ג'ון דיר / המאבק בהומופוביה בכדורגל הברזילאי
"מר עולם": במשך שנים נמנעו שחקנים מללבוש את המספר 24 מאחר שהוא קושר לצבי, חיה המסמלת הומואים במדינה. כמה שוערים אמיצים, וחלוץ אחד ענק הביאו לשינוי בחשיבה. וגם: המועדון שרצה לעשות כבוד לקובי בראיינט
ברנו קוסטה הוא השוער השלישי של גרמיו. בדרך כלל הוא אפילו לא נמצא בסגל של הקבוצה מדרום ברזיל. אבל למרות שהכדורגלן בן ה-20 כמעט ולא ראה דשא בשנה האחרונה, הוא מיוחד בברזיל. הסיבה? הוא היה היחיד מבין יותר מ-600 שחקני הליגה הראשונה בעונה שעברה שהמספר על גבו היה 24.
מי שיבדוק את הסגלים של קבוצות הכדורגל בברזיל יגלה שאצל רבות מהן אין אף שחקן שלובש את החולצה מספר 13. כי כידוע 13 הוא מספר שמסמל מזל רע. התופעה הזו לא מיוחדת כמובן רק לברזיל, אם כי בשנים האחרונות יש יותר ויותר מספרי 13 במדינה הגדולה ביותר בדרום אמריקה. אבל מספר 24? זה כבר סיפור אחר ולאורך השנים הכדורגלנים הברזילאים עשו הכל כדי שלא לקבל את המספר הזה. והסיבה היחידה: הוא מקושר במדינת הענק להומוסקסואליות.
הכל קשור להימורים
טוב, זה מצריך הסבר, והוא קשור, לא להאמין, להיסטוריה של ההימורים בברזיל. הסיפור המוזר הזה מתחיל בשנת 1870, כאשר ז'ואו בטיסטה ויאנה דרומונד, מהגר מאנגליה, הקימו את גן החיות הראשון בריו דה ז'ניירו. כדי לקדם את העסק דרומונד יזם הגרלה יומית בין קוני הכרטיסים לגן החיות. המבקרים היו צריכים לנחש איזו חיה הסתתרה בכלוב המכוסה בבד שחור, כאשר לכל חיה הוצמד מספר, בין 1 ל-25. המיזם הפך להצלחה ענקית. מהר מאוד כל ילד בריו ידע שכלב הוא מספר 5, נחש הוא מספר 9, ופיל מספר 12.
בתחילת המאה ה-20 המיזם של דרומונד נתן רעיון לכמה אנשי עסקים זריזים, שהקימו רשת הימורים שהתבססו על ניחוש של החיה היומית. ה"ז'וגו דו בישו" ("משחק החיה") הפך להצלחה מסחררת, תעשייה שגילגלה מיליונים רבים. האנשים שניהלו את העסק זכו לכינוי "בישיירוס", הפכו לעשירים מופלגים ובהמשך השתלטו על בתי ספר לסמבה וגם על כמה מועדוני כדורגל. ב-1946 החליטה ממשלת ברזיל להוציא את ה"ז'וגו דו בישו" אל מחוץ לחוק, כשהתברר שהעולם התחתון השתלט על הענף. אבל זה כמובן לא מנע מהמשחק להמשיך ולהתקיים באופן בלתי חוקי. כמעט בכל פינת רחוב אפשר היה למצוא דוכן מאולתר, שהיה מתקפל תוך שניות כאשר המשטרה הייתה מתקרבת. כיום המשחק אסור בכל המחוזות של ברזיל, למעט מחוז פראיבה, אולם שם הוא מנוהל ע"י השלטון המקומי.
בסדר, אבל מה פתאום 24 הוא המספר של הגייז? אז ככה, החיה מספר 24 ב"ז'וגו דו בישו" הוא צבי, שבפורטוגזית נקרא וייאדו (veado). אחד הכינויים בברזיל להומוסקסואל הוא ויאדו (viado). לא אותו דבר, אבל מאוד דומה. מהר מאוד הפך הצבי לחיה המזוהה ביותר בברזיל עם הומואים, וכך גם המספר 24. לכן כשאתם נמצאים בברזיל ושומעים את המילה "במבי", הפירוש הוא שונה לגמרי ממה שאנחנו חושבים.
וכך, בעולם הכדורגל ההומופובי כל כך בברזיל, בטח זה של הדורות הקודמים, לא היה כדורגלן שהעז ללבוש את המספר ה"מצורע". המועדונים יישרו קו מסיבה ברורה, הם לא רצו שאוהדי הקבוצות היריבות יקניטו את השחקנים שלהם, מה שיגרום לעימותים ופרובוקציות. כל זמן שהיה מדובר בטורנירים המקומיים בברזיל לא הייתה שום בעיה, אבל במפעלים הבינלאומיים, כמו בגביע הליברטדורס למשל, הקבוצות מחויבות להעניק לשחקנים מספרים מ-1 עד 30. כך שמישהו חייב להיות עם מספר 13 על הגב וגרוע מזה, מישהו חייב להיות עם מספר 24.
