תרבות הספורט בקריסה / טור

בהמשך לדבריו של פרופסור גרוטו לפיהם "הספורט התחרותי לא יחזור לפעילות בחצי השנה הקרובה".

הספורט מעסיק מאות מיליוני אנשים בעולם, הוא משמש להם כדרך חיים ומעבר לזה תורם בריאותית ונפשית. אתייחס אל המצוקה שלנו הספורטאים בפרט ואל המצוקה של הענף כולו בכלל.

דן מורי. אפשר לחזור לאימונים עם תנאים והנחיות ברורים(צילום: ראובן שוורץ)

כפי הנראה, הקורונה תישאר איתנו לכמה חודשים טובים וצריך לחשוב איך מחזירים את הספורט לחיים. כמו חולה מונשם ומורדם - כך גם מצב הספורט בישראל! להגיד לא לספורט זו כניעה למגיפה הזו.

כפי שנלחמים בכל שאר התחומים בכל האמצעים האפשריים, אני מצפה מהמדינה שלי להילחם עבורנו הספורטאים בכל דרך אפשרית. הכדורגל וענפים רבים נוספים נמצאים על סף גסיסה. מדוע הספורט בעדיפות אחרונה? אי החזרת הספורט תיצור נזק חסר תקדים או במילים אחרות - קריסה טוטאלית שאין ממנה דרך חזרה. המשק הישראלי נמצא בעלטה אמיתית והעלטה שבה מצוי הענף שלנו היא חשוכה פי כמה וכמה.

בכל בוקר אני רואה טנדרים מורידים אלפי פועלי בניין בתל אביב וברחבי הארץ, אז למה אי אפשר להתאמן בקבוצות קטנות במגרש פתוח? בהשוואה לגרמניה מצבנו נהדר וזה מוכיח שכן אפשר להתאמן ולהתכונן, עם תנאים והנחיות ברורים, התחלה של משהו. מה עם כל אותם אנשים שמשלמים כסף לערוצי הספורט ולא רואים כלום?

אלונה ברקת. בעלי הבית בורחים(צילום: הרצל יוסף)

אני רואה איך קברניטי הקבוצות בליגת העל בורחים בזה אחר זה מהענף שלנו. אלונה, איזי, יואב... אני לא רואה מי לוקח אחריות, מי נותן תשובות! תיק התרבות והספורט לצערי נשאר דומם, לא משמיע קול ומשלים עם רוע הגזרה כמו שהיא.

המצב הוא מצב מלחמה. מצב חירום. זו מלחמה אבודה שזקוקה למפקדים אמיתיים שלא מעזים לקחת אחריות. אני לא רואה את שרת התרבות שלנו נמצאת בוועדות ומנסה לשרת את האינטרסים שלנו, היא כנראה עסוקה מדי בטלפונים לציפי שביט ודודו טסה ובהכנות לטקסי יום העצמאות במתכונת של משחק רדיוס.

מירי רגב. לא נלחמת בשביל מי שהיא מייצגת(צילום: עוז מועלם)

אני קורא למשרד הספורט ומשרד הבריאות לקחת יוזמה ולהיות יצירתיים בגיבוש תוכנית לחזרת הספורט ויפה שעה אחת קודם.

המילים האלו נוגעות לספורט, אך תחשבו איזה נחמד יהיה לראות, למשל, הצגה בטלוויזיה.

בתקווה לבריאות איתנה וחזרה מהירה לשגרה.