שער כבוד: סיפורו של יוסף קלוץ
יוסף קלוץ, שכבש את השער הראשון בתולדות נבחרת פולין, מייצג את התרבות היהודית העשירה במדינה לפני מלחמת העולם השנייה – ומסמל עולם ספורטיבי שהנאצים מחקו מעל פני האדמה. 79 שנים אחרי שנרצח בגטו ורשה, בני משפחתו סגרו מעגל מרגש ומנסים לגלות עוד פרטים על חייו
ב־18 בדצמבר 1921 נבחרת פולין בכדורגל עשתה היסטוריה כשעלתה לדשא בבודפשט, ולעיני 8,000 צופים קיימה את המשחק הבינלאומי הראשון בתולדותיה, שהסתיים בהפסד 1:0 להונגריה. ב־28 במאי 1922, כשפולין ביקרה בשוודיה למשחקה השלישי בכל הזמנים, התרחש רגע היסטורי אחר.
הוא הגיע בדקה ה־27: השופט האוסטרי הוגו מייזל הצביע על הנקודה הלבנה באצטדיון האולימפי בשטוקהולם, והבלם החסון והגבוה (1.85 מטר), יוסף קלוץ בן ה־22, שיגר את הכדור לרשת. השער הראשון בתולדות נבחרת פולין היה חלק מהניצחון הראשון שלה, 1:2. על פי הידוע, קלוץ ערך רק שתי הופעות בנבחרת, שתיהן באותה תקופה, ושער הבכורה הלאומי היה היחיד שלו במדיה. 19 שנים מאוחר יותר, האיש ששמו נחקק באותיות של זהב בספורט הפולני, נרצח בגטו ורשה.
כשנבחרת ישראל הגיעה להתארח ביוני האחרון בפולין במוקדמות היורו, ההתאחדות המקומית ניצלה את ההזדמנות כדי לעשות צדק היסטורי. מספר שעות לפני הפתיחה נערך טקס מרגש לזכרו של קלוץ, שבשיאו הוענקו אות כבוד וחולצה הנושאת את שמו לבני משפחתו, יואב ואיתן דקל, שהגיעו מישראל. על החולצה חתמו כל שחקני נבחרת פולין הנוכחית. בטקס השתתף בין השאר גם אברם גרנט, נשיא עמותת "ממעמקים" הפועלת למען הנצחת זיכרון השואה ויזמה את האירוע. במשרדי ההתאחדות הפולנית הוצגה תערוכת צילומים שהוקדשה לקלוץ ולכדורגלנים יהודים אחרים ששיחקו בנבחרת פולין לאורך השנים.
לאחר קבלת העצמאות של הרפובליקה השנייה של פולין, ב־11 בנובמבר 1918, מעט לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה, החלה ההתארגנות הרשמית לפעילות כדורגל במדינה. הענף הפך פופולרי מאוד במדינה עוד בסיום המאה ה־19, ובתחילת המאה ה־20 החלו לקום מועדונים ששיחקו ביניהם.
לפי ארגון יוצאי קראקוב בישראל, בעיר זו, שהייתה ערש פריחת הכדורגל בפולין, פעלו לא פחות מ־22 מועדוני ספורט יהודים עד מלחמת העולם השנייה, ששירתו קהילה של 60 אלף איש. קלוץ, בנו של מרקוס שהיה חייט נשים מפורסם בעיר, החל לשחק כילד בן עשר ביוטז'נקה קראקוב (כוכב השחר), מועדון שהיה קיים עד 1939. לא רק יוסף שיחק שם, אלא גם שניים מאחיו – יאנק ושלמה (סמק). יוטז'נקה פיתחה יריבות קשה עם מכבי קראקוב בגלל זהות פוליטית שונה (מכבי השתייכה לתנועה הציונית, יוטז'נקה קושרה לבונד), וישנם סיפורים על כך שהשנאה הייתה עד כדי כך גדולה, שהדרבי ביניהן כונה "המלחמה הקדושה".
הדרבי היהודי
אחיינו של יוסף ובנו של סמק, דני דקל בן ה־75, המתגורר בקיבוץ כברי, מספר: "זה היה כמו מכבי והפועל של היום. הדבר שהכי הטריף את אנשי מכבי קראקוב הוא שיוטז'נקה עלתה לליגה הבכירה בשנות העשרים ושיחקה שם שנתיים. הם היו חמישה אחים, ארבעה בנים ובת, ואבי ואחיו היו סוג של 'משמר כבוד' לאחותם ותמיד הגנו עליה. האח הצעיר מת לפני מלחמת העולם השנייה ממחלה, אבי, אחד מאחיו ואחותו נמלטו לרוסיה ולבסוף הגיעו לישראל, אבל יוסף, 'יוזק', עבר לוורשה ונשאר שם עד מותו". קלוץ, ששיחק ביוטז'נקה עד גיל 25, נסע לוורשה בעקבות נישואיו, הביא ילדה לעולם, ושיחק עוד שנתיים במכבי המקומית.
על פי הידוע למשפחה, ב־1941 יוסף, שהיה אדם מוכר גם אז בזכות עברו הספורטיבי, צעד ברחוב "העולם החדש", רחוב מרכזי בוורשה. כאשר נעצר ניסה להתחזות לפולני, ונורה למוות. איש לא יודע מה עלה בגורלן של אשתו ובתו.
גיבורים ספורטיביים
בזכות הזרקור המאוחר שמאיר את זכרו של קלוץ, הוא משמש כסמל לעולם ספורטיבי שהנאצים מחקו מעל פני האדמה. לאון שפרלינג, שפתח בהתקפה באותו ניצחון היסטורי בו כבש יוסף, שיחק עם האחים קלוץ ביוטז'נקה ונרצח בגטו לבוב. השופט האוסטרי מייזל ששרק לפנדל ההוא, היה יהודי בעצמו. מייזל הפך להיות אחד ממוחות הכדורגל המבריקים באירופה בשנות העשרים והשלושים, ואימן את נבחרת אוסטריה שהייתה אז בשיאה. הוא נפטר מהתקף לב ב־1937. וישנם עוד המוני סיפורים גיבורים ספורטיביים שהפכו בבת אחת לאויבי העם, נשלחו למחנות ריכוז ולגטאות ולא שרדו.
דני דקל נחרץ בנושא: "אחת הטעויות הגדולות בלימודי שואה בישראל היא שלא מלמדים על תקופת הפריחה העצומה של יהדות פולין בין שתי המלחמות, ולא מדובר רק בהישגים ספורטיביים, אלא גם בהוצאת כתבי עת רבים, ספרות, תיאטרון, שירה". ואת החותם הזה לא ניתן יהיה למחוק.