הנוהג הקבוע בקרב הקבוצות הברזילאיות היה שאת מספר 24 יקבל השוער המחליף, זה שכמעט אף פעם לא משחק. אבל ב-2012, כשקורינתיאנס עשתה עונה נהדרת וזכתה בגביע הליברטדורס, השחקן המצטיין שלה היה השוער קאסיו - שלבש את החולצה מספר 24. זה קרה מאחר ובתחילת אותה עונה השוער הראשון אמור היה להיות ז'וליו סזאר, אבל קאסיו היה פשוט טוב ממנו ונשאר בהרכב עד לניצחון בגמר נגד בוקה ג'וניורס. כאשר אחד העיתונאים שאל אותו מה יהיה עם המספר הבעייתי, קאסיו הנבוך ענה לו: "זה זמני". ואכן כשקורינתיאנס ניצחה כמה חודשים לאחר מכן את צ'לסי בגמר גביע העולם לקבוצות, קאסיו כבר שיחק עם החולצה מספר 12, המספר שלו עד עצם היום הזה.
מעקמים אף
בינואר השנה החתימה קורינתיאנס את ויקטור קאנטייו, הקשר הקולומביאני המצטיין של ג'וניור בראנקייה. קאנטייו, שנכלל בעבר בסגל נבחרת קולומביה, היה מאושר מהמעבר לקבוצה גדולה ומפורסמת כמו קורינתיאנס וביקש להמשיך ולשחק עם המספר הקבוע שלו מקולומביה, 24. בתחילה הוא לא הבין מדוע הברזילאים מעקמים את האף. הוא לא שמע מעולם על ה"ז'וגו דו בישו" ולא ידע מה המשמעות של 24 בתרבות הברזילאית. דואיליו מונטיירו אלבס, המנהל הספורטיבי של קורינתיאנס, לא השאיר לקאנטייו שום אופציה אחרת. "24, לא אצלנו" הוא אמר לו בחיוך, רגע שהונצח ע"י הטלוויזיה והפך לוויראלי בברזיל - וגם גרם למהפכה של ממש.
צריך להזכיר, נשיא ברזיל הוא ז'איר בולסונארו, הומופוב מוצהר. באפריל הוא אמר: "אם אתה תייר שרוצה להגיע לברזיל ולקיים יחסי מין עם אישה, לך על זה. אבל אסור שהמדינה שלנו תהפוך לגן עדן עבור תיירות הגייז. לא נאפשר שברזיל תהיה מדינה של העולם ההומוסקסואלי. יש לנו משפחות". העמדה ההומופובית המוצהרת של בולסונארו הביאה כמובן להתנגדות עזה בקרב חוגים רחבים בברזיל, ולא רק בקהילה הלהט"בית. ולמרות שעולם הכדורגל בברזיל הוא עדיין רובו ככולו הומופובי, בעיקר בקרב האוהדים, מתחילה תנועת התנגדות בקרב חלק מהקבוצות והשחקנים.
זה התחיל בקורינתיאנס עצמה, כאשר קאנטייו אמנם לבש את החולצה מספר 8 לצורך המשחקים בטורנירים המקומיים, אבל בגביע הליברטדורס קיבל את מבוקשו ושיחק עם 24 על הגב. בסנטוס החליטו שהכוכב הצעיר והמבטיח טאליסון יחליף את 39 ב-24 וגם בשתי הגדולות של ריו דה ז'ניירו, פלמנגו ופלומיננזה מתכננים מהלך דומה. אבל המועדון שאחראי יותר מכולם על המאבק נגד ההומופוביה בכדורגל הברזילאי הוא באהיה, מהעיר הצפונית סלבדור, הקבוצה בה דני אלבס (היום בסאו פאולו) החל את הקריירה.
מי שעומד מאחורי המהפכה הגדולה הוא נשיא המועדון, גיירמה בלינטאני, מתנגד מוצהר של בולסונארו ושל עמדותיו השמרניות. כבר בספטמבר יצאה באהיה בקמפיין כנגד ההומופוביה שבמסגרתו הוצבו בארבע נקודות הקרן דגלי הגאווה הצבעוניים. זה היה המשך של המאבק הכללי כנגד התופעה. בחודש יוני החליטה ההתאחדות כי קריאות הומופוביות של אוהדים ביציעים יחייבו עונשים. וכאשר אוהדי ואסקו דה גאמה פצחו בקריאות הומופוביות כנגד שחקני סאו פאולו, השופט אנדרסון דארונקו עצר את המשחק. דארונקו הבהיר למאמן ואסקו, ונדרליי לושמבורגו, שהמשחק יופסק אם הקריאות ימשיכו. המאמן הוותיק סימן לאוהדים להפסיק והמשחק נמשך. זו הייתה הפעם הראשונה שאירוע כזה התרחש בברזיל.
