משיכה בחבל: בילבאו וסוסיאדד עשו היסטוריה
"מר עולם": לראשונה בתולדות גמר גביע המלך, שתי באסקיות העפילו למעמד. על הדרך המיוחדת שלהן, העבר המפואר והעתיד הלא פחות מבטיח. וגם: מדוע בספרד בטוחים שמדובר במפגש גדול יותר מהקלאסיקו בין ברצלונה לריאל
צפו בתקציר הניצחון הקשה של ברצלונה על סוסיאדד (one)
האיש המאושר ביותר בספרד ביום חמישי היה יורי ברשיש, המגן השמאלי של בילבאו. כשהבקיע בדקה ה-81 את השער שהעלה את קבוצתו לגמר הגביע הספרדי, ידע שעשה היסטוריה. זו הפעם הראשונה ב-117 שנות הגביע שהגמר יהיה הדרבי הבאסקי הגדול: בילבאו – סוסיאדד. אף קבוצה באסקית לא זכתה בגביע ב-33 השנים האחרונות.
נכון, מדובר בשתי קבוצות מפוארות, ששלטו בספרד בתחילת שנות ה-80, כשכל אחת מהן זכתה בשתי אליפויות ברציפות. אבל ב-40 השנים שעברו מאז, המצב השתנה.
ברשיש. אחראי להיסטוריה(צילום: EPA)
עבור סוסיאדד מהעיר סן סבסטיאן, זה גמר ראשון מזה 32 שנה. ב-1988 היא הגיעה בפעם האחרונה לגמר, והפסידה לברצלונה. בילבאו לעומתה העפילה לשלושה גמרים בעשור האחרון, אבל בארסה ניצחה אותה ב-2009, 2012 ו-2015. הפעם האחרונה שזכתה בגביע הייתה ב-1984, כשהשלימה בדאבל.
900 ק"מ מצפון לדרום ספרד
בניגוד למדינות אחרות באירופה, גמר הגביע הוא אירוע עצום ומרכז עניין לאומי, וממש לא רק בקרב אוהדי שתי הפיינליסטיות. והעונה הגמר שיתקיים ב"לה קרטוחה" שבסביליה (האצטדיון האולימפי), יהיה משחק הכדורגל הגדול ביותר של העונה כולה. כן, אפילו יותר משני משחקי הקלאסיקו בין ריאל לברצלונה.
עבור 60 אלף האוהדים שיעשו את הדרך הארוכה מחבל הבאסקים שבצפון ועד לסביליה שבדרום (כ-900 ק"מ), זו עומדת להיות חוויה של פעם בחיים. נכון, בכל עונה שתי הקבוצות נפגשות פעמיים בליגה, אבל הפעם זה יהיה גמר הגביע, ואחת מהן תזכה בתואר ראשון מזה למעלה מ-30 שנה.
כדי להבין את עוצמת האירוע חייבים תחילה להבין מהו בכלל חבל הבאסקים, מדוע הוא כל כך משמעותי בהיסטוריה של ספרד, ועד כמה כדורגל הוא סם החיים של האיזור. החבל נמצא בצפון מזרח ספרד, בסמוך לגבול הצרפתי. אגב, בצרפת יש שלושה מחוזות באסקיים, ששייכים לחבל מבחינה היסטורית, אבל לא מדינית. הבאסקים הם עם נפרד, שכל קשר בינם לבין הספרדים מקרי בהחלט, למעט העובדה שספרד שולטת באיזור כ-800 שנה. לבאסקים יש שפה משלהם (אאוסקרה), דגל משלהם (איקוריניה), תרבות מיוחדת ושונה, מטבח אופייני וכמובן גאווה לאומית.
אוהדי בילבאו חוגגים את ההעפלה לגמר(צילום: gettyimages)
הגאווה הזו באה לידי ביטוי גם בספורט, ובמיוחד בכדורגל, שם הבאסקים יכולים להפגין גם את הלאומיות שלהם וגם את כישרונם. יש להם אפילו נבחרת לאומית (שלא מוכרת ע"י פיפ"א). מה שמפתיע הוא שלמרות הממדים הצנועים, ההישגים הם אדירים.
