מסיבת הסיום המושלמת של מכבי ת"א: ה-2:6 בגמר גביע 2015
לפני שידעו שלפניהם שלוש שנים אדומות, סיפקו הצהובים מול הפועל ב"ש את אחת ההצגות הגדולות בתולדות הגביע. זה היה ניצחון מכביסטי על פי כל כללי הספר שעוד לא נכתב. גיא לייבה ראה במו עיניו, לא האמין, אבל שרד את האופוריה כדי לספר. המשחקים הגדולים, פרויקט מיוחד
זה היה ניצחון מכביסטי כמו שכתוב בספר שעוד לא נכתב ע"י שמעון מזרחי, ג'רי בית הלוי, רלף קליין ואבי כהן. זאת הייתה רמיסה שגמר הגביע לא ראה מעולם, בטח לא כשקבוצות צמרת נפגשות. זה היה כל כך מוזר וחריג, עד שהתוצאה הסופית הייתה של טניס – 2:6 למכבי תל אביב על הפועל באר שבע. 20 במאי 2015.
למשחק בסמי עופר הגעתי מוקדם יחסית, כמה שעות טובות לפני שריקת הפתיחה. הסתבר לי שאלפי אוהדי באר שבע כבר הקדימו אותי והשתלטו על הקניון הסמוך. ההרגשה שלי לפני המשחק הייתה שזה הולך להיות הערב שלהם. הם כבר ניצחו את מכבי ת"א מספר פעמים, הם הרבה יותר רעבים לתואר מאשר הצהובים שבאו שבעים ובאותו שבוע חגגו אליפות שלישית ברציפות, ומולם עלתה האלופה בהרכב דליל ללא בלמים. אם זה לא מספיק, אז אלישע לוי קיבל אקסטרה מוטיבציה אחרי שנודע לו שברק בכר הולך להחליפו בעונה הבאה. לפחות בראש שלי זה היה ככה (אפילו שגם אצל הצהובים היה די ברור שפאקו אייסטראן לא נשאר).
אבל זה לא היה ככה. דקה 28, כבר 0:2 משער של יואב זיו, עם הברך, כשהכדור זוחל לשער במשך עשר דקות בערך, אז אתה מבין שמשהו מאוד מאוד חריג הולך לקרות פה. יש לך יותר מדי מזל והמשחק הזה לא יאכזב אותך.
לא הספקנו לשתות את הקולה נטולת הגזים שקנינו במחצית וזה כבר 1:4 בדקה ה-52 מצמד של ראדה פריצה, שסיים את התקופה שלו במכבי תל אביב בצורה הכי מושלמת שיכולה להיות. לא סיימנו עם הפנטזיות להערב, כל אוהד חולם על תגובת בזק שתשתיק את הקהל בצד השני אחרי דקה. גם זה קרה, אחרי שבוזגלו צימק, אוהדי ב"ש לא הספיקו לפתח תקווה, וכבר זהבי כבש את החמישי. השישי של מהראן ראדי, רק בדקה ה-62, היה כבר סתם התעללות.
אחר כך הייתה חצי שעה מהאגדות של משולשים בלתי פוסקים כדי להעביר את הזמן. כנראה שנתנו לנו את 30 הדקות הארוכות האלה כדי להתחיל לעכל את מה שראינו. לתת ללב להירגע מהאנרגיות של המשחק ולהתמלא באושר אין סופי, לתת מקום גם לרחמים לאלפים שהגיעו מבאר שבע לחיפה ונאלצו לחזור עם שישה כדורים בלב ושבדי אחד שירדוף אותם, לפחות עד שהם ישיגו את האליפות בעונה שלאחר מכן.
שבועיים שהחיוך לא ירד לי מהפנים, שבועיים שבהם התקציר התנגן פעם אחר פעם עד שידעתי אותו בעל פה (ומדובר על כ-10 דקות תקציר, שעות שכבר לא יחזרו) במה שהתברר כמסיבת סיום של תקופה. מכבי תל אביב אולי תעלה לליגת האלופות בעונה שלאחר מכן, אבל שלוש השנים הבאות יהיו כולן אדומות לחלוטין. אולי אחרי השער הרביעי מכבי היא הייתה צריכה להירגע קצת מתוך מחשבה על העתיד ועל כך שהיא בונה כאן יריבות, בנוסף לזו שיש כבר עם הפועל ת"א, מכבי חיפה ובית"ר ירושלים. אולי היה עדיף להיפרד ב-2:4 לא מזיק שכזה.
ברור שלא. חבל שמכבי לא שמה את השביעי ואת השמיני ואפילו היה זמן גם לעשירי. איזה פיספוס שנגמר רק 2:6, חצי שעה הלכה לפח.
לפנייה לכתב/ת 
