על העיוורון: הנזק העצום שגרם המשחק בין אטאלנטה לוולנסיה
בזמן שבאטאלנטה חגגו היסטוריה ספורטיבית, הם לא ידעו איזה תפקיד הם ממלאים באחד הפרקים האפלים בתולדות ברגמו ולומברדיה - המחוז שנפגע הכי קשה מנגיף הקורונה. סיפורו של משחק שמינית הגמר ליגת האלופות מול ולנסיה, שהפך לחגיגת הדבקה בינלאומית המונית
"פצצה ביולוגית". זהו הביטוי שבו השתמש ראש עיריית ברגמו, ג'ורג'יו גורי כשהתבקש להגדיר את הנזק שגרם המשחק בין אטאלנטה לבין ולנסיה במסגרת שמינית גמר ליגת האלופות. הוא עשה זאת בצ'אט פייסבוק עם עיתונאים מכל העולם, שאותו קיים מהבידוד בביתו שבעיר הנצורה. על המקרים הראשונים של הידבקות בקורונה בברגמו, העיר שממנה מגיעה אטאלנטה, דווח כשבוע לאחר המשחק שנערך ב-19 בפברואר.
ברגמו ממוקמת בלומברדיה, המחוז שספג את מכת הנגיף חזק יותר מכל מקום אחר באיטליה ואחד הקשים בעולם. כדי לסבר את האוזן, בתחילת הדרך, כאשר מספר המתים מהמחלה עמד עדיין על כ-4,000, דווח כי מעל 2,500 מתוכם מגיעים מלומברדיה, מאות בברגמו עצמה. מומחים רבים סבורים שלעצם קיום המשחק ההוא היה תפקיד מכריע בהתפרצות.
כדי להבין את השתלשלות העניינים כדאי להתחיל קודם מהפרטים "הספורטיביים". אטאלנטה, אחת הקבוצות המלהיבות והמפתיעות של העונה באירופה, הוגרלה מול ולנסיה, עוד הפתעה של שלב הבתים בליגת האלופות. מכיוון שהאצטדיון הביתי של אטאלנטה מכיל רק 21,300 מקומות, אופ"א דרשה ממנה כבר בתחילת העונה לארח את משחקיה במסגרת ליגת האלופות באצטדיון אחר. המועדון בחר את סן סירו במילאנו, שנמצאת במרחק 59 קילומטרים מברגמו.
תוצאת המשחק הייתה 1:4 מדהים לאטאלנטה, שגם השלימה כעבור שלושה שבועות את ההעפלה עם 3:4 גדול בגומלין באצטדיון המסטאיה בוולנסיה, בזכות רביעייה מטורפת של יוסיפ איליצ'יץ' הסלובני. העניין הוא שכרגע קשה לדעת אם בכלל תהיה איזושהי משמעות ספורטיבית להישג המרשים הזה, כשלא ברור אם ליגת האלופות תוכל להתחדש העונה להשלמת שלבי ההכרעה.
צפו בתורים הארוכים בכניסה לאצטדיון
משחק הגומלין כבר התקיים ללא קהל, לאחר שהאסימון החל סוף-סוף ליפול אצל מקבלי ההחלטות, אבל בדיעבד ניתן לתהות על איטיות התגובה של אופ"א: ההחלטה הראשונה לדחות משחק בליגת האלופות התקבלה על ידי אופ"א רק שלושה ימים מאוחר יותר, ב-13 במרץ - וגם זה רק בעקבות כניסתם של כל שחקני ריאל מדריד לבידוד עם הידבקות שחקן הכדורסל של המועדון, טריי תומפקינס, בקורונה.
הפסד היה עדיף על ניצחון
התוצאה המשמעותית באמת של המשחק נובעת מכל מה שהתרחש סביבו: 40 אלף אוהדי אטאלנטה מסורים - יותר משליש ממספר התושבים בעיר - הצטופפו ברכבות, אוטובוסים ורכבים פרטיים כדי לצפות במשחק הראשון במילאנו, עיר מתויירת מאוד גם בימים שבשגרה. אגב, רבים מהתיירים האלו מגיעים מסין (באיטליה ביקרו למעלה משני מיליון סינים במהלך שנת 2019), למרות העובדה שהטיסות מהמדינה הופסקו מספר ימים קודם לכן. לא מן הנמנע שגם לעובדה הזו הייתה השפעה על מה שקרה אחר כך.
באיטליה, ספרד או בכל מקום אחר באירופה עדיין לא ידעו באותם ימים – לפני קצת יותר מחודש - שנגיף הקורונה נמצא ביבשת, ככל הנראה, כבר מאז חודש ינואר. "היינו באמצע פברואר ולא הייתה לנו דרך לדעת", אמר ראש העירייה גורי בשבוע שעבר. "אם מה שאומרים נכון, אז ברור שעשרות אלפי האנשים שנדחקו לתוך האצטדיון העבירו האחד לשני את הנגיף, וצריך לזכור גם את כל אלו שנפגשו בברים ובבתים פרטיים כדי לצפות יחד במשחק".