3 מיליון תושבי חבל הבאסקים מהווים 4.9 אחוז מאוכלוסיית ספרד. ממש מעט. מבחינת השטח, מדובר ב-1.4 אחוז בלבד מהמדינה. כמעט כלום. אולם למרות זאת רבע מקבוצות הליגה הראשונה בספרד, 5 מתוך 20, הן באסקיות: בילבאו, סוסיאדד, אייבאר, אלאבס ואוססונה.
למרות שמועדון הכדורגל הראשון בספרד הוקם בהואלבה שבדרום, הוא צמח בעיקר בחבל הבאסקים, לשם הביאו אותו האנגלים בסוף המאה ה-19. לא במקרה המועדון של בילבאו נקרא Athletic (באנגלית) ולא Atletico. גם אצטדיון סן מאמס המקורי נראה כמו מתקן אנגלי קלאסי לכל דבר. וחולצות הפסים אדום-לבן? אלו "יובאו" מסאות'המפטון האנגלית. אגב, אתלטיקו מדריד הוקמה תחילה כקבוצת בת של בילבאו, ולכן המדים של שתי הקבוצות דומים. בילבאו ניצחה בשני גמרי הגביע הראשונים, ב-1903 ו-1904 ועד 1933 היו לה כבר 13 גביעים, הרבה יותר מכל קבוצה אחרת.
סן מאמס. בנוי בסגנון אנגלי(צילום: AP)
תוצרת מקומית
גם הרעיון להקים ליגה בספרד נולד בחבל הבאסקים. הוא הועלה ב-1927 ע"י נשיא המועדון ארנאס קלוב דה גטצ'ו. שנתיים לאחר מכן התקיימה הליגה בפעם הראשונה ובין 10 הקבוצות המייסדות היו ארבע באסקיות, ביניהן בילבאו וסוסיאדד. בילבאו היא אחת משלוש קבוצות שמעולם לא ירדו לליגה השנייה (יחד עם ריאל וברצלונה) והיא זכתה ב-8 אליפויות ו-23 גביעים - יותר מריאל מדריד. באפריל זה יהיה גמר הגביע ה-38 שלה.
בעידן שאחרי חוק בוסמן, כאשר אין כמעט הגבלה לרכוש שחקנים זרים, בבילבאו ובסוסיאדד ממשיכים להתבסס בעיקר על תוצרת מקומית. בדרבי האחרון שהתקיים במסגרת הליגה 17 מבין 22 השחקנים שהחלו את המשחק היו באסקים. במשך עשרות בשנים שני המועדונים שמרו על הכלל שלפיו רק לשחקנים ילידי החבל או שהוריהם באסקים, מותר לשחק אצלם. אבל ב-1989 החליטו בסוסיאדד לשנות את התקנון ולאפשר החתמת זרים. הזר הראשון שהצטרף לקבוצה היה ג'ון אולדרידג', החלוץ האירי הבינלאומי של ליברפול.
מאז עברו בקבוצה עשרות זרים, ופה ושם גם מעט ספרדים שאינם באסקים. היום נמצאים בסגל חמישה זרים - מרטין אודגור הנורבגי (המושאל מריאל), אלכסנדר איסאק השבדי, עדנן ינוזאי הבלגי, וויליאן ז'וזה הברזילאי ורובין לה נורמן הצרפתי. לעומת זאת, בבילבאו ממשיכים להיות נאמנים למסורת ולא מוכנים להתפשר. במשאלים שערכו בקרב האוהדים יש רוב מוחץ לשמירה על הכלל של "באסקים בלבד", גם אם זה יוביל לירידת ליגה. בינתיים זה כאמור לא קרה.
אודגור ואיסאק. הזרים של סוסיאדד(צילום: gettyimages)
המסורת הזו, שהחלה אי שם בתחילת המאה הקודמת, לא נתונה למשא ומתן. עד כדי כך שבשבוע שעבר, כשהחלו להתפרסם ספקולציות על מעבר אפשרי של גונסאלו היגוואין לבילבאו, מאחר וסבתו היא באסקית, במועדון דחו את האפשרות על הסף. רפאל אלקורטה, המנהל הספורטיבי של המועדון, אמר: "כדי לחתום אצלנו אתה חייב להיוולד כאן או לגדול כאן ככדורגלן. אם אתה לא עומד בחוקים האלה, כמו היגוואין, אז אין לך אפשרות".
