הוזה אותך מולי: שער הרפאים שגרמניה לא תשכח
כשסטפן קיסלינג התרומם כדי לנגוח באותו יום באוקטובר 2013 הוא בטח לא דמיין שזה יהפוך לרגע הכי זכור בקריירה המפוארת שלו. סיפורו של אחד השערים הכי מוזרים שראה הכדורגל העולמי בשנים האחרונות
כל מי שהיה פעם במטווח צבאי בטח זוכר את השלט עם המשפט "הוראות אלו נכתבו בדם". הכוונה במשפט הכל-כך צה"לי ברורה גם לטירון צעיר ופעור: גם לפנייך היו פה לא מעט חכמולוגים והטעויות שלהם אילצו אותנו להפיק לקחים, שימנעו ממך ומחבריך לעשות שטויות. אם להקביל את המשפט לכדורגל, אז אפשר להסתכל על ההחלטה לאשר את אותו שער רפאים ב-2013 כדם מטאפורי, שהוביל בסופו של דבר להחלטה להכניס עזרי שיפוט טכנולוגיים למגרשים.
לעוד כתבות בסדרה
"נואשים לסנטר": הקבוצה שוויתרה על ג'ורדן בדראפט
הפאשלה הגדולה ביותר בתולדות כדורסל המכללות
הישראלי שלא ירצה לזכור את גמר גביע אירופה
ב-18 באוקטובר 2013 התארחה לברקוזן אצל הופנהיים לעוד משחק ליגה שגרתי בחלק הראשון של העונה בליגה הגרמנית. האורחת שפתחה טוב את העונה הייתה פייבוריטית וגם עלתה ליתרון כבר במחצית הראשונה. יואכים לאב שהגיע לצפות קצת השתעמם לו ביציע ובדקה ה-70 גונסאלו קסטרו ניגש להגביה קרן. מה שקרה בדקה לאחר מכן, הפך עם השנים לרגע קאלט וגם אחרי עשרות צפיות בהילוך החוזר, האירוע עדיין גורם לך להתכווץ מעט במבוכה מהסיטואציה.
מי שהגיע לאותה הגבהה של קסטרו היה סטפן קיסלינג, אשר נגח כדור אלכסוני שמצא את עצמו ברשת. רק שהייתה בעיה אחת. הכדור מעולם לא חצה את הקו, אלא התגלגל פנימה דרך בצדי הרשת. בעידן ה-VAR השופט היה מקבל מיד איתות עצבני מצוות השיפוט ופוסל אותו אחרי הצצה מהירה במסך. לרוע מזלו, של השופט פליקס בריך, עזר השיפוט היחיד שהיה לו היו שתי העיניים שלו, שבגדו בו והפכו אותו לבדיחה בכל רחבי אירופה.
הסיטואציה הייתה מוזרה גם בגלל ההתנהגות של יתר המעורבים. התגובה הראשונית של קיסלינג הייתה לתפוס את הראש ורק כשהחברים החלו להגיע לכיוונו כדי לחגוג שיחרר סוג של חיוך נבוך ולא ממש ידע לעכל את מה שקרה. שחקני הופנהיים משום מה, השלימו מהר מאוד עם רוע הגזירה ואפילו לא טרחו להסתער במחאות על השופט כמיטב המסורת. בשורה התחתונה המשחק חודש בתוצאה 0:2 ללברקוזן.
את ה"כאפה" קיבל בריך בסיום המשחק וניסה להתגונן: "ראיתי את הכדור בדרך החוצה, אבל אז איבדתי את מסלול מעופו ולפתע ראיתי אותו בשער. חשבתי שזה גול חוקי. היה לי ספק מסוים, אבל תגובת השחקנים הייתה חד משמעית והם חגגו כאילו נכבש שער. לא היה שום רמז שלא מדובר בשער רגיל שנכבש". אבל ההסברים האלה היו רחוקים מלספק את הופנהיים, שהפסידה בסופו של דבר 2:1. המארחת הזועמת דרשה להכריז על משחק חוזר וגם היה לה תקדים להסתמך עליו, שער הרפאים המקורי.
תקדים היסטורי במשחק של באיירן
במחזורים האחרונים של עונת 1993/1994 אירחה באיירן מינכן את נירנברג למשחק קריטי עבור שתי הקבוצות. באיירן התמודדה ראש בראש על האליפות מול קייזסלאוטרן, בעוד יריבתה באותו דרבי בווארי ניסתה נואשות להיחלץ מהתחתית הבוערת וגם הייתה בכיוון הנכון, בזכות רצף של ארבעה משחקים ללא הפסד.
שער הרפאים של באיירן מינכן ב-1994
בדקה ה-25 כדור קרן הוגבה לכיוונו של תומאס הלמר. שחקנה של נבחרת גרמניה שהיה בכלל שחקן הגנה, כנראה התרגש ובמקום לכבוש בקלות ממטרים בודדים, הסתבך ושלח בשלומיאליות את הכדור ליד הקורה. למרות שהכדור אפילו לא התקרב לרשת, השופט בעידוד אחד מקווניו החליט שמדובר בשער והצליח להוציא מהכלים את השחקנים ההמומים של האורחת. "כל האצטדיון ראה שלא היה שער", אמר בסיום אותו משחק השוער אנדראס קופקה, שזכה לכבוד המפוקפק לספוג את השער הרפאים. בסופו של דבר באיירן יצאה עם 1:2 חשוב ואילו נירנברג נכנסה לסחרור והרגישה שאיבדה נקודה קריטית שכבר הייתה לה ביד. ועוד איזה נקודה.
