החוק הרוסי פגע בכדורסל ובכדורסלן הישראלי / טור
"החוק הישראלי", שכבר מזמן לא קיים ברוסיה, רע לכולם אבל בעיקר לשחקנים שאין להם שום תמריץ ללמוד ולהשתפר. צביקה שרף, שהתנגד לחוק עוד בראשיתו - רוצה לראות אותו מבוטל
הליגה הישראלית בכדורסל נמצאת על סף המשבר הגדול בתולדותיה. במידה והליגה תושבת השבוע, המשבר יגדל ותוצאותיו יפגעו בכדורסל לשנים רבות. הכדורסל הישראלי נמצא בירידה כבר מספר שנים ברמתו, בהישגי הקבוצות במפעלים האירופיים השונים וברמת הנבחרת הלאומית - וכולם בורחים מהאמת הזו.
נכון שהליגה הפכה לכאורה ליותר שוויונית ויותר קבוצות השיגו את צלחת האליפות, אבל רמת הכדורסל לא ממריאה ובעקיפין זה גרם גם לירידה ברמתו של השחקן הישראלי.
הכדורסל הישראלי הצליח להיכלל לפני שנים רבות באליפויות היבשתיות ולהיות שייך לאירופה. זה לא היה דבר של מה בכך כאשר הכדורגל הישראלי התחרה באסיה ובאוקיאניה ונלחם הרבה שנים להתחרות במסגרות האירופיות. הכדורסל הישראלי התחרה באירופה בכל המסגרות - נבחרות וקבוצות - וזה נתן לכדורסל מקדמה גדולה.
לפני מספר שנים נחקק באירופה חוק בוסמן שטרף את הקלפים בנושא שיתוף זרים בקבוצות השונות ובנבחרות. בהרבה מדינות החלו תלונות לגבי כמות הזרים וצמצום כמות המקומיים שמשחקים בפועל, וברוסיה הומצא "החוק הרוסי", שאומר שבכל זמן נתון צריכים להיות שני שחקנים בעלי אזרחות רוסית על המגרש ויהי מה. בכל מדינה הועלו תלונות על מיעוט שיתוף מקומיים ועודף שיתוף זרים, ובעוד מדינות החליטו על חוקים כמו החוק הרוסי ודומיו.
היה לי הכבוד לאמן אז ברוסיה וחוויתי על בשרי את העוולות שהחוק הזה עושה לכדורסל, לשחקנים, למאמנים, לקבוצות, לראשי הקבוצות ולליגה. לפני החלת החוק פה בישראל, נערך כנס גדול בו עליתי לבמה כבעל ניסיון והזהרתי מפני חקיקת החוק כי הייתי היחיד שחווה זאת על בשרו, אבל לא שמעו לי. החוק חוקק על ידי מי שחוקק, זרעי הנזק נזרעו והנה היום התוצאות ופרי הביאושים שלו תופחים על פנינו.
עם השנים, המדינות השונות הבינו את חוסר הרלוונטיות שלו, מגרעותיו הרבות ואת השפעתו על הכדורסלן המקומי ועל קבוצותיו ונבחרותיו - והחוק בוטל בכל מדינות אירופה, להוציא את פולין וישראל. גם ברוסיה, המדינה שהגתה אותו, כבר לא משחקים היום בחוק הזה, אבל פה במקום לקרוא לו החוק הישראלי עדיין מכנים אותו החוק הרוסי.
שיקולים זרים
החוק הזה קודם כל מבטיח לפחות 80 דקות משחק לשחקנים הישראלים, אבל הוא גורם למאמנים לקבל החלטות ולבצע חילופים לא נכונים - ולא מתוך שיקול מקצועי. כאשר שחקן ישראלי בעמדת הגארד צריך לצאת מן המגרש מכל מיני סיבות ואתה צריך להחליף אותו בשחקן ישראלי אחר - ואין בידך שחקן ישראלי אחר באותו תפקיד - אתה עושה חילוף כפול או אפילו משולש שמכריח אותך להוציא שחקן מצטיין, רק בגלל שנתינותו לא ישראלית. בכך, אתה פוגע בחילוף הזה בקבוצתך. גם בניית הקבוצה נפגעת מהחוק, מכיוון שכמאמן אתה מביא שחקנים שלא מתאימים מבחינת צרכי הקבוצה ובעקיפין פוגע בקבוצה שלך.
