שינוי תדמית: המרתון כבש את האתלטיקה העולמית

בעיצומם של ימי בהלת הקורונה, נערך השבוע ביפן מרתון נגויה, השני בגודלו במדינה. הרייטינג עמד על 40 מיליון צופים - שהם 30 אחוזים מתושבי יפן. מאחורי קיום האירוע בצל התקופה המטורפת הזו, עמדו הנחישות להראות שאפשר להפעיל תחרויות ספורט דווקא עכשיו וגם העובדה שמרתון הוא אחד הענפים הפופולאריים במדינה.

אין ספק שכאשר ספירידון לואיס, מנצח המרתון באולימפיאדת אתונה ב-1896 חצה את קו הסיום לאחר 40 הקילומטרים (מרחק המרתון השתנה מאז), הוא לא היה יכול לצפות מה יעסיק את העולם 100 שנה לאחר מכן.

אליוד קיפצ'וגה. הכוכב הגדול של ריצת המרתון(צילום: gettyimages)

במהלך השנים האתלטיקה הלכה והתפתחה, אבל הזינוק הגדול ביותר חל בריצת המרתון, שהפכה ללהיט בשנים האחרונות. בעבר ריצת המרתון נחשבה שולית ביחס לענפי אחרים ולא סתם קיבלנו שלל סיפורים הזויים הקשורים אליה. למשל, פרד לורץ האמריקני שהורחק לכל החיים לאחר שתפס טרמפ עם מכונית חולפת בסנט לואיס ב-1904ובשנה שלאחר מכן ניצח במרתון בוסטון. להבדיל, 3. דורנדו פייטרי האיטלקי שהתמוטט וקיבל עזרה קצת לפני קו הגמר בפאריס-1908.

הסיפורים האלה העניקו לריצת המרתון תדמית מעט חובבנית, למרות שנחשב למקצוע אולימפי עוד מהאולימפיאדה המודרנית הראשונה באתונה. דוגמא טובה היא במקרה של הרץ הבריטי, רון היל, ד"ר לכימיה במעבדה במפעל טקסטיל. אימוניו של היל הסתכמו בריצה מדי יום לעבודתו ובחזרה, אבל זה הספיק לו כדי לסיים ראשון בלא מעט תחרויות.

גם הפרסים למנצחים היו צנועים למדי. לפי הסיפורים, אותו היל היה מתקשר למארגני התחרויות השונות בהן התכוון להשתתף והמליץ להם על הפרסים שכדאי להעניק. כשעשה זאת היל הסתמך בעיקר על החוסרים במקרר הביתי שלו. ההתקדמות הגדולה שכללה גם מעבר לכמויות גדולות של משתתפים בכל מרתון הייתה רק בשנות ה-60 ולאחר שיצא לאור ספרו של פרופסור קנת קופר שהטיף לאורח חיים בריא.

כיום, למרתונים הגדולים נרשמים לעתים מאות אלפי רצים חובבים, כשבסופו של דבר מתקיימת הגרלה מי יזכה להשתתף. למרתון לונדון, למשל שנוסד רק ב-1981, נרשמים 400 אלף בני אדם. יורם אהרוני, מהמכללה האקדמית במכון וינגייט התייחס לנושא: "המרתון הוא המקצוע היחיד בספורט העולמי, שבו חובבן יכול להיות על אותו קו זינוק עם כוכב אדיר כמו אליוד קיפצ'וגה". כיום כל עיר גדולה בעולם המכבדת את עצמה, מקיימת לפחות מרתון אחד ולפעמים גם שניים.

"המקצוע היחיד בספורט העולמי, שבו חובבן יכול להיות על קו זינוק עם כוכב כמוהו". קיפצ'וגה(צילום: רויטרס)

בשנות ה-60 החל גם המסע האפריקני לעבר הפודיום במרתון. אבבה בקלה האגדי, רץ יחף במשחקי רומא 1960 ועדיין קבע שיא אולימפי של 2:15.62 שעות. ארבע שנים לאחר מכן בטוקיו, הפעם עם נעליים, הוא שיפר את שיאו עם תוצאה של 2:12.11. עוד רץ אתיופי בולט בשנות ה-60 היה מאמו וולדה, שזכה בזהב במקסיקו ארבע שנים לאחר מכן. אגב, באותן שנים הרצים הקנייתים התמקדו בעיקר בריצות ה-5,000 וה-10,000.

בשונה מריצות באצטדיון, נושא מדידת התוצאות דורש מומחיות ספציפית לכל מסלול וכבר גרם ללא מעט רגעי מחלוקת. הראשון שירד מתחום 2:10 השעות היה דרק קלייטון האוסטרלי שעשה זאת ב-1969. עם זאת, הוטל ספק באשר לדיוק המדידות במרתון אנטוורפן שבו נרשם השיא. במרתון ניו יורק ב-1981 קבע אלברטו סלזאר שיא עולם של 2:08.13 שעות, אבל השיא נפסל משום שהמסלול היה קצר ב-128 מטרים מהנדרש. אחד המומחים בנושא המדידות הוא עמית נאמן, יו"ר שופטי האתלטיקה בארץ ומאמנה האישי של המרתוניסטית החרדית ביטי דויטש.

