יורו 2021: העולם זקוק לאופק של תקווה / טור
ההחלטה להפוך את יורו 2020 ליורו 2021 היא נכונה ואמורה להוביל לרע במיעוטו. עם זאת, המטרה השנייה, הרצון להשלים את הליגות המקומיות על חשבון זמן הטורניר המקורי, תהיה קשה מאוד להשגה. אורי קופר על ניסיון לפתור סיטואציה שקשה לצאת ממנה טוב
הערב, ממש עוד מעט, היה אמור להתחיל המשחק הגדול בשמינית גמר ליגת האלופות: הגומלין בין מנצ'סטר סיטי לריאל מדריד. אולי עוד נחזה בו בעתיד הקרוב, אם הקורונה תאשר, אבל בינתיים החליפה את הכדורגל ישיבה על כדורגל. פחות טוב, נכון? לפחות ההחלטה שהתקבלה שם היא הרע במיעוטו - נכון לעכשיו יש לומר.
אי אפשר לצאת טוב מהסיטואציה, אבל אפשר וצריך לנסות. ההחלטה להפוך את יורו 2020 ליורו 2021 היא מתבקשת ונועדה להשיג שני דברים: קיום הטורניר ואפשרות לסיים את העונה הנוכחית. אז היורו ישוחק לראשונה בשנה אי-זוגית, וזה בסדר, בטח בהתחשב בכך שהמונדיאל הבא יהיה רק בנובמבר 2022 ולא בקיץ של אותה שנה. בכל הקשור למטרה השנייה, סיום העונה, עוד צפויות הרבה בעיות.
דה בריינה מול ראמוס. קשה לראות את כל ההחלטות יוצאות לפועל(צילום: רויטרס)
את המחשבה שהליגות המקומיות יחודשו ויגיעו לסיומן עד התאריך החדש לגמר ליגת האלופות, 27 ביוני, אפשר להגדיר רק כ"אופטימית", וזה במקרה הטוב. בסדר, אנחנו זקוקים לאופטימיות, גם בכל מה שקשור לכדורגל ובטח בכלל בחיים בתקופה הנוכחית, אבל במבחן המציאות הקשיים יהיו עצומים.
כושר משחק. קבוצות לא מתאמנות באופן סדיר, שחקנים רבים נמצאים במדינות אחרות מזו שבה נמצאת הקבוצה שלהם, וזה עוד לפני שבמדינות שונות הוטל סגר - וזה יגיע. אז, לא יהיו אימונים בכלל. אנחנו מדברים פה על פגרה שעבור רבים היא ארוכה יותר מפגרת הקיץ הרגילה, רק שבסיומה מגיעים השלבים הכי מכריעים של העונה.
התקווה היא הדבר החשוב ביותר. בוקרשט(צילום: רויטרס)
לא רק מכריעים, אלא צפופים, אפילו יותר מחוף גורדון יום אחרי שביקשו לשמור על מרחק אחד מהשני. אם ליגה מסוימת חוזרת לשחק בתחילת מאי, וקודם לכן יהיה קשה לחזור, אז יש שבעה שבועות שבהם אמורים להיכלל מספר גדול יותר של מחזורים פלוס משחקים במפעלים האירופים באמצע השבוע (ואפילו משחקי נבחרות בתחילת יוני). צפוף-צפוף. אם כבר, הגיוני שיורידו את כמות המשחקים בליגות. נניח בישראל אפשר לקבוע 5 משחקי פלייאוף במקום 10.
חוזים. לאוהדים זה יכול להישמע פשוט, אבל מדובר בבעיה עצומה. ברוב אירופה, החוזים של שחקנים ומאמנים מסתיימים בסוף חודש יוני. בישראל, למשל, יש רבים שהחוזה שלהם מסתיים עוד יותר מוקדם, בסוף מאי. אי אפשר להכריח אותם לחתום על חוזה חדש. הרוב יחתמו, יש להניח, אבל הבלגאן יחגוג. סוכנים, עסקנים, עורכי דין, כל מה שצריך.
הפועל ת"א הבוקר, לפני הפסקת האימונים. אפשר לקצר את הליגה(צילום: הפועל ת"א)
חוזי השחקנים הם לא הדבר היחידי. יש גם עניין של ביטוח, שמסתיים בתאריך סוף העונה המקורי. יש עניינים מול ספונסרים. כל אלה הם דברים פתירים, זה ברור, וסביר להניח שגופים שונים יירתמו למען הכדורגל, אבל קושי אמיתי בהחלט שיש.
שחקנים חולים. רוב העולם, כך אומרים המומחים, רחוק מההתפשטות הקריטית של המחלה. קצב הגידול עולה, מספר החולים קופץ, וזה לא הולך להיעלם בקרוב. לא מזמן הסבירו לנו שיש מעט מחלימים כיוון שלוקח זמן, שבועות, עד שהנגיף נעלם לגמרי מהגוף. אין תסמינים, אבל צריך להישאר בבידוד אחרת אפשר להדביק אחרים.
דניאלה רוגאני מיובה שנדבק בנגיף. ההתאוששות תיקח זמן(צילום: EPA)
יש שחקנים ואנשי צוות חולים, ויהיו נוספים כאלה, בכל אירופה. גם אם המגיפה תיחלש בחודש אפריל, נניח, והלוואי וכך יהיה, יהיו עוד רבים בבידוד. המשק לא יחזור בהינף אצבע למה שהיה קודם. כך גם הכדורגל.
בגלל הקשיים האלה עולה שאלה רצינית, אמיתית: האם לא עדיף לוותר על העונה כדי להתחיל בצורה חלקה את העונה הבאה? במקרה הטוב, גם אם הכל יעבוד כמו שצריך, עונת 2020/21 תתחיל מאוחר מהרגיל ועם חוסר בהירות עצום בכל הנוגע להחתמת שחקנים והיערכות קדימה. לטעמי, ההחלטה שהתקבלה היא נכונה. צריך כמובן לקחת בחשבון שהתוכניות המלאות לא יצאו לפועל בסופו של דבר, אבל כל מה שאנחנו רוצים לראות כרגע הוא איזה אופק לתקופה הקרובה. בימים כאלה, כל מה שאנחנו זקוקים לו הוא תקווה.
לפנייה לכתב/ת 
כריסטיאנו רונאלדו
צילום: רויטרס
מומלצים