שבוע לאחר מכן יצאה קריאה משותפת של כל 20 קבוצות הליגה הראשונה שקראה לאוהדים: "אמרו לא להומופוביה". אולם כאשר נשאלו ראשי אותם מועדונים האם הם בעד הפחתת נקודות על עבירות שכאלו, רק מועדון אחד אמר "כן": באהיה. הנשיא בלינטאני אמר: "יש לנו בעיה גדולה של חינוך באצטדיונים, וכולם צריכים לעשות צעד גדול קדימה. ולכן אני בעד הטלת עונשים. לפני הרבה שנים היה נהוג שאוהדים משליכים חפצים מהיציע אל המגרש. מהרגע שהמועדונים החלו להיענש על כך, הנוהג הזה כמעט ונעלם. אז למה לא לעשות אותו דבר עם ההומופוביה?"
"החלטנו שזה יהיה לזכרו של בראיינט"
בבאהיה לא רק מדברים, אלא גם עושים. ההחלטה הייתה שכאשר יגיעו השחקנים החדשים בינואר יציעו לאחד מהם את מספר 24. למנהל השיווק של באהיה גם היה רעיון מקורי: להזמין לטקס מיוחד את קובי בראיינט, הספורטאי הכי מפורסם בעולם שלבש 24. "רצינו להזמין את קובי ברייאנט, לעשות טקס גדול ולתת את החולצה לשחקן חדש שלנו כשלצידו דגל הגאווה", סיפר מנהל השיווק לנין פרנקו. "אבל אז קובי נהרג והחלטנו שזה יהיה גם לזכרו".
מי שנבחר לקבל את המספר המיוחד היה פלאביו, הקשר בן ה-24, שכבר משחק בקבוצה כשנתיים. כשהציעו לו להיות נושא הדגל, הוא לא היסס. "המועדון הציע לי את הרעיון והסכמתי מייד. זה קרה ממש במקביל לטרגדיה של קובי בראיינט, שהיה אחד האלילים שלי. לכן הסכמתי לקבל את החולצה מספר 24 משתי הסיבות. הגיע הזמן שנפסיק את האפליות ואת אי הסובלנות כלפי השונה".
פלאביו מודע שההחלטה האמיצה שלו, ששוברת טאבו של 100 שנים בברזיל, תגרור אין סוף תגובות, שהוא יהפוך למטרה ללעג ולבדיחות. "אני מכיר את המצב ולצערי פרובוקציות כנגד כדורגלנים זה דבר נפוץ. אבל אני חושב שזה יהיה נפלא אם אוהדי הקבוצות היריבות יתמכו במהלך, ויוכיחו שהאנושיות חזקה יותר מכל יריבות".
עושה רושם שהתנועה צוברת תאוצה, גם בזכותו של הכוכב הגדול ביותר שמשחק בכדורגל הברזילאי, חלוץ פלמנגו והנבחרת גבריאל ברבוסה, הלא הוא גביגול. בחודש שעבר, במהלך הדרבי הגדול בין פלמנגו לפלומיננזה, בחצי גמר גביע ריו, כמה אלפים מבין 60 אלף הצופים במרקאנה, שרו שירים הומופובים. למרות הניצחון 2:3 גביגול היה מתוסכל. הוא לא אהב את זה ולא הסתיר את אכזבתו. לקראת משחק הגמר מול בואבישטה הוא החליט שילבש את החולצה מספר 24.
ואכן, במקום מספר 9 הקבוע שלו, גביגול עלה למשחק עם 24 על הגב, וכל זאת במשחק ה-300 בקריירה שלו. החלוץ, שהבקיע את שער הניצחון בגמר גביע הליברטדורס בשנה שעברה, הבקיע גם הפעם את השער המכריע, שהעניק לפלמנגו עוד תואר. אבל מעבר לזכייה בגביע ריו, גביגול זכה בדבר הרבה יותר חשוב: כבוד. כפי שאמר פלאביו: "החברה תזכור את אלו שהיה להם את האומץ להתייצב ולעשות מעשה. למספר 24 עצמו אין משמעות מבחינתי. מה שחשוב זה שיהיה כבוד הדדי בין אדם לאדם, ולא משנה מה הגזע, המין או הנטייה המינית שלו".
לפנייה לכתב/ת 