מבט לעבר הסגל של בילבאו מגלה שנמצא בו רק שחקן "זר" אחד, קנאן קודרו, בנו של חלוץ העבר מהו קודרו (אקס מכבי ת"א). הוא שחקן נבחרת בוסניה, אבל מאחר ונולד בסן סבסטיאן, גדל בחבל הבאסקים ועזב רק כשהיה בן 19, קיבל את האישור. איניאקי וויליאמס, הכוכב הכי גדול של בילבאו, הוא בן להורים שהיגרו מגאנה. אבל הוא נולד בבילבאו, גדל והתחנך במועדון ולכן הוא "כשר". יותר מזה, וויליאמס היה זה שהבקיע את שער הניצחון הדרמטי ברבע הגמר מול ברצלונה.
אז איך מצליחים שני המועדונים הללו לשרוד וגם להצליח בעידן הכסף הגדול והשחקנים הזרים? בעיקר בזכות מחלקות הנוער שלהן, ה"קאנטרה". בבילבאו הקימו את אקדמיית "לזאמה" שבה הם מטפחים את השחקנים הצעירים. החלום של כמעט כל כדורגלן צעיר בחבל הבאסקים הוא לשחק בבילבאו, הקבוצה הבכירה באיזור, שמייצגת את העיר הגדולה ביותר ומהווה סמל לאומי. מבחינת המועדון, הדרך להמשיך להצליח היא למכור את הכישרונות הבולטים בכסף גדול. לפני שנתיים מכרה בילבאו את השוער קפה לצ'לסי ב-80 מיליון אירו, מה שהיווה שיא עולמי עבור שוער. הבלם הצרפתי-באסקי איימריק לאפורט נמכר למנצ'סטר סיטי ב-65 מיליון אירו. עוד לפני כן נמכרו אנדר הררה למנצ'סטר יונייטד (37 מיליון) וחאבי מרטינס לבאיירן מינכן (40 מיליון). הנשיא אורוטיה הסביר: "האקדמיה היא הלב של הפילוסופיה שלנו, ואת מרבית הכסף שאנחנו מכניסים ממכירת שחקנים אנחנו משקיעים בה. כך עשינו וכך נמשיך לעשות כי שם נמצא העתיד שלנו".
קפה. בילבאו עשתה עליו קופה(צילום: רויטרס)
גם לסוסיאדד יש את האקדמיה שלה, "זובייטה". שם גדלו וצמחו כוכבי על כמו צ'אבי אלונסו או אנטואן גריזמן, שגם הם נמכרו בבוא היום והכניסו סכומים משמעותיים למועדון. אגב, ברשיש, כובש השער ההיסטורי בחצי הגמר, בן לאבא שהיגר מאלג'יריה ואמא באסקית, החל את הקריירה במחלקת הנוער של סוסיאדד, אבל בגיל 15 עבר לבילבאו. שלוש עונות הוא שיחק בסוסיאדד, לפני שעבר לעונה אחת לפריז סן ז'רמן. אבל לפני שנה וחצי חזר לחבל הבאסקים, המקום בו נולד, וחתם בבילבאו. "כן, זה אני שקבעתי שבגמר יהיה דרבי באסקי" אמר ברשיש אחרי הסיום הדרמטי. "זה יהיה אירוע היסטורי. מדובר בשתי קבוצות שאני מאוד אוהב, כי שתיהן העניקו כל כך הרבה לחיי ויש לי חוב עבורן. אני שמח שסוסיאדד העפילה לגמר, אבל מקווה שננצח".
שותפות גורל
ברור, שתי הקבוצות ירצו לנצח. וגם האוהדים. אבל מי שמצפה לקרבות רחוב בין האדומים-לבנים לכחולים-לבנים, שישכח מזה. בין בילבאו לסוסיאדד יש יריבות ספורטיבית, אבל בעיקר ידידות ושותפות גורל. העניין הלאומי-באסקי מאפיל על היריבות. לפני כל דרבי מתקיימת ה"קלג'ירה", התהלוכה המשותפת ממרכז העיר עד לאצטדיון. וכך יהיה גם בגמר בסביליה. מסורת נוספת היא ה"ברסטו-דרביה", תחרות בין משוררים וזמרים משני המחנות שמתקיימת ביום המשחק.