מעבר לכך, השיח אצל השחקן הישראלי וכל יועצי האחיתופל שמקיפים אותו, נהיה כמה דקות משחק מובטחות ולא מה התפוקה והיכולת שלו בדקות האלה וכמה הוא סייע לקבוצתו. למעשה, אין לו לצערי שום תמריץ אמיתי להשתפר וללמוד. הוא יכול לבכות על חוסר בדקות משחק כי 'מגיע לו', במקום לקבל דקות כאשר יגיעו לו בזכות יכולת טובה ושיפור נקודות החולשה שלו. חלק מהשיקולים להרכבת שחקן בחמישייה אינם לפי רמת תרומתו, יכולתו והכושר שבו הוא נמצא, אלא לפי היותו ישראלי. זה יוצר מצב שעל הספסל יושבים שחקנים שהיו יכולים לסייע לקבוצתך לשחק טוב יותר ולהשיג הישגים טובים יותר – אך אינך יכול להשתמש בהם כי המקומות תפוסים על ידי החוק.
אני אוהב את הכדורסל הישראלי אהבה אמיתית והחלום שלי הוא לראות שחקנים ישראלים טובים יותר. תרמתי הרבה לפיתוח ולדחיפתם של שחקנים ישראלים בשנים שבהן אני מאמן, הן בקבוצות והן בנבחרות השונות. עוד לפני יציאתי לאמן באירופה הטפתי לעבודה רבה יותר במישור ההגנתי, במישור החוזק הגופני ובשעות אימון בכלל - ונתקלתי בהרבה ביקורת על דרישותיי. לאחר חזרתי מאימון באירופה, נתחזקה דעתי יותר בעניין אבל לא כולם רצו לשמוע לי.
אני מוצף כל היום בפניות של אנשים רבים מתחום הכדורסל ולכולם אני עוזר ומייעץ. אני לא מטאטא דברים מתחת לשטיח, אלא מעודד את כולם לעבוד יותר שעות ובצורה יותר מקצועית. אני חי את הכדורסל 24 שעות ביממה, נמצא בשטח, שומע, רואה ויודע על כל הנעשה בו. מרמת הקט סל ועד ליגת העל יש הרבה רצון ויש הרבה אנשים שרוצים לשפר את הכדורסל, אבל יש גם הרבה מאוד מכשולים.
המצב רק החמיר
מצבו של הכדורסל והכדורסלן הישראלי היום רע יותר אחרי שנים רבות שבו החוק הרוסי (ישראלי) חל, והנה היום עם סיום ההסכם - שהושג בפעם הקודמת בלחץ ואיומי שביתה ומבלי שנערך דיון אמיתי בתוצאותיו - שוב רוצים בלחץ להמשיכו לעוד שנים רבות מבלי לקיים דיון ציבורי אמיתי על נחיצותו, על הדברים הטובים או הרעים שהוא מביא וגם לא במוסדות שבהם הוא צריך להתקיים.
קידומו של השחקן הישראלי לא יקום או ייפול על אותו חוק רוסי. צריך להתקיים דיון אמיתי, על ידי אנשי מקצוע ולא על ידי ההסתדרות, כי הבעיות של השחקן הישראלי צריכות להיות מטופלות על ידי מכלול גדול יותר של דברים: החל מהטיפול בליגות הנוער שרק בשנה הבאה תתכנס למסגרת של 16 קבוצות בליגת העל, אחרי שנים רבות של עבודה לרוחב וללא כיוון של שאיפה למצוינות; החלה של שעות אימון בכל הגילאים כמו באירופה, כי השחקן הישראלי הצעיר שמגיע לגיל 18 או 19 חסר כ-5000 עד 7000 שעות אימון לעומת בן גילו ביוון, ספרד, טורקיה, סרביה, קרואטיה ועוד; צריך לראות לאן ילכו שחקני הליגה לנוער שמסיימים את דרכם בגילאים הצעירים ומגלים שגם הליגה הלאומית היום סגורה כמעט בפניהם.
