האלוף שוויתר על המיליונים לטובת האומה
תאופילו סטיבנסון, שזכה בשלוש מדליות זהב אולימפיות, נחשב למתאגרף שיכול היה לנצח את מוחמד עלי ולהבטיח את עתיד משפחתו, אבל העדיף להישאר חובבן ונאמן לקובה ופידל לקסטרו. השאלה מה היה קורה אם היה מתמודד נגד הגדולים בני דורו נותרה ללא מענה
רצה הגורל, וסטיבנסון נולד בפוארטו פדרה שבקובה בשנת 1952, שבע שנים לפני שפידל קסטרו עלה לשלטון. הוא נחשב לאחד הספורטאים הגדולים בהיסטוריה של המשחקים האולימפיים אחרי שזכה שלוש פעמים ברציפות במדליית הזהב במשקל כבד (מינכן 1972, מונטריאול 1976 ומוסקבה 1980) וסביר להניח שהיה זוכה בעוד שתי מדליות זהב נוספות אלמלא החרימו הקובנים את משחקי לוס אנג'לס 84' וסיאול 88'.
לקובה יש מסורת של מתאגרפים מצוינים, אבל אחד כמו סטיבנסון לא היה ולא יהיה. גובהו המרשים (1.96 מ'), הכוח העצום והסגנון האלגנטי הפכו את הקרבות שלו לעוצרי נשימה. מכות הג'ב השמאליות הרחיקו ממנו את היריבים, עד שהוא היה מוצא לנכון להנחית את הימנית האדירה שלו. הדינמיט שהיה מתפוצץ מאותה מכה קטלנית לא השאיר סיכוי למתחריו בזירה וכל מי שחטף ממנו גמר בדרך כלל על הרצפה.
מאזן הקרבות בקריירה של סטיבנסון דיבר בעד עצמו. הוא ניצח ב-302 קרבות מתוך 332 בהם השתתף, הפסיד 22 פעמים (רק פעם אחת בנוק אאוט) ו-8 קרבות סיים בתיקו. מרבית אנשי הענף היו תמימי דעים – אילו עזב את החובבנות ופנה לאיגרוף מקצועני יכול היה לנצח את מוחמד עלי וג'ורג' פורמן, האלופים הגדולים בני זמנו, ולהיות אלוף עולם.
הסתיר מאימו את העיסוק באיגרוף
אביו של סטיבנסון, תאופילו סטיבנסון פטרסון, היה מהגר שהגיע לקובה מאיי סיינט וינסנט וגם אימו דולורס הייתה בת למהגרים מאיי סיינט קיטס. אביו, שלימד אנגלית לפרנסתו והיה גדל גוף, ניסה את מזלו באיגרוף לפני שהתאכזב מהתגמולים הכספיים העלובים שנהג המשטר לשלם. כשתאופילו בן ה-9 ראה את אביו מתאמן בחדר הכושר הוא התלהב ועד מהרה החל לעסוק באיגרוף.
בנעוריו התאמן סטיבנסון אצל המאמן ג'ון הררה, אבל הסתיר מאימו את עיסוקו משך זמן ממושך וכשהיא גילתה על כך היא כעסה עליו מאוד, אבל הסכימה שימשיך בפעילות זו כל עוד אביו השגיח עליו.
באמצע שנות ה-60 כבר נחשב סטיבנסון לכישרון עולה בקובה כשזכה באליפות המדינה לנוער ועבר להתאמן תחת חסותו של אנדריי צ'רבוננקו, מתאגרף עבר רוסי שנשלח מבת הברית הגדולה של קובה והפטרונית שלה, ברית המועצות, על מנת לעזור בפיתוח הכישרונות במדינה.
כשהיה בן 17 החל סטיבנסון להתחרות במסגרת הבוגרים ובקרב הראשון שלו, באליפות קובה, הוא הפסיד לגבריאל גרסיה המנוסה. המעידה הזו לא עצרה אותו וניצחונות על קובנים בכירים כמו ננסיו קאריו וחואן פרז היקנו לו מקום בנבחרת לקראת אליפות מרכז אמריקה והקריביים ב-1970. בתחרות הזו הוא זכה במדליית הזהב והוסיף לעצמו ארד במשחקי פאן אמריקה כעבור שנה, אבל כל זה היה הקדמה לקראת הרגע בו הדהים את העולם לראשונה.