הרגע המכונן של אותה שותפות גורל היה בדרבי של 1976, זמן קצר אחרי סיום הדיקטטורה של הגנרל פרנקו. ב-39 שנות שלטונו של הרודן נאסר על כל גילוי של לאומיות באסקית. אסור היה לדבר את השפה וכמובן שאסור היה להניף את הדגל הירוק-אדום-לבן. אולם בדרבי המפורסם ההוא צעדו שני הקפטנים של בילבאו וסוסיאדד אל כר הדשא כשהם מחזיקים את דגל האיקוריניה, שהיה עדיין אסור על פי החוק. זה היה אחד האקטים המשמעותיים ביותר בדרך לדמוקרטיה בספרד ובדרך להחלת האוטונומיה בחבל הבאסקים.
הרבה אנשים בספרד לא אוהבים את הבאסקים, בעיקר בשל הפעולות הרצחניות של המחתרת הבאסקית (אט"א), שאחראית למותם של 829 איש בין השנים 1968 ל-2010. למרות שרק חלק קטן מהאוכלוסייה בחבל הבאסקים תמכו באט"א, שנות הטרור הארוכות עשו את שלהן. ב-2012 הודיעו ראשי אט"א על כך שהם מפסיקים את פעולות הטרור ולפני שנתיים הארגון הודיע על התפרקותו. אם בעבר נראו ביציעי סן מאמס כרזות תמיכה באט"א, זה כבר לא קורה עוד. זה לא שהבאסקים הפסיקו לחלום על עצמאות מתישהו בעתיד הרחוק, אבל השנים עושות את שלהן ולפחות הפחד והטרור נעלמו מהרחובות. הרוחות הרעות נרגעו וכיום ספרד כבר חיה בשלום עם הבאסקים, ובטח עם מועדוני הכדורגל שלהם.
אחד הפיגועים עליהם הייתה אחראית המחתרת הבאסקית(צילום: רויטרס)
ובכל זאת, מי שצפוי לעבור כמה רגעים לא נעימים בגמר הגביע בחודש הבא הוא מלך ספרד, פליפה. כולם זוכרים מה קרה בגמר של 2015, כשברצלונה ובילבאו שיחקו בקאמפ נואו. הבוז בזמן השמעת ההמנון הספרדי מצדם של 100 אלף האוהדים הבאסקים והקטלאנים היה מחריש אוזניים. למרות מערכת הכריזה העוצמתית, אי אפשר היה לשמוע את ההמנון. זה היה רגע מביך מאוד עבור המלך ועבור עשרות מיליוני הספרדים שצפו בשידור הישיר בטלוויזיה. החשש הוא שהסיפור יחזור על עצמו שוב בגמר הכל-באסקי בחודש הבא. בכל זאת - גמר גביע המלך.
אבל מעבר להיסטוריה ולפוליטיקה, הדבר המרכזי הוא בכל זאת הכדורגל, וכאן צריך לומר, היתרון שייך לסוסיאדד. בערב בו בילבאו ניצחה את ברצלונה 0:1 אצלה בבית משער בדקה ה-93, סוסיאדד הדהימה כשניצחה ברבע הגמר את ריאל 3:4 בברנבאו, בתצוגת כדורגל מדהימה. סוסיאדד קבוצה טובה יותר, על כך אין כל ויכוח. רק לפני חודש היא ניצחה את בילבאו בדרבי בליגה 1:2.
בשונה מבילבאו, שכמיטב המסורת משחקת כדורגל נוקשה ופיזי, סוסיאדד היא אחת הקבוצות האיכותיות ביותר בספרד. אודגור ואיסאק הצעירים הם היהלומים שבכתר, שני קשרים עם איכויות טכניות נדירות, שבקרוב יגיעו לקבוצות הרבה יותר גדולות.
הכל מכוון ל-18 באפריל, לסביליה, לגמר גביע המלך, לדרבי הבאסקי הגדול והחשוב בכל הזמנים. למשחק העונה בכדורגל הספרדי, שיהיה ללא ספק אירוע היסטורי.
לפנייה לכתב/ת 
ריאל סוסיאדד, אתלטיק בילבאו
צילומים: רויטרס, EPA
מומלצים
