מנחם קורמן ז"ל: סמל של התמדה ומסירות / טור
כוכב העבר של מכבי תל אביב שהלך לעולמו היה שייך לזן שלא רואים יותר. מגיל 16 עבד במפעל למשאבות מים כדי לממן את אהבתו לכדורסל, היה חלק מחמישייה מיתולוגית של הצהובים בשנות החמישים לצד רלף קליין, ובמשך שנים עבד כמורה לחינוך גופני. רפאל נאה נזכר בכמה מרגעיו היפים
מנחם קורמן ז"ל, שהלך בבוקר שבת לעולמו בגיל 91, זכור לבני דורו דוגמת נח קליגר, מוסא דניאל ואחרים, שייבדלו לחיים ארוכים, כחלק מהחמישייה המיתולוגית של מכבי תל אביב בשנות ה-40 וה-50.
הזיכרונות מאותה קבוצה, שכללה שמות אגדיים נוספים, כמו רלף קליין, יהודה (קנבוס) וינר, אברהם שניאור וזכריה עופרי, עדיין טריים בקרב אלו שזכו לראות אותה משחקת.
מנחם קורמן מימין, רלף קליין משמאל(אתר מכבי תל אביב)
הוא היה רווק נצחי כל חייו, תמיד ידידותי ומלא הומור. כל מי שפגש בו הרגיש מיד כאילו הוא חבר. הא זכור גם מתחרויות האתלטיקה באצטדיון המכבייה על גדת הירקון, בשבתות בבוקר, בימים בהם היה כבר מאמן בכיר - בין השאר של לוי פסבקין.
אחד המקרים המשעשעים ביותר שזכורים לי ממנו היה בשנות ה-60. בסיום תחרות בינלאומית מול יוון באצטדיון השיש באתונה, נשארנו באחד המשרדים באצטדיון, אברהם גרין ז"ל, אחד מנאמני הנבחרת אז, ואני, כדי להעביר דיווח לארץ: גרין ליומון "חדשות הספורט ואני לידיעות. סיימנו את עבודתנו אחרי חצות ומצאנו את עצמנו נעולים לבד בתוך האצטדיון הריק.
קורמן מול יוגוסלביה(אתר מכבי תל אביב)
התקשרנו למלון בו שהתה המשלחת וקורמן ענה. ברגע ששמע את הסיפור שאג בקולי קולות: "גרין נעול באצטדיון", שאגה שאחריה אי אפשר היה שלא לשמוע את פרץ הצחוק של כל מי שהיה סביבו. בסופו של דבר הגיע השומר שגר במרחק שעה נסיעה מאתונה וחילץ אותנו לקראת שלוש לפנות בוקר.
ותיקים ממני טוענים שהוא זה שהביא ארצה