לאולימפיאדת מינכן 1972 הגיע סטיבנסון בגיל 20 כהבטחה גדולה. את הפולני לודוויג דנדריס הוא שלח לקרשים כבר אחרי 30 שניות וברבע הגמר חיכה לו דוויין בוביק, האמריקני שניצח אותו לפני כן וזכה במדליית זהב במשחקי פאן אמריקה ב-1971.
בוביק, שהיה מועמד לזהב, כונה "התקווה הלבנה" בגלל שהיה המתאגרף הלבן היחיד בענף שנשלט על ידי השחורים. "אני חייב לנצח אותו", אמר סטיבנסון לחבריו לפני הקרב. אחרי שני סיבובים שקולים הלם הקובני ביריבו בסיבוב השלישי, הפיל אותו שלוש פעמים לקרשים וגרם לשופט להפסיק את הקרב. "תאופילו הרס את בוביק והחריב את התעמולה האמריקנית הלבנה", חגגו בקובה.
הפך לגיבור האומה ולחביבו של השליט
מרבית תושבי קובה צפו פעורי עיניים בקרב המשובח שנחשב לאחד הגדולים בקריירה של סטיבנסון, ואשר הפך אותו לגיבור האומה. הנוק אאוט שהחטיף לנציג של ארה"ב השנואה הפך אותו גם לחביבו של השליט פידל קסטרו, שמיהר לקחת אותו תחת חסותו. סטיבנסון לא הסתפק בכך, וניצח בחצי הגמר את הגרמני פיטר האסינק בנוק אאוט. הרומני יון אלקסה, שאמור היה להתמודד מולו בגמר, לא התייצב לקרב בגלל פציעה ובכך הבטיח לעצמו סטיבנסון את הזהב האולימפי הראשון.
המשלחת הקובנית חזרה לארצה עם שלוש מדליות זהב, עוד אחת מכסף ואחת מארד (ההופעה הטובה ביותר שלה מזה 60 שנה) וסטיבנסון הפך לסמל ולפנים של המהפכה. פידל קסטרו, שהכריז על כל העת "מלחמה עד המוות למען המולדת", אימץ אותו והעניק לו ולמשפחתו במתנה שתי דירות פאר ושתי מכוניות יוקרה. היה בכך תקדים, מכיוון שהאלופים שהביאו כבוד לאומה לפני סטיבנסון לא קיבלו תגמול הולם וחלקם הלכו לעולמם חסרי כל.
למרות גדולתו וההערצה לה זכה הוא נותר צנוע, מה שהגביר את האהבה כלפיו במדינה הקומוניסטית. "תאופילו הוא האח של כולנו הקובנים בדם", הכריז אמיליו קוראה, שזכה במדליית זהב במשקל נוצה במינכן 72'. קסטרו התמוגג והשתמש בפופולריות של המתאגרפים כדי להפיץ את תעמולת המהפכה, וסטיבנסון נהג כל חייו על פי משנתו של ה"קומנדנטה", שדאג לתמוך בספורטאים כדי להגביר את הפופולריות שלו ושל ארצו.
ג'ורג' פורמן הודה שסטיבנסון יכל לנצח אותו
אחרי שזכה באליפות העולם לחובבים שאירחה הוואנה ב-1974 שמר סטיבנסון על התואר האולימפי גם במונטריאול 76', אולימפיאדה אליה הגיע בשיאו. הסנגלי ממאדו דראמה, הפיני פקה רוקולה והאמריקני ג'ון טייט ספגו ממנו נוק אאוט. טייט, שנטל את התואר העולמי למקצוענים ב-1979, לא היה מסוגל לעמוד מולו ונפל חסר אונים כבר בסיבוב הראשון.
הרומני מירצ'ה סימון, שהתמודד מול סטיבנסון בגמר, נקט בטקטיקה הגנתית יותר מקודמיו, אבל גם לו לא היה סיכוי והקובני זכה בזהב בשנית. קסטרו זכה שוב לרגעי עונג כשהשתמש בהישגיו של סטיבנסון כדי לתדלק את נאומיו המשתלהבים.
