הסירוב הלא מוצדק ששבר את אלונה

לפני שיסקלו אותי וישאלו איך אני מעז בכלל. אקדים ואומר: אני מכבד את סירובם של שחקנים בכלל ושחקני כדורגל בפרט לא להסכים לקזז ולקצץ בשכרם. באותה נשימה אוסיף - מכבד ומבקר. זכותי. גם לאחר ההצעה לקצץ 30% משכרם, כפי שביקשה הבעלים הפורשת של הפועל באר שבע, אלונה ברקת, נעמדו רוב השחקנים על רגליהם האחוריות ורקעו בהן - אות וסימן לסירובם. זכותם לסרב, אבל יש משהו מקומם בסירוב הזה. משהו לא מידתי, ספק מוצדק, ספק עוד יותר לגיטימי. סירוב אחד יותר מדי, אשר גרם לעזיבתה של אלונה.

לא אוכל לכפור בטענה, שאולי איננה משוללת יסוד, לפינה אלונה רצתה לפרוש כך או כך וניצלה את מה שהיא ראתה כעלבון כסיבה מספיקה לעזיבתה. כשהגיעו לביתה נציגי השחקנים, אולי לחזור בהם, אולי לנסות למצוא פשרה, אולי אפילו להתנצל, זה היה מעט מדי ומאוחר מדי. הפור נפל. לא הייתה דרך חזרה.

אלונה והשחקנים בזמנים יפים יותר(צילום: עוז מועלם)

ההשוואה אל כלל הציבור או לפחות אל חלק גדול ממנו לא מיטיבה עם הכדורגלנים שסירבו. איפה הפרופורציה? איפה המידתיות? איש לא ביקש מהם להיכנס מתחת לאלונקה ולעזור לשאת בנטל. מה ביקשו מהם בסך הכל? להסכים לעשות את מה שהיה סביר לצפות מהם להתנדב לעשותו - לוותר מעט, להסתפק בקצת פחות, ועדיין להיוותר עם שכר גבוה מאוד. ציער והעציב אותי להיווכח באכזבתה של אלונה, כפי שהיא ביטאה אותה בריאיון שנערך עמה ביום שישי האחרון במוסף "7 ימים' בעיתון "ידיעות אחרונות".

חרף הביקורת על השחקנים, ייתכן כי יש גם מי שימתחו ביקורת על אלונה - לא שהיא חייבת לאיש משהו, אבל מותר לשאול אותה האם זו, כשלעצמה, הייתה הסיבה לעזיבתה או שאולי היה גורם נוסף, לגיטימי ומובן אף הוא, כגון: עייפות החומר, היעדר אתגר, אי נכונות להמשיך להכניס יד עמוק אל הכיס ולהמשיך לשלוף משם כסף. בשורה התחתונה, נותר להצטער. וראוי לומר לאלונה ברקת תודה גדולה, רבה, על תרומתה למועדון הדרומי, אשר יחלוף עוד זמן רב עד שישוב, אם בכלל, לתקופה המזהירה בתולדותיו, בשנים שבהן עמדה אלונה בראשו.

נ.ב. אני משער כי גם שחקני הקבוצה שסירבו לקצץ בשכרם ניחנים בהגינות וביושר. אם אכן כן, טוב ויפה יעשו אם יודו, גם כיום, לאחר מעשה, כאשר עובדת עזיבתה של אלונה את המערכת היא עובדה מוגמרת, כי הם טעו בשיקול הדעת. כי טעו בסירובם. כי התבקש ואולי אף התחייב להסכים לקיצוץ, ובכך לאפשר ואולי אף לחייב את אלונה למצוא סיבה אחרת, מספיקה ומוצדקת, לעזיבתה. ואולי היא היתה נשארת. עכשיו מעונן.

רוצים גם אתם להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד – כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא. אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה. נא לא לצרף תמונות וסרטונים מהאינטרנט, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.