לא שמעתי את ההסתדרות מדברת על כך, והשנה ראיתי הרבה שחקנים צעירים שירדו לליגה השלישית כי הם רוצים להמשיך את החלום והאהבה שלהם להיות שחקני כדורסל, אלא ששם חלק מהמקומות תפוסים על ידי שחקנים מבוגרים יותר. שעות האימון החסרות ורמת האימונים שהאגודות בליגות האלה מסוגלות לתת להם, לא מספיקות לפיתוח של השחקן. איגוד הכדורסל והמנהלת צריכים לשבת ביחד ולמצוא את האנשים ואת הדרכים לעשות את הפעולות הדרושות ו/או את המהפכה הנדרשת. החוק הרוסי אינו חזות הכל.
יש מספיק מדדים, אם כי לא מדויקים למצב השחקן הישראלי. אחד מהם הוא כמה שחקנים מכל מדינה אירופית מגיעים ל-NBA ו/או נבחרים בדראפט. מאז עומרי כספי שהצליח להגיע לשם - וקצת גל מקל - אף שחקן ישראלי לא הגיע ואיני רואה בשנים הקרובות שחקנים ישראלים נבחרים בדראפט – והלוואי שאתבדה. העובדה שיש דרישה בהרבה ליגות לשחקנים אירופים בגלל חוק בוסמן פוסחת לצערי על השחקן הישראלי, ויש לנו כרגע כמדומני שני שחקנים בלבד. זה מראה על דלות הכמות של שחקנים מתאימים.
אורח לרגע רואה כל פגע
בשנים האחרונות היו מספר מאמנים זרים במכבי תל אביב והפועל ירושלים. אינני מחסידי המאמן הזר, אבל אומרים ש"אורח לרגע רואה כל פגע" והנה פיאניג'אני, בגאצקיס, קציקאריס וספאחיה לא היו חסידיו של השחקן הישראלי כמעט בכל משחקי גביעי אירופה. כאשר לא הייתה מגבלה ולא היה חוק רוסי, הם השתמשו כמעט אך ורק בשחקנים זרים. אולי הם ראו משהו שאנחנו מסרבים לראות ולהודות שזה קיים.
אין לנו מספיק מתקני אימון בארץ מסיבות שונות שאני יכול למנות, אבל לא פה ארחיב את היריעה על כך, כי בנוסף לחוסר במתקני אימון, יש חוסר תקציבי לממן מאמנים טובים יותר בגילאים הצעירים וחוסר באנשי מקצוע בתחום הגופני והמנטלי שדרושים בכל הגילאים. יש לשקול להקים מסגרת אימונים ותחרויות לגילאים 19 עד 23 או 24, או לשלבם בליגות הנמוכות יותר עם אופק אמיתי של עבודה מקצועית וקידום. זה דורש מחשבה וקבלת החלטות שיתנו תוצאות בטווח הארוך.
יש לדאוג להשתתפות של מספר קבוצות רב יותר - כשש עד שבע - בגביעי אירופה השונים. ההזנחה והזלזול בכך בשנים הקודמות, גרמה לכך שהמקומות השמורים לישראל בליגות השונות נגרעו והועברו למדינות אחרות, שהבינו את החשיבות שלהם. יש לדאוג להשגת המקומות האלה בחזרה על ידי איגוד הכדורסל והמנהלת, ולדאוג גם לתקצוב לכך כי גם שם השחקן הישראלי צריך להתחרות ולהשתפשף. לכן, לא הכל ייפול או יקום על החוק הרוסי. אסור לפגוע בסיום העונה על ידי שביתה, כי הנזק יהיה בסופו של דבר לכדורסל ולכדורסלן הישראלי. יש לדאוג לקיים דיון אמיתי בדרכים לשיפור הכדורסל והכדורסלן הישראלי ולקבל החלטות מהירות ומתאימות. אל תפגעו בכדורסל - קל מאוד להרוס, קשה מאד לבנות מחדש.
לפנייה לכתב/ת 