לכולם היה ברור שמדובר במתאגרף החובבן הטוב ביותר בעולם. "אין לי ספק שהבחור הזה יכול להפוך לאלוף העולם אם יעבור לקרבות המקצוענים", הכריז ג'ורג' פורמן האגדי ששימש כפרשן. "יש לו כישרון וקלאסה כמו שלא ראיתי המון זמן". כשהמראיין היקשה עליו ושאל אותו אם סטיבנסון מסוגל לנצח אותו ואת מוחמד עלי השיב פורמן: "הוא מסוגל לנצח כל אחד כדי להיות אלוף, לא משנה מי יתמודד מולו".
אמרגני קרבות אמריקנים ניגשו לסטיבנסון במהלך המשחקים האולימפיים בקנדה והציעו לו להתמודד מול מוחמד עלי תמורת 5 מיליון דולר, סכום אסטרונומי באותם הימים, שלא היה נכנס לכיס שלו אם היה נשאר בקובה ומסכים להצעה, אלא מועבר ישירות למשטר.
אילו היה מקבל את ההצעה ומהגר מקובה, היה סטיבנסון הופך למתאגרף השני בהיסטוריה בלבד שעבר מהעולם החובבני ישירות לקרב מול אלוף העולם, אבל סטיבנסון דחה זאת בביטול: "מה זה כבר מיליון דולר לעומת אהבה של 8 מיליון קובנים?".
כששדרי טלוויזיה שאלו את סטיבנסון אם הוא מסוגל לנצח את פורמן הוא השיב: "הוא מקצוען ואני חובבן, אז אין מה לדבר כל כך. הייתי רוצה להתמודד מול הטובים ביותר, אבל רק לפי החוקים של האיגרוף החובבני".
העולם כולו הסתקרן לגבי האפשרות שהמתאגרף המוכשר והנפלא יפגוש את הגדולים ביותר בזירה, אבל הפרשנים תהו: כחובבן שרגיל להתחרות בשלושה סיבובים, האם הוא ישרוד קרב שנמשך 15 סיבובים? התקשורת האמריקנית הרבתה לעסוק בסוגיה וכינתה אותו "התאום הקומוניסט של מוחמד עלי".
"לא אמכור את העם הקובני אפילו תמורת כל הכסף שבעולם"
לכולם היה ברור שסטיבנסון מסוגל להפוך למיליונר אם רק יסכים לעזוב את קובה ולהתחרות מול עלי, ובכך להבטיח את עתיד משפחתו, אבל הוא נותר נאמן לפידל קסטרו ולמהפכה הקובנית. "לא אמכור את העם שלי אפילו בעד כל הכסף שבעולם", הכריז.
עלי אפילו הגיע לקובה ונפגש איתו, אבל העימות ביניהם מעולם לא יצא אל הפועל. בפגישה בין השניים הציע סטיבנסון לקיים קרב שיימשך 3-4 סיבובים על פי החוקים החובבניים, אבל עלי סירב ודרש שהקרב יימשך 15 סיבובים, כנהוג בקרבות המקצועניים. הקובנים הודיעו שהדבר לא בא בחשבון, מכיוון שהם לא מוכנים שסטיבנסון ייאבד את מעמדו כחובבן אם יסכים להשתתף בקרב מקצועני.
ההצעות הוגשו לסטיבנסון שוב ושוב, בין היתר על ידי מארגני קרבות מובילים כמו דון קינג ובוב ארום, אבל הוא מעולם לא התגמש, לא נכנע לכסף הגדול ולא הסכים לעזוב את קובה והחובבנות. הקרב של כל הזמנים בין נציגי שתי התרבויות השונות ושני סגנונות האיגרוף השונים לא נערך מעולם.
שני כוכבי הזירה שייצגו כל אחד צד פוליטי אחר, אפילו היו דומים זה לזה חיצונית בפנים, אבל חובבי הענף נאלצו להסתפק בספקולציות. לא אחת נטען שהתנגדותה הנחרצת של ברית המועצות, שמימנה ופיתחה את הספורט בקובה, מנעה את המפגש הטעון.