ההחלטה השערורייתית הובילה למחאה ציבורית, נירנברג הגישה ערעור על התוצאה ובאופן חסר תקדים החליטה לבסוף ההתאחדות הגרמנית לקבל את הערעור ולהכריז קיום משחק חוזר. לצערה של נירנברג, אותו ניצחון בבית הדין, היה כנראה אחד הניצחונות הכואבים בהיסטוריה שלה. שתי הקבוצות נפגשו לדרבי נוסף שבוע וחצי לאחר אותו מקרה וימים בודדים לפני מחזור סיום העונה. באיירן שידעה שתוכל לעלות לפסגה, לא התכוונה לתת לאף אחד לקחת ממנה את התואר ומחצה את האורחת 0:5. נירנברג המפורקת, איבדה פוקוס בשל האירועים, הובסה 4:1 במחזור האחרון מול דורטמונד ובסופו של דבר ירדה ליגה בגלל הפרש שערים פחות טוב מזה של פרייבורג. לימים אגב, נשאל הלמר על ההשפעה של אותו אירוע והיה נחרץ: "לפעמים אני מרגיש שכל הקריירה שלי נשכחה והדבר היחיד שזוכרים הוא השער היחיד הזה".
האירוניה של בריך
כשהיא חמושה באותו תקדים שנקבע תשע שנים קודם לכן, פנתה הופנהיים לבית הדין של ההתאחדות בדרישה לצדק. "כל החלטה מלבד פסיקה על משחק חוזר תהיה בדיחה", אמר לפני הדיון מרקיס גיסדול. מאמן הופנהיים דאז גם שלח עקיצה: "אי אפשר להחליט על משחק חוזר כשזה נוגע לבאיירן מינכן, אבל לא כאשר מדובר בהופנהיים". ובכן, מסתבר שאפשר בהחלט.
בית הדין דחה את הערעור וקבע שתוצאת המשחק עומדת בעינה, כשהוא מסתמך על החוקה של פיפ"א. השופט האנס לורנץ נימק את הסיבות לכך: "ההחלטה לאשר את השער הייתה טעות ברמה העובדתית ולא ראויה מבחינה ספורטיבית, אבל אי אפשר להתעלם מזה שככה המערכת עובדת וכי לא הייתה הפרה של חוק או תקנה".
אולי בגלל שלא היה מדובר במשחק גורלי במיוחד, אולי בגלל שידעו שהסיפור גמור או אולי בגלל שלמדו את הלקח מהמקרה שהרס את נירנברג ב-94, החליטו בהופנהיים לוותר. למרות הכל בהודעת ה"כניעה" שהוציא המנכ"ל, פטר רטיג, הסתתרה שורה שבדיעבד נשמעת מעניינת במיוחד: "אנחנו מאמינים שפסק הדין הוא סימן רע עבור הכדורגל". אמנם אי אפשר למצוא קשר ישיר בין אותה פרשה מוזר מלפני שבע שנים והחלטה ההיסטורית להכניס סוף סוף את ה-VAR למגרשי הכדורגל, אבל ההד הציבורי שיצרה בוודאי עזר לשכנע רבים שאין מנוס ולפעמים צריך לשנות גם אם כבר התרגלנו מאוד למצב מסוים.
ומה באשר לגיבורי אותה פרשה עגומה? באופן די צפוי לברקוזן איבדה גובה, אבל סיימה במקום השלישי שסידר לה כרטיס למוקדמות ליגת האלופות, בעוד הופנהיים נותרה במרכז הטבלה אחרי עונה בינונית. אגב באותה עונה, את האליפות לקחה באיירן מינכן ואחת היורדות הייתה נירנברג, מוכר לכם מאיפשהו?
ומה באשר לכובש השער? ובכן, סטפן קיסלינג כבש באותה עונה עוד 14 שערים שהיו חוקיים לגמרי והיה בצמרת טבלת הכובשים. למרות זאת, יואכים לאב, שהיה נוכח באצטדיון באותו יום באוקטובר, החליט שלא לזמן אותו לסגל נבחרת גרמניה והוא ראה מהטלוויזיה את חבריו מניפים את הגביע בברזיל. תחליטו אתם אם מדובר בסוג של נקמה, או בהחלטה מקצועית בלבד.
שופט המשחק, פליקס בריך, שהוא גם עורך דין במקצועו, רשם קריירה יוקרתית כולל שיפוט בגמר ליגת האלופות ב-2017 בין ריאל מדריד ויובנטוס. הוא גם שובץ למונדיאל 2018, אבל באופן אירוני נשלח הביתה אחרי משחק אחד בגלל ה-VAR. אותו מכשיר שלא היה שם כדי להציל אותו מכתם ענק ב-2013, דווקא היה זמין לגמרי במשחק בין סרביה ושווייץ, אבל בריך בחר להתעלם ממנו, לא לשרוק לפנדל ברור עבור הסרבים וסיים את דרכו בטורניר יחד איתם כבר בשלב הבתים.
לפנייה לכתב/ת 