ביטי דויטש. מאמנה, עמית נאמן, מהבולטים במודדי מסלולי המרתון בעולם(צילום: אורן אהרוני)

ומה עם הקנייתים אתם שואלים? רק בשנות ה-90 הם הבינו שהכסף הגדול נמצא במרתון ולא בריצות אצטדיון והחלו לפעול בהתאם. דוגמא טובה היא המקרה של אליוד קיפצ'וגה. הקנייתי שזכה באליפות העולם בריצת ה-5,000 ב-2003, עשה במהלך השנים הסבה למרתון ובמהלך 18 השנים שלו כמקצוען הפך להיות אחד האתלטים הצליחים ובעיקר העשירים בעולם.

קיפצ'וגה רשם ארבע זכיות בסבב המייג'ורס, שכולל את המרתונים הגדולים והנחשבים בעולם (בוסטון, ניו-יורק, שיקגו, ברלין, לונדון וטוקיו). באותן ריצות המשתתפים מקבלים ניקוד בהתאם להישגים שלהם והפרס למנצח עומד על חצי מיליון דולר. לכך צריך להוסיף ניצחונות גם במרתונים יוקרתיים נוספים כמו רוטרדם, ולנסיה ופרנקפורט, שסידרו לו לאורך השנים הכנסה שמוערכת במיליוני דולרים נוספים. ההערכה היא שקיפצ'וגה נותן קרב חזק לאוסיין בולט על תואר האתלט המרוויח בכל הזמנים. הכסף הגדול מדבר גם עבור הישראלים. לונה צ'מטאי סלפטר שניצחה במרתון טוקיו עם התוצאה השישית בטיבה בהיסטוריה (2:17.45 שעות) גרפה למעלה מ-100 אלף דולר – הסכום הגבוה ביותר בו זכה אתלט ישראלי. ד"ר נחשון שוחט, רץ ומומחה מרתון, אומר כי על מעמד "המייג'ורס" הוחלט בפגישה בין ראשי 6 המרתונים הגדולים, ובקרוב, אחרי שבהלת הקורונה תנמיך להבה, יכנס לרשימה גם מרתון צ'אנג-דו בסין.

לונה צ'מטאי סלפטר. הרוויחה 100 אלף דולר(צילום: getty images)

בנושא אחד המרתון לא שונה משאר ענפי האתלטיקה – המלחמה נגד שימוש בחומרים אסורים. ריטה ג'פטו, מי שנחשבה למלכת המרתונים, הושעתה לשנתיים ב-2015 בגלל שימוש בחומרים אסורים. גם ליליה שובאחובה שקבעה תוצאות נהדרות, סירבה להחזיר את כספי זכייה לאחר שנתפסה. אפילו וילסון קיפסנג הקנייתי, בעברו שיאן עולם, נמצא אשם בהתחמקות מבדיקות באופן שיטתי וניסיון לשנות את תוצאות הבדיקות שעבר ולכן הושעה.

המרתון מעניק היום קרב רציני לתחרויות באצטדיון. בעוד שליגת היהלום, ברצונה להעניק לצופים ריכוז קצר וענייני של תחרות שתמשך כשעה וחצי, הוציאה את ריצת ה-10,000 מהתכנית (כמו גם הקפיצה במשולשת). במקביל, הריצה האולימפית הארוכה ביותר - המרתון, זוכה למסגרת משמעותית משלה. רבים מהקנייתים, גם הצעירים שבהם, מעדיפים לדלג על ריצות ה-5000 וה-10.00 מ' הקלאסיות, כי פניהם לחשבון הבנק. לצד התפתחות המרתון, גם ריצות הכביש לחמש ו-10 קילומטר נמצאות בפריחה גדולה. מאות הקנייתים ואתיופים שחלקם לא מצליחים להתקבל למקצי העילית במרתונים, מסתובבים באירופה ומתפרנסים מריצות הכביש.

ריטה ג'פטו. שימוש בחומרים אסורים(צילום: AFP)

המרוץ לכסף הגדול ולתהילה, עובר גם אצל יצרניות הציוד ובמיוחד הנעליים, שאינן מפסיקות לחפש חידושים והמצאות. כך, למשל, הנעלים המעופפות של "נייק", שוות להערכות מומחים בין 2 ל-3 דקות ברמות הגבוהות.

אם המגמה הנוכחית תמשיך, אז נראה שהמרתון ימשיך לצבור מעמד בעולם האתלטיקה ואפשר אפילו להגיד שעתיד האתלטיקה הוא המרתון.