תפוח רקוב: ג'יימס דולאן הוא הבעלים הגרוע ב-NBA
הבוס של ניו יורק ניקס קיבל את הקבוצה בירושה, ופשוט מתעלל באוהדים. מהחתמות הזויות, דרך שחרורי שחקנים הזויים עוד יותר ועד פרשיית הטרדה מינית. וגם: הוויתור על סטיב קר. 12 סיבות מדוע הוא חייב לעזוב
1. הכלכלה. ניו יורק ניקס הוא המועדון הכי שווה ב-NBA. מדובר בנתונים מספריים, לא בהערכות או במדדי פופולריות. ארבעה מיליארד דולר שווה המועדון. היציעים במדיסון סקוור גארדן, המגרש הביתי של הקבוצה, מלאים בכל משחק עד אפס מקום. ידוענים עדיין צמאים למקום בצדי המגרש. זה מקום טוב להיראות בו. מדגדג לכתוב שזה המועדון היחיד בעולם שהשווי שלו עומד בניגוד מוחלט לתוצאות שהוא משיג על המגרש, אבל מה שכנראה באמת נכון הוא שאם הניקס היו קצת יותר תחרותיים היינו מגלים שהערך האמיתי שלהם גבוה הרבה יותר.
לטבלאות ה-NBA
2. כלכלה של העשירון העליון. לבעלים, ג'יימס דולאן, המודלים הכלכליים האלו לא כל כך משנים. הקבוצה מרוויחה ים של כסף בלי להיות תחרותית. למה שיחליף מודל? הלקוחות אולי לא מרוצים, אבל הם ממשיכים להגיע. בכל פעם שעשה השקעות ענק בקבוצה הוא נכשל, אז למה בכלל להמשיך להשקיע? מאז שלטון דולאן לקבוצה יש בערך 40 אחוז ניצחונות, והיא משלמת יותר קנסות מכל קבוצה אחרת על משכורות מעל תקרת השכר. בעצם: הניקס משלמים הכי הרבה כדי להיות הכי גרועים.
כדי להבין את המודל הכלכלי-פסיכולוגי של דולאן צריך לזכור שני דברים. הוא קיבל את הקבוצה כחלק מהירושה של אביו שהקים את קבוצת קייבלוויז'ן. דולאן קיבל את התפקיד רק בגלל שהיה הבן היחיד שהיה מוכן לקבל את הירושה. שנתיים לפני שקיבל את התפקיד נשלח על ידי אביו בטיסה למינסוטה למכון גמילה מסמים ואלכוהול. "כשנגמלתי מקוקאין ואלכוהול במינסוטה", נזכר פעם דולאן בראיון. "הבנתי שהדבר הכי חשוב הוא לקחת אחריות, לא להפיל את ההתמכרות שלי על אף אחד או שום דבר". דולאן, אם כן, הוא איש עסקים. הוא נחשב לאיש עסקים טוב. אבל בלי הניקס הוא עוד איש עסקים. כמוהו יש עשרות אלפים. אבל רק לשלושים יש קבוצת כדורסל. "לדולאן לא אכפת אם אתה שונא או אוהב אותו", העיר עליו עובד לשעבר בכתבה עיתונאית, "אכפת לו רק שאתה מכיר אותו". הדבר השני שצריך לזכור לגבי דולאן הוא שהוא מסוג אנשי העסקים הללו שירשו ביליונים ועשו מהם מיליונים. מי שרוצה לחשוב על דולאן במודלים ישראליים, צריך לחשוב על לוני הרציקוביץ'.
3. אחריות. דולאן הוא האחראי היחיד. הוא שם משנת 2000. מאז שהוא שם הניקס הוא מועדון הכדורסל הכי גרוע בליגה. מאמנים פוטרו, מנהלים הוחלפו, שחקנים באו והלכו. רק דולאן נשאר. הביצועים הגרועים שלו לא נשארו רק על המגרש: הוא רב וסילק אוהדים מהמגרשים בליווי אנשי אבטחה אחרי שהעזו לצרוח לעברו שימכור את הקבוצה. הוא ביטל כרטיסים לשחקני הקולנוע איתן הוק ומייקל רפפורט בגלל שהעזו לבקר את הקבוצה. שחקן העבר האהוב צ'ארלס אוקלי, מאבני הפינה של הקבוצה התחרותית האחרונה של הניקס, נאזק בתחומי המגרש לאחר עימות עם הבעלים.
