"פחדנו שישראל תנצח אותנו ולא נעלה"
50 שנה חלפו מאז ההופעה ההיסטורית של הנבחרת במונדיאל במקסיקו 70' וכך זה נראה בעיניים זרות: מדוע חשש האיטלקי דומנגיני מהדחה, למה מאשים השוער אלברטוסי את המאמן ב-0:0, איך הצליחו האורוגוואים לשתול מרגלים במחנה של שפר וכיצד הגיבה העיתונות בשבדיה לשער של שפיגלר
50 שנה בדיוק חלפו מאז ההופעה ההיסטורית של נבחרת ישראל במונדיאל שנערך במקסיקו 1970. מאז לא חזרה אף נבחרת ישראלית על ההישג ההוא ועד היום נהוג להיזכר בערגה בשידור של נחמיה בן אברהם ז"ל של שערו של מוטל'ה שפיגלר בתיקו 1:1 עם שבדיה, השער היחיד שכבשה ישראל בטורניר הגמר.
הסיפורים שסיפרו שחקני אותה נבחרת נחקקו בתודעה במהלך השנים, החל מהמחנה המפרך והמשמעת שהנהיג המאמן עמנואל שפר ז"ל, דרך המחויבות וההקרבה של אותו דור זהב ועד לפיקנטריות על הלכלוכים בין המאמן לשחקנים. יובל שנים לאחר אותו אירוע חסר תקדים מבחינת המדינה הקטנה במזרח התיכון, ניסינו גם לגלות איזה רושם באמת הותירה נבחרת ישראל אז בעולם. או במילים אחרות: מה חשבו עליה שחקני הנבחרות ששיחקו מולה.
הפסד 2:0 לאורוגוואי: "ישראל נתנה לנו יותר מדי כבוד"
ההופעה ההיסטורית הראשונה של הנבחרת בטורניר הגמר הייתה ב-2 ביוני לעיני 20,654 צופים באצטדיון קוואוטמוק בפואבלה, שנחנך שנתיים קודם לכן, והיא הפסידה 2:0 לאורוגוואי. אילדו מניירו העלה (23) את האורוגוואים ליתרון בנגיחה אחרי הגבהה של חואן מוחיקה, שכבש בעצמו את השני (50) בבעיטה לרשת של יצחק ויסוקר.
הרכב נבחרת ישראל: יצחק ויסוקר; ישעיהו שווגר, דוד פרימו, צביקה רוזן, דניאל שמילוביץ'-רום (יוחנן וולך 57); יצחק שום, שמואל רוזנטל, גיורא שפיגל, מוטל'ה שפיגלר; שייע פייגנבוים, רחמים טלבי (שרגא בר 46). ה"סלסטה" המשיכו בטורניר עד לחצי הגמר, בו הפסידו 3:1 לברזיל של פלה.
"לא ראינו את נבחרת ישראל לפני הטורניר הזה ולא היה לנו שום מושג לגביה", סיפר ל-ynet חואן מונטרו (76), ששיחק כבלם באותה נבחרת אורוגוואית (וגם גידל יורש, פאולו מונטרו, לימים כוכב גדול ביובנטוס). "בסופו של דבר היה לנו מזל, כי יצא לנו לדבר עם חבר אורוגוואי שהתגורר אז בישראל. הוא סיפר לנו איך היא משחקת. כמובן שזה היה בתקופה בה הטכנולוגיה לא הייתה כמו היום ולא ניתן היה להשיג מידע. לא ראינו גם את המשחקים שלכם במוקדמות מול אוסטרליה, אבל המאמן שלנו ידע שיש הרבה אורוגוואים שגרים שם וככה הוא הכין אותנו והסביר לנו איך ישראל משחקת".
צפו בניצחון אורוגוואי על ישראל
מניירו מסכים: "ישראל הייתה נעלם גדול עבורנו ומזל שהצלחתי להבקיע שער מוקדם שהחדיר בנו ביטחון ועשה את ההפך לישראלים. הקצב של המשחק היה איטי, הייתה לנו הגנה חזקה וקשה היה לישראלים להבקיע מולנו, עד שהשוער הישראלי (יצחק ויסוקר) הדף בעיטה שלי במחצית השנייה ומוחיקה הבקיע את השני. תמיד היינו מגיעים למונדיאלים, אבל היכולת שלנו הייתה בסימן שאלה בגלל שהגנתית היינו טובים יותר מאשר התקפית. ניצחנו, אבל מצב הרוח לא היה בשמיים בגלל הפציעה של פדרו רוצ'ה (כוכב אורוגוואי באותה תקופה)".
