מיומנו של צופה שבוי
מתי הגיע האוטובוס של בני יהודה לאמירויות, למה השדר בערבית נשמע כמו הכלאה בין עמיחי שפיגלר לרמי וייץ, מי המשוגעים שלוקחים מטריה למרוץ אופנועים ואיך אומרים בגרמנית "החל במהלך". הקורונה סגרה את הכל, צביקה נעים עם רשמים מערב של שיטוט אקראי בערוצי הספורט השונים
מתי אתה קולט שאתה אבוד? אם מתישהו במהלך הערב זפזפת ליורוספורט פולין, נפלת על תוכנית אולפן עם ארבעה גברים שיושבים על ספות ירוקות ואתה מנסה להבין את הבדיחות הפנימיות שהם זורקים - זה הזמן ללכת להיבדק. השילוב של שהות כפויה ומתמשכת בסלון, ביטול רוב הליגות ואירועי הספורט המרכזיים והידיעה שבחוץ אורבים לך אנשים ששרים על מרפסת, שיבשו לך סופית את החיווטים בתוך המוח.
אלו ימים לא קלים עבור חובבי הספורט. ימי הקורונה הפכו אותנו לאסירים בביתנו, אבל במקום שנוכל להתענג על שידורי ספורט בלופ אינסופי בלי שום רגשות אשם על השחתת הזמן, אנחנו מזפזפים כמו נרקומנים נואשים כי אין שום משחק בלייב, העולם הוריד את השאלטר ברוב המגרשים, ומגיעים עד לארבעה פולנים שעושים מודי בר-און, רק עם פחות תנועות ידיים.
ימים לא קלים לחובבי הספורט(צילום: רויטרס)
ניסיתי למצוא עניין בכל זאת וחזרתי עם כמה רשמים מערב של שיטוט אקראי בערוצי ספורט שונים:
יאללה טוניה. בשעות אחר הצהריים הסתמנה אופטימיות. נפלתי על הסרט הדוקומנטרי "מחיר הזהב", סיפורה של טוניה הארדינג, המחליקה על הקרח שנחשדה (ולבסוף הודתה בעיסקת טיעון) אי שם בניינטיז כמי ששלחה בריונים לפוצץ את הברכיים של יריבתה לכרטיס האולימפי, ננסי קריגן. זה סיפור כל כך חזק עם דמויות קיצוניות מרתקות, שאתה שורד די בקלות גם את הרגעים של ראשים מדברים שמספרים סיפור לאחור. גם הידיעה שאלו הדמויות האמיתיות מאחורי הסרט העלילתי המעולה מ-2017, "אני טוניה" (עם מרגו רובי ואליסון ג'ני המופלאות) מוסיפה לחוויה. וחוץ מזה, עכשיו אני יכול לשבת חופשי בשיחת סלון ולזרוק בנונשלאנט ביטויים כמו: "טרם צפית בדוקו?", "נראטיב", "דיכוי מעמדי", ו"בוא'נה, מרגו רובי הרבה יותר יפה".
המציאות שעלתה על כל דימיון. טוניה הארדינג(צילום: getty images)
מרגו רובי(צילום: AP)
שכרון כוח. הזפזופ שלח אותי לערוץ הגולד וזכיתי להצצה חטופה על מחזור 10 בליגת העל שלנו מעונת 1997/98. בשורת ההסבר כתוב שזו "עונת השרוכים", אבל איתן טייב לא בפריים כרגע ואני בוהה במשחק לא מדי חשוב בין מכבי חיפה למ.ס אשדוד. החיפאים בפיגור ובשלב מסוים השדר נזעק אחרי שאוהד שנראה שתוי על גבול התמהוני פרץ לדשא וניסה להתעמת עם שוער אשדוד דיוודזה. השוטרים פינו את הבחור, שלבוש כולו בירוק, בלי שום בעיה ואני נתקפתי בנוסטלגיה משכרת: פעם אפילו השיכורים היו נחמדים יותר. לידיעת הקוראים פואד וערן זהבי.
החל במהלך. בין לבין תפסתי מחצית ממשחק ששודר בלייב, אנטליהספור נגד סיבאספור. מסתבר שהליגה הטורקית ממשיכה לרוץ. בלי קהל ביציעים, אבל עם לוקאס פודולסקי. כן, החלוץ הגרמני חתך בינואר מיפן, חתם באנטליהספור משיפולי הליגה הטורקית ואתמול הוא דפק יופי של החמצה באחד על אחד. למזלו בדקה ה-81 בלם אנטליהספור, בסאל סארי, כבש שער ניצחון אחרי שתי נגיחות ברחבה. את הראשונה נגח פודולסקי. עכשיו אני רק צריך לברר איך אומרים בגרמנית "החל במהלך".
איך אומרים בגרמנית "החל במהלך". פודולסקי(צילום: AP)
בני יהודה באמירויות. קצת אחרי הפריים טיים אני תופס באחד מערוצי האינטרנט שידור גדוש התלהבות, מה שמייצר לי תחושה שמדובר במשחק בלייב. מסתבר שמדובר בקרב בין אל נאסר (מקום 6) לאג'מן מקום (10), משחק מרכז טבלה בליגה של איחוד האמירויות. השדר הנרגש בערבית הצליח לבלבל אותי- בירור מהיר מעלה שמדובר במשחק מוקלט מלפני למעלה מחודש (1 בפברואר) במסגרת המחזור ה-15. ימי קורונה ושידורים חוזרים הולך חזק עכשיו. אני מחליט להישאר לעקוב. מה כבר יש לי לעשות וחוץ מזה השדר באטרף, בעיקר כשהוא נוזף במספר 9 של אל נאסר, נגרדו. אג'מן בכתום עולה ליתרון בדקה ה-30 משער של סבסטיאן סיאני ועוברת להסתגר מאחור כאילו היא בני יהודה. אולי יש פה קרב על פלייאוף עליון, אבל קשה להבין את השדר. הוא כל הזמן חוזר על השם נגרדו ונדמה שהוא לא מרוצה מהחמצות של הקפטן. לפעמים הוא נשמע כמו הכלאה בין עמיחי שפיגלר משדר את ערן זהבי לרמי וייץ שזועף על איתי שכטר. נגמר 0:1 לבני יהודה ונגרדו הזה יצא חתיכת לוזר.
תביא מטריה. לקראת חצות אני מנמנם מול מרוץ אופנועי שטח ביורוספורט. בחצי הדקה הראשונה זה נראה מגניב. מלא אופנוענים קופצים ומתעופפים באוויר על מסלול מלא תלוליות ובוץ. אחרי 40 שניות אתה קולט שזה די חוזר על עצמו ואין לך מושג מי מוביל ומי סתם קופץ מאחור. קצת כמו תחרות שייט רק עם קסדות ובלי אוריינטציה מי מנצח. רק חסר שהשדר הבריטי יגיד משהו על רוחות חזקות ואני מאבד את זה לגמרי.
בצדי המסלול עומדים אנשים עם מטריות והמחשבה שלי נודדת לשאלה מיהם האנשים שבאמצע הגשם באים לצפות באופנוענים שנוסעים בלופ אינסופי. מיד אחר כך מתגנבת לי המחשבה שבטוח יושב עכשיו איפשהו, בסלון כלשהו, חובב אופנועים משועמם ששואל את אותה שאלה על אנשים שבאים לראות כדורגל ישראלי בבלומפילד. גם פה מדשדשים בבוץ, תקועים בלופ אינסופי וצריך להביא מטריות.
לפנייה לכתב/ת 
הליגה הטורקית
צילום: AP
מומלצים