בשבוע שעבר נקלע ספייק לי, האוהד מספר אחד של הקבוצה, לעימות עם ההנהלה לאחר שניסה להיכנס מהכניסה למגרש שבה השתמש ב-20 השנים האחרונות. הסדרנים סרקו את הכרטיס של לי, ואז אמרו לו שהוא צריך להיכנס מכניסה אחרת. לי סירב. בסופו של דבר הוא נכנס. במחצית המשחק דולאן הגיע וביים לחיצת ידיים עם לי. הבמאי הודיע שלא יגיע יותר למשחקי הקבוצה השנה. הוא הבהיר שדולאן מציק לו.
4. חוצפה. אנושה בראון סנדרס היא שחקנית כדורסל בעברה. בשנת 2000 אחרי קריירה מוצלחת ב-IBM היא הוחתמה על ידי דולאן לעבוד במחלקת השיווק של הניקס. אחת ההחתמות הטובות ביותר של דולאן כבעלים. ב-2002 סנדרס קודמה לתפקיד סגן נשיא השיווק, אחת הנשים בתפקידים הבכירים ביותר בליגה. ב-2003, למרות כישלונות מחפירים בכל תפקיד שבו עסק לאחר הקריירה הספורטיבית שלו, דולאן החתים את אייזאה תומאס לתפקיד המנכ"ל. התקופה של תומאס כמנכ"ל ולאחר מכן כמאמן, היא אחת השחורות של המועדון. ב-2006 פוטרה סנדרס מתפקידה. עורכי הדין שלה פנו בתביעה לבית המשפט לפיה פוטרה בגלל שהעזה להתלונן על תקיפות והטרדות מיניות במקום העבודה שלה. המטריד והתוקף, לפי כתב התביעה, היה תומאס. מאוחר יותר הוכנס גם דולאן לכתב התביעה. חבר המושבעים החליט שהתביעה מוצדקת וקבע פיצויים של 11.6 מיליון דולר לסנדרס. הנתבעים איימו בערעור. חזרו בהם, והחליטו להגיע לפשרה: הם ישלמו "רק" 11.5 מיליון דולר.
5. קארמה. השנה שעברה הייתה שנת הציפיות. הניקס פינו מקום בתקרת השכר, כולל טרייד על קריסטפס פורזינגיס, השחקן הכי טוב של הקבוצה בעשור הקודם. הניקס הפסידו משחק ועוד משחק בניסיון לקבל בתקווה את בחירת הדראפט הראשונה - זאיון וויליאמסון. אבל זה היה עניין של הגרלה, וניו אורלינס זכו בו. לאחר מכן הניקס שמו את יהבם על השוק החופשי, בעיקר על קומבינציה של קווין דוראנט וקיירי ארווינג. זה היה הצמד שהיה אמור להחזיר אותם לצמרת. לכולם היו ברור שהם יבואו לניקס, בעיר עם שוק הפרסום הכי קורץ בעולם, יתחככו עם לי ושאר הסלבריטיז. הדברים האלו אולי קורצים לשחקנים, אבל הם לא למעלה בסדר העדיפות שלהם. הם רוצים בית ומקום תחרותי. דוראנט וארווינג לקחו את הסאבוויי וחתמו בברוקלין.
6. מוסר כפול. כל גופי המדיה תחת דולאן ידועים בכך שהם מקבלים יד חופשית לבקר ולחקור אנשים בחדשות ככל העולה. אבל דולאן לא מוכן לקבל ביקורת: הוא לא מרשה לשחקנים ומנהלים בניקס לדבר עם עיתונאים ללא רשות וללא נוכחות קצין התקשורת של הקבוצה. דולאן מנסה למנוע כניסתם של עיתונאים המבקרים אותו ואת הקבוצה למשחקים ואימונים. לדולאן מסתבר הרבה יותר חשוב להרוג את הביקורת מאשר לתקן את מה שהוליך לביקורת.
7. תזמון. דולאן הביא את פיל ג'קסון לניקס ב-2014. על פניו זאת הייתה החתמה חשובה, נכונה. ג'קסון הוא שם, יש לו היסטוריה עם הניקס. אבל הוא שרד רק שלוש שנים. הוא הגיע בלי שום רקורד כנשיא. אלו היו שנים אבודות. כשדולאן החליט להחתים את כרמלו אנתוני במהלך העונה, זה היה במסגרת טרייד ענק שהוציא מהניקס שחקנים חשובים והעמיס אחרים על תקרת השכר. זה היה בעיקר מהלך תדמיתי. הניקס יכלו לקבל את אנתוני בסיומה של אותה עונה כשחקן חופשי.