גורם בממשל האמריקני גילה פעם כי קרב בין השניים עליו הוסכם ואשר היה אמור להימשך חמישה סיבובים כשהכנסותיו היו אמורים להיות מועברים ל"פתרון בעיות חברתיות" לא נערך בסופו של דבר. הסיבה: ממשלת ארה"ב אסרה זאת, מאחר שהדבר היה מפר את האמברגו שהוכרז בשעתו על קובה.
שנתיים אחרי שזכה באליפות העולם בבלגרד 1978 הפך סטיבנסון למתאגרף השני בהיסטוריה שזכה בשלוש מדליות זהב ברציפות. הוא הגיע למוסקבה 1980, אולימפיאדה שהתנהלה בצל החרם של מדינות המערב. את הניגרי סולומון אטאגה והפולני גז'גוז' סקרצ'ק הוא הכניע בנוק אאוט ואחר כך ניצח את ההונגרי אישטבן לבאי בחצי הגמר (לראשונה עשה זאת בנקודות באולימפיאדה ולא בנוק אאוט) ואת הרוסי פיוטר זאייב בגמר.
לא הפסיד 11 שנה וסבל מהחרם
11 שנים בהן היה סטיבנסון בלתי מנוצח הגיעו לקיצן כאשר הפסיד לאיטלקי פרנצ'סקו דמיאני באליפות העולם שנערכה בגרמניה המערבית ב-1982. היתה זו גם הפעם היחידה בה הוא לא זכה
במדליית הזהב באליפות עולם או תחרות אולימפית בה השתתף.
שתי מדליות זהב נוספות נלקחו ממנו למעשה בגלל ההחלטה של ממשלת קובה להחרים את משחקי לוס אנג'לס 84' כחלק מהגוש הקומוניסטי ואת משחקי סיאול 88', בגלל סירובה של המדינה המארחת להעניק לצפון קוריאה (בת בריתה של קובה) את הזכות לארח יחד איתה את המשחקים. האמריקני טיילר ביגס, שבהיעדרו של סטיבנסון זכה בזהב ב-84', התמודד מול הקובני במשחקי הידידות בהוואנה בפברואר של אותה שנה ולא רק הובס על ידו בנוק אאוט, אלא גם ירד מהזירה עם שלוש צלעות שבורות.
ב-1986 זכה סטיבנסון באליפות העולם בפעם האחרונה כאשר ניצח בגמר ברנו שבארצות הברית את האמריקני אלכס גרסיה. לאחר ההחלטה של קובה על החרמת האולימפיאדה ב-88' הוא הודיע על פרישה מאיגרוף וסיים קריירה מפוארת שנמשכה 20 שנה. "סטיבנסון יכול היה להיות תופעה כמקצוען, באותה רמה שהיו עלי ופרייזר, אבל לעולם לא נוכל לדעת", אמר דון קינג.
לאחר פרישתו עבד סטיבנסון כמאמן, עסקן ספורט, מורה לחינוך גופני וגם שימש כסגן נשיא התאחדות האיגרוף הקובנית. ב-1999 נעצר בנמל התעופה במיאמי לאחר שהיכה כרטיסן מקומי ושבר את שיניו. לטענתו, האיש גידף אותו וקרא קריאות נגד ארצו. הוא שוחרר בערבות, חזר להוואנה ובכך התחמק ממשפט ובעיתונות הקובנית האשימו את האמריקנים בפרובוקציה. ב-2012 הלך לעולמו מהתקף לב בגיל 60.
עלי הלך לעולמו ארבע שנים אחרי סטיבנסון ועד היום תוהה עולם האיגרוף מה היה קורה אילו השניים היו נפגשים בזירה. ברין-ג'ונתן באטלר, בימאי שהכין כתבות עומק על האיגרוף הקובני ואת הסרט על סטיבנסון, משוכנע: "מוחמד עלי היה מפורסם בפה הגדול שלו, אבל הוא מעולם לא הכריז שהיה מנצח את סטיבנסון. זה מציב את הכל בפרספקטיבות הנכונות".