מונטרו, שבנו השני מרסלו שומר על קשר הדוק עם אחד מראשי אוהדי אורוגוואי בישראל, דייגו פורזצ'נסקי, נזכר: "ידענו שחשוב מאוד לנצח במשחק הראשון, שאם נעשה את זה נבטיח ב-90 אחוז את העלייה לשלב הבא ושאם נפסיד נסתבך. עלינו למגרש מאוד עצבניים, אבל השער הראשון של מניירו הרגיע אותנו. ישראל שיחקה לפני כן נגדנו רק פעם אחת במשחק ידידות (1:2 לאורוגוואי באצטדיון רמת גן ב-1966), אבל לא היה לה שם גדול ולא ממש היכרנו אותה. במונדיאל עצמו היא עשתה רושם טוב מאוד, כי באמת הייתה לה נבחרת לא רעה בכלל, אחרת היא לא הייתה עולה לטורניר הזה".
מונטרו הוסיף: "אני זוכר בעיקר את הקשר שלכם, מספר 10 (מוטל'ה שפיגלר). הישראלים לא היו מהירים ולא הגיעו להרבה הזדמנויות, אבל הניעו היטב את הכדור. יכול להיות שהם היו עצבניים, נתנו לנו כבוד ולא תקפו הרבה בגלל זה. זה נורמלי, כי לא היה להם הרבה ניסיון בינלאומי. לנו כמו תמיד הייתה הגנה חזקה ומרכז שדה טוב, והיינו צריכים להתאמץ מול יריבה שהתגוננה היטב. אחרי שכבשנו את השער הראשון הישראלים היו חייבים לצאת קדימה וניצלנו את זה כדי לכבוש את השני, אבל גם להם היה סיכוי לעשות את זה כמונו. היו לנו שחקנים מנוסים, אבל גם חבר'ה כמוני שלא שיחקו לפני כן בטורניר כזה".
מניירו: "שמות אני לא זוכר, אבל לישראל הייתה נבחרת ממושמעת ומסודרת. לא היה קל לחדור דרך ההגנה שלה, אבל מהבחינה ההתקפית היא לא הקשתה יותר מדי על השוער שלנו".
החלוץ ויקטור אספרגו, שהתפרסם באותו טורניר כשכבש את שער הניצחון 0:1 על ברית המועצות בהארכה ברבע הגמר, נזכר: "הפציעה של רוצ'ה סיבכה אותנו והקשתה עלינו, אבל הניצחון הזה פתח לנו את הדרך להמשך. ישראל הייתה מאוד מאורגנת, ידעה מה היא רוצה והייתה יריבה הרבה יותר קשה ממה שחשבנו שתהיה. ידענו שיהיה קשה, אבל לא עד כדי כך. יכול להיות שהיא נתנה לנו יותר מדי כבוד".
מאמן נבחרת ישראל באותו טורניר, עמנואל שפר ז"ל, טען לאחר המשחק שהגשם שירד בפואבלה היקשה על השחקנים ואכן, בסרטונים מאז נראים אנשים בקהל מחזיקים בידיהם מטריות. בנוסף, בישראל טענו שההופעה של השחקנים החובבנים הייתה מכובדת, אבל גם האורוגוואים לא היו מקצוענים של ממש.
מונטרו: "באמת שאני לא זוכר אם ירד גשם או לא, כי במקסיקו יום אחד יורד גשם ולמחרת שורר חום של 40 מעלות. נכון שהייתי מקצוען כששיחקתי בנסיונל, אבל קיבלנו אז משכורת מינימום ורק כשמכרו אותי לאינדפנדיינטה (מארגנטינה) ואחר כך עברתי לליגה הספרדית (שיחק בגרנאדה וטנריפה) הרווחתי יותר. לפני הטורניר דיברנו עם ההתאחדות והבטיחו לנו פרמיות רק אם נזכה באליפות העולם".
מניירו: "אני זוכר שכאשר כבשתי, הכדור שמסר מוחיקה (הלך לעולמו ב-2016) מצד שמאל הוסט בדרך בגלל תנאי מזג האוויר וזה בילבל את ההגנה והשוער של ישראל. לא נחשבתי לנוגח גדול, אבל הגעתי לכדור בדיוק עם המצח. הניצחון הזה נתן לנו דחיפה עצומה והמשכנו עד חצי הגמר, בו הודחנו על ידי ברזיל הגדולה בהיסטוריה".
