל ת"א. האחים איציק ושרון ניסנוב (וזאב גרינברג ומאיר תושב), זזו הצידה, נתנו את המפתחות למשה סיני ולניר קלינגר, הפסיקו להתערב בעניינים מקצועיים והורידו פרופיל תקשורתי. מאותו רגע הם טסו במעלה הטבלה מהמקום הלפני אחרון לפלייאוף העליון, אבל הקרדיט העיקרי מגיע לסיני את קלינגר. החיבור בין שקט לטירוף, בין דיפלומטיה לשכונה, ובעיקר בגישה לשחקנים. חבורה של מבולבלים חסרי אמונה הפכו לממוקדים במטרות, שיודעים לקום גם אחרי סטירות קשות.
הבחירה הכי טובה בכדורסל היא של מכבי ת"א במאמן יאניס ספרופולוס. אחרי ששברו את שיא החלפות המאמנים – גיא גודס, נבן ספאחיה, רמי הדר, אבי אבן, ליאור ליובין, ז'אן טבק וארז אדלשטיין – לא היה סיכוי להצליח בכאוס הניהולי. באמצע העונה שעברה ניקולה וויצ'יץ' הביא בינגו. ספרופולוס הגיע בסיטואציה מושלמת, המנהלים זזו הצידה, השחקנים הבינו שאי אפשר להחליף עוד מאמן ושהם הבאים בתור, ויאניס קיבל את המפתחות ותפס פיקוד בגדול. כששחקנים מאמינים במאמן, משברים הופכים להזדמנויות, וכשהחלטות שלו מבוצעות, הוא מקבל קרדיט ומתחבר לאוהדים.
בחירה טובה של שחקן יכולה להרים קריירה, בחירה טובה במאמן משנה מועדון. הבחירה של ליברפול ביורגן קלופ (ושל קלופ בליברפול), היא חיבור מושלם בין מועדון אנגלי בעל מסורת ושחקנים בעלי פוטנציאל, לבין מאמן גרמני שמשלב משמעת וסדר עם קלילות ויחסי אנוש. התוצאה היא מפלצת שדורסת את הפרמייר־ליג ומשאירה את מנצ'סטר סיטי וצ'לסי הרחק מאחור. מאמנים מדלגים מקבוצה לקבוצה כדי לקצר דרך לפסגה, קלופ אימן רק שתי קבוצות בדרך לליברפול – מיינץ ודורטמונד, שבע עונות בכל אחת. בחירה בו היא בחירה בדרך התקפית ושמחה, וזו בעצם מהות הספורט.
רבים לא מבינים למה בחר החלוץ הלוהט באירופה, ארלינג הלאנד, בבורוסיה דורטמונד ולא בריאל מדריד או בפריז סן־ז'רמן. הרי כל קבוצה הייתה חוטפת אותו, ומשלמת עוד עשרות מיליונים. גם מונס דאבור ושון וייסמן היו מלכי השערים של הליגה האוסטרית, אבל מי שמבקיע שמונה שערים בצ'מפיונס יכול לשחק בכל קבוצה שיבחר. אין ספק שהתותח הנורווגי הוא "גניבה", אבל קבוצה התקפית ואיכותית כמו דורטמונד היא בדיוק הבחירה הנכונה עבורו. לילד בן ה־19 יש סבלנות, והכסף הגדול יגיע בעוד שנתיים־שלוש.
הבחירות הגרועות
המאבק על הבחירה הגרועה הוכרע עוד בסוף העונה שעברה, כשניסו אביטן בחר להפר סיכום עם הפועל חדרה, ופוצץ דוגמה ומופת לחיבור מדויק ונדיר בין מועדון למאמן. במקום להמשיך לדהור עם חדרה, שממשיכה להצליח בלעדיו, נפל למלכודת "הקבוצה הגדולה" הפועל ת"א. כאילו לא מספיק שהגיע איתה לסף ירידה לליגה הלאומית, הוא סירב גם להצעה של חדרה לתקן את הטעות, ובמקום לחזור למקום בו הצליח, העדיף את הפועל רעננה אחרי שפוטר מהפועל ת"א. גם ממנה אביטן פוטר אחרי שהגיע גם איתה לסף ירידה ללאומית. מאמן עונת 2018/19 פוטר פעמיים בעונת 2019/20.