8. פראנויה. פעם אחר פעם, על ומחוץ למגרש, לדולאן יש תמה חוזרת להגנתו: האמת לא יצאה לאור. לא בפרשת סנדרס ולא בהחתמה תמוהה לסגל. משנה לשנה מתחזקת ההרגשה שהוא חי באיגלו של אמת שידועה לו, שנקבעת על ידו. הוא התובע של האמת הזו, הסנגור, חבר המושבעים והשופט. ובכל פעם שהוא נכנס או יוצא למגע עם העולם האמיתי, הוא לא מסוגל להסתגל למציאות אחרת.
9. אותו דבר, רק עם רגש. דולאן כאמור הוא איש עסקים טוב. הוא עושה כסף לבעלי המניות. אם לא היה עושה כסף לא היה נשאר בתפקיד. לא כל איש עסקים טוב יכול להיות בעלים טוב של קבוצת ספורט, זה ברור. אבל מה הבעיה עם דולאן? מבט קצר על ההחלטות החשובות ביותר שלו בעולם העסקי, מגלות אדם קר שמוכן ללכת נגד כל העולם עבור האמונה והחזון שלו, לפעמים אפילו נגד אביו. דולאן לא מבין שכל קונה כרטיס הוא בעל מניה, שהוא חייב לו בדין וחשבון, בעיקר כשהקבוצה מפסידה שנה אחרי שנה. מה שהוא בעיקר לא מבין זה שקבוצת כדורסל היא לא חברה בבורסה. קבוצת כדורסל היא שק של רגשות, אוקיינוסים של זיכרונות. קבוצת כדורסל היא קבוצת אחזקה של האוהדים שלה, הבעלים חייב להיות הדייל שלהם ולהפנים שהוא לא באמת הבעלים. להרבה בעלים קשה מאוד לעשות את הטרנספורמציה הזו.
10. לך לך. בשני מקרים שונים, דרך חילופי מכתבים ובעימות במגרש, דולאן פנה לאוהדים שביקשו ממנו למכור את הקבוצה, קרא להם אלכוהוליסטים והציע להם לעבור לעודד את הנטס. הוא תמך בדונלד טרמפ במרוץ לנשיאות. בשיר שהוציא עם להקתו (שם הוא שר ומנגן גיטרה) הוא השווה את הבעלות על הניקס לחיים בגיהינום. במעגלי השיקום יש שם לאנשים כמו דולאן: "השתויים היבשים", כינוי שבא לייצג אנשים שניצלו מההתמכרות שלהם, אבל לא שינו את דרכם.
11. טביעת עין. "לא בדיוק מודל להנהלה אינטליגנטית", ככה הגיב דייויד שטרן למודל ההנהגה של הניקס. דולאן קיבל את הניקס ב-2000, שנה אחרי שהגיעו לגמר המזרח, ואחרי 13 שנים רצופות בפלייאוף. מאז, למרות שיותר ממחצית הקבוצות ב-NBA העפילו לפלייאוף, הניקס הגיעו רק חמש פעמים וניצחו סדרה אחת בלבד. השנה תהיה השנה השביעית ברציפות שלא תגיע לפלייאוף. בתקופת דולאן אימנו 13 מאמנים. הקבוצות של דולאן היו בעיקר בינוניות. בספורט המקצועני באמריקה בינוני הוא יותר גרוע מגרוע.
12. אנטי. ה"דיילי ניוז" הגיש לו את התואר של איש השנה ב"אנטי-ספורט". קל להסתכל על כל ההחתמות המטופשות והיקרות של הניקס בתקופתו. אלן יוסטון פרש ב-2005 כשהקבוצה חייבת לו 40 מיליון דולר. אדי קרי הוחתם לשש שנים על סך 60 מיליון דולר, ושיחק עשרה משחקים במצטבר בשלוש העונות האחרונות שלו. ג'רום ג'יימס הוחתם לחמש שנים על סך 30 מיליון דולר. הוא פתח בחמישייה ב-20 משחקים. ג'ואקים נואה הוחתם לארבע שנים ב-72 מיליון דולר, ושיחק 53 משחקים בשנתיים.
אבל צריך להסתכל לפעמים על מי שלא החתימו. סטיב קר לא התאים לרוח המועדון. קר הלך לגולדן סטייט, הפך אותה לקבוצה המהנה ביותר בליגה וכנראה לקבוצה שהכי מהנה לשחק עבורה. הבונוס היה שלוש אליפויות בארבע שנים.
לפנייה לכתב/ת 