אספרגו, שנכלל גם בנבחרת האורוגוואית במסע לישראל ב-1966, מעיד: "היינו משחקים שבעה חודשים בשנה והרווחנו מעט, ובשאר הזמן עבדנו בעבודות נוספות כדי להתקיים. אני למשל עבדתי בתחנת הרכבת כששיחקתי באתלטיקו סרו".
1:1 עם שבדיה: "העיתונאים התאכזבו, כי ישראל לא נחשבה לגדולה"
חמישה ימים אחרי אותו מפגש בפואבלה נרשם ציון הדרך ההיסטורי הנוסף של ישראל בטורניר - מוטל'ה שפיגלר כבש את השער היחיד בתולדות ישראל במונדיאלים בתיקו 1:1 עם שבדיה. טום תורסון (הלך לעולמו ב-2004) העלה (53) את השבדים ליתרון 0:1 באצטדיון לואיס דוסל בטולוקה (9624 צופים), וכעבור שלוש דקות בעט שפיגלר ברגל שמאל לרשת אחרי שקיבל מסירה מגיורא שפיגלר. שידור השער של נחמיה בן אברהם ז"ל נחשב עד היום לרגע השיא בכדורגל הישראלי מאז ומעולם. יוחנן וולך ושרגא בר פתחו הפעם בהרכב, רוני שורוק שולב כמחליף במקום וולך.
החלוץ השבדי אובה קינדבל (77) נזכר: "זה באמת היה הגול היחיד שלכם במונדיאלים? לא ידעתי את זה. חשבנו שננצח ושלא יהיו לנו בעיות, אבל לישראל הייתה נבחרת טובה וזה בכלל לא היה קל כפי שחשבנו לפני שריקת הפתיחה. נחשבנו לפייבוריטים ואחרי ההפסד (1:0) לאיטליה הרגשנו שאנחנו חייבים לנצח. בסוף זה לא קרה, הישראלים היו טובים יותר ממה שהערכנו קודם וספגנו ביקורת מהעיתונאים, שטענו שההופעה שלנו לא הייתה טובה. הם ציפו ליותר, כי ישראל לא נחשבה לנבחרת גדולה".
0:0 עם איטליה: שערים פסולים ושערורייה על רקע גזעני
ארבעה ימים אחרי המפגש עם השבדים חזרה ישראל לטולוקה (מיקו בלו פתח הפעם בהרכב) ורשמה הישג מרשים כאשר סיימה בתיקו 0:0 עם איטליה לעיני 9890 צופים. הסקואדרה אזורה המשיכה בטורניר עד הגמר, בו הובסה 4:1 על ידי ברזיל הגדולה של פלה.
לפני המשחק דווח שהשופט האמריקני שהיה אמור לשפוט במשחק הוחלף בגלל מוצאו היהודי, אבל לאיטלקים היו טענות בסיום גם לצוות בראשותו של הברזילאי איירטון ויירה דה מוראיש, שפסל להם בטענות לנבדל שני שערים בנגיחות אותם כבשו אלסנדרו דומנגיני ולואיג'י ("ג'יג'י") ריבה. ישראל ניצלה גם בזכות הצלה של איציק ויסוקר שיצא מול סנדרו מאצולה בפתיחה, ואחרי שבעיטה של ג'נקרלו דה סיסטי נבלמה רק בקורה.
צפו בתיקו מול איטליה
"המאמן שלנו (פרוצ'יו ולקרג'י, מת ב-2005) לא הכין אותנו כמו שצריך למשחק הזה", סיפר ל-ynet אנריקו אלברטוסי, השוער האגדי של פיורנטינה, קליארי ומילאן בשנות ה-60 וה-70, שעמד בין קורות שערה של איטליה באותו מונדיאל. "באמת כבר עברו 50 שנה? מאמה מיה! הייתה לנו תחושה שהכל הולך להיות קל ושננצח, אבל זה ממש לא היה ככה. המשחק ההוא נראה כמו הקל ביותר, אבל הוא הפך לקשה ביותר, למרות שכבר היה לנו ניסיון מול יריבות מאסיה מהמשחק מול צפון קוריאה ארבע שנים קודם לכן (האיטלקים הפסידו 1:0 במונדיאל באנגליה 1966). הישראלים צופפו את מרכז השדה והייתה להם הגנה חזקה. מאוד התרגזנו כשפסלו לנו את השערים, אבל העיקר שעלינו לשלב הבא".