גורי צודק: עבור אוהדי אטאלנטה מדובר היה ביום חג. ציון דרך היסטורי נרשם עם עצם ההעפלה של המועדון לראשונה אי פעם לשלב הבתים של המפעל היוקרתי מכולם, והעובדה שהקבוצה גם התקדמה הלאה לשמינית הגמר העצימה את ההישג.
למרבה האירוניה, רבים סבורים כי תוצאת המשחק רק החמירה את הקטסטרופה: נסו לדמיין את כמות המגע הפיזי, הנשיקות, החיבוקים, הטפיחות והצעקות זה לתוך פניו של זה ממרחק אפס ביציעים לאחר כל אחד מארבעת השערים. סביר להניח שאם אטאלנטה הייתה מפסידה, או שהמשחק היה מסתיים ב-0:0 משעמם, אוהדיה היו מתכנסים בתוך עצמם ואפקט ההדבקה היה חמור פחות.
עבור ד"ר לוקה לוריני, מנהל חדר הטיפול הנמרץ בבית החולים על שם האפיפיור ג'ובאני בברגמו, אין ספק שהמשחק היה זרז שגרם להתפוצצות המחלה בעיר. "אני בטוח ש-40 אלף איש שמתנשקים ומתחבקים אחרי כל שער האיצו את ההדבקה, בטח כשלאף אחד מהם לא היה מושג בתוך מה הוא נמצא". גם הגורמים הבכירים ביותר במערכת הבריאות של איטליה התייחסו אל המשחק כ"אחת ההיפותיזות שנבדקו כגורם מכריע בהתפשטות המגפה בעיר". אגב, המספר הרשמי המדויק של צופים שהיו באצטדיון עומד על 44,236 איש - עוד ציון היסטורי עבור אטאלנטה, עם מספר שיא של צופים במשחק "ביתי" של הקבוצה. גם כן סיבה למסיבה.
אתמול (שבת) עבר מספר המתים באיטליה את העשרת-אלפים, ועל פי המומחים השיא עדיין לא הגיע. עם זאת, בניגוד למה שקורה באיטליה כולה - במחוז לומברדיה עצמו הצהירו בימים האחרונים לראשונה, בזהירות, על סימנים ראשונים של אופטימיות עם ירידה עקבית במספר הנדבקים במשך מספר ימים ברציפות.
הטרמפ שתפס הנגיף לספרד
ומה לגבי האורחים מספרד שהגיעו לסן סירו? ובכן, אם בברגמו מדברים על "זרז" ועל "האצת קצב ההדבקה", הרי שבעיר הספרדית משמעות הביקור בסן סירו כנראה הייתה מרחיקת לכת אף יותר: זמן קצר לאחר המשחק אובחן עיתונאי מוולנסיה כנושא את הנגיף. הוא היה בסך הכל הנדבק השני עליו נודע במחוז. לאחר מכן נדבקו מספר אנשים שבאו איתו במגע ובהמשך דווח גם על אוהדים שהיו באצטדיון שנבדקו וקיבלו תוצאות חיוביות.
בזמן שחלף מאז, הספיקה ולנסיה להודיע כי 35 אחוזים מהמועסקים במועדון נדבקו גם הם, ביניהם השחקנים אזקיאל גאראי, אליקים מנגלה וחוסה גאיה. הנתונים האלו נכונים לרגע כתיבת השורות האלו, אך גם בספרד, כידוע, המספרים ממשיכים לעלות בקצב מפחיד. בוולנסיה - המחוז - ישנם כבר מעל 3,000 נדבקים.
דני פארחו, קפטן ולנסיה, אמר בימים האחרונים בראיון בארצו כי "המחשבה שאלפי האוהדים שליוו את הקבוצה למשחק באיטליה יכולים היו להידבק היא קשה". בהתייחס לחבריו לקבוצה שנדבקו אמר פארחו כי נכון לעכשיו הם אינם מגלים סימפטומים ומרגישים היטב.
מבט על התמונה הכוללת, ועל המימדים הגלובאליים של המגפה, יכול להוביל אולי למסקנה שהמשמעות של המשחק במילאנו תיתפס בסופו של דבר כסמל של העיוורון בו היו שרויים האיטלקים בימים של תחילת התפרצות המגיפה, יותר מאשר כגורם בעל השפעה כבדת משקל על ההתפרצות שלה.
העובדה הזאת לא תנחם את אלפי המשפחות בלומברדיה ובוולנסיה שנאלצו להיפרד מיקיריהן, לרוב בטקסי קבורה בהולים ומבוהלים, לעיתים אף שלא בנוכחות יקיריהם של הנפטרים בשל הסגר. לכך התגלגל עבור רבים מהם מה שהתחיל בחגיגה נטולת דאגות של עשרות אלפים באצטדיון כדורגל מיתולוגי.
לפנייה לכתב/ת 