למרות שזה לא קרה השנה, עדיין קשה להתעלם מזה. מעשי שטות נשארים לפעמים חרותים בזיכרון הקולקטיבי ומשכיחים הישגים של שנים מצוינות. ערן זהבי הוא גדול שחקני הכדורגל בישראל בדור הנוכחי. אליפויות עם הפועל ומכבי ת"א, מלך שערי הליגה, הסקורר של נבחרת ישראל בקמפיינים האחרונים, שיא הכיבושים של הליגה הסינית וחוזה של 10 מיליון דולר לעונה. הבחירה של זהבי לזרוק את סרט הקפטן של נבחרת ישראל על כר הדשא (במקום לבקש שיחליפו אותו), כמחאה נגד הצקות של כמה פרחחים שהתגרו בו לאורך המשחק מול מקדוניה בחיפה, הביאה לפרישתו הזמנית מהנבחרת והשאירה כתם.
עוד בחירה גרועה: של ההתאחדות לכדורגל בשינו זוארץ ליו"ר – ולהפך. אפשר להאשים את צוות האימון האוסטרי בכישלונות של הנבחרת, אבל הכל מתחיל בניהול. שום גוף לא יכול לפעול ללא יו"ר שיקבל החלטות, יכין תוכניות וידאג לביצוע. דווקא זוארץ, שנחשב להכי מתאים וקיבל את תמיכת כל חברי ההנהלה, הניח כעבור כמה חודשים בלבד את המפתחות והודיע על פרישה. איש ניהול שמבין בכסף והיה מעורב בכדורגל (להבדיל מעופר עיני שאפילו לא טרח ללכת למשחקים) היה הבחירה המושלמת, אבל השאיר את ההתאחדות שנה ללא יושב ראש.
הבחירה הגרועה של הכדורסל האירופי שייכת העונה למועדון הפאר הטורקי פנרבחצ'ה. נכון שקשה לעשות שינויים כשבמשך ארבע שנים אתה אורח קבוע בפיינל־פור היורוליג, אבל הניסיון לסחוט עוד כמה טיפות מהלימון של ז'ליקו אוברדוביץ', יאן וסלי ולואיג'י דאטומה הפך לכדור שלג שקשה לעצור את נפילתו במדרון. נכון שפנר נלחמת עדיין עם עוד חמש קבוצות על שני כרטיסים לשמינייה הראשונה, ובתיאוריה יש לה פוטנציאל לנצח בסדרת רבע הגמר ולהגיע לפיינל־פור, אבל העונה שלה היא כישלון והאימפריה תעבור בסופה מהפכה.
הבחירה בשר או בשרת הספורט הבאים תהיה קריטית למערכת הספורט. בתקווה שתוקם פה סוף־סוף ממשלה, תגיע לסיומה הקדנציה של הבחירה הגרועה ביותר של שר או שרת ספורט בישראל. מירי רגב לא תרמה כמעט כלום לספורט. היא התמקדה בעיקר ביחסי ציבור לעצמה ובקמפיינים מפלגתיים, לא עמדה בהבטחה להקים 200 מגרשי אימונים לכדורגל, מעמד המאמן הגיע בתקופתה לשפל, והלאמת קופת מועצת ההימורים לחסדי אנשי האוצר וגחמות משרד הספורט היא אסון ממש. תמונות משותפות עם מניפי גביעים וזוכים במדליות הן תמצית הישגיה של רגב.
לפנייה לכתב/ת 