מאצולה: "עלינו בטוחים בעצמנו אחרי שראינו בטלוויזיה את המשחקים הקודמים של ישראל, אבל לא הצלחנו לנצח. ישראל לא תקפה הרבה, אבל היה קשה להבקיע נגדה והשוער שלה היה נהדר. הוא מנע ממני שער כשהגעתי מולו ומאוד אהבתי לראות את היכולת שלו. זה לא היה משחק כל כך טוב שלנו, אבל התיקו הספיק לנו".
אחרי שריבה כבש את השער הפסול נראה הקוון האתיופי סיום טרקגן מניף את הדגל והשופט ויירה דה מוראיש פסל את השער אחרי ששוחח עימו. מיליוני איטלקים צפו בטלוויזיה במשחק אותו שידר השדר המיתולוגי ניקולו קרוסיו, ובעקבות אותו שידור פרצה שערורייה.
באותן שנים שיחקו מעט מאוד כדורגלנים אפריקנים באירופה ונדיר היה לראות נציג של מדינה אפריקנית במשחקים. אתיופיה השתחררה רק 34 שנים לפני כן מכיבוש איטלקי ואחד המהנדסים האתיופים שהתגורר באיטליה, לאיקציון פטריס, שלח מכתב מחאה לעיתון "איל מסאג'רו" ודרש התנצלות פומבית.
לטענתו של המהנדס, קרוסיו כינה את טרקגן בכינוי גנאי על רקע מוצאו וצבע עורו, אמר בשידור ש"השחור התנקם באיטלקים" ותלונה רשמית בנושא הוגשה מצידה של שגרירות אתיופיה ברומא לטלוויזיה האיטלקית. בעקבות הסקנדל הוחלט בטלוויזיה לא לאפשר לקרוסיו לשדר את המשחק ברבע הגמר בו הביסה איטליה 1:4 את מקסיקו. במשך שנים דבקה בו התדמית הגזענית עד למותו ב-1984.
הצדק נעשה רק שנים ארוכות אחרי מותו של קרוסיו. ב-2009 שודר בכתבת תחקיר בטלוויזיה האיטלקית השידור המלא של המשחק מול ישראל, בו הוכח שהשדר המיתולוגי לא העליב את הקוון האתיופי ולא כינה אותו בכינויים גזעניים. תחקיר נוסף הוביל לפיענוח הפרשה. התברר כי במקביל לשידור הטלוויזיה שודר המשחק בתחנת הרדיו "ראי", וכאשר המשחק הסתיים שודרו ראיונות ודברי סיכום. אחד העיתונאים, שלא ידע שהמיקרופון של חברו, שדר הרדיו אנטוניו ג'ירלי, נותר פתוח. אותו עיתונאי אמר לג'ירלי בשיחה פרטית: "ניתן להגדיר את זה כנקמה של השחורים".
ריבה: "כמובן שאני זוכר יותר מכל שפסלו לי את השער שכבשתי בנגיחה סמוך לסיום, אבל אפילו לא דיברתי עם השופט אחרי זה. התיקו הספיק לנו, אבל זו הייתה אכזבה גדולה שלא ניצחנו והאמת היא שאני זוכר מעט מאוד מהנבחרת הישראלית, רק שזה היה מאבק אמיתי".
אנג'לו דומנגיני, ששער שלו נפסל כאמור במחצית הראשונה, מודה: "פחדנו שישראל תנצח אותנו ולא נעלה לשלב השני. לא היינו סתם פייבוריטים, אלא פייבוריטים ברורים אבל היה קשה מאוד, כי נתקלנו ביריבה קשה שנתנה את הכל במגרש ויכולנו להיות רגועים בזכות העובדה שתיקו הספיק לנו. עוד לפני כן ידענו שהישראלים טובים, אבל תוך כדי משחק מתפתחות אמוציות ואז גובר בך החשש שאולי פתאום תספוג שער ותפסיד. תקפנו והתגוננו, לצערי פסלו לנו את השערים שכבשנו ואלו היו רגעים לא פשוטים עבורנו. אני לא זוכר שמות, אבל היו שלושה או ארבעה ישראלים טובים מאוד".
לפנייה לכתב/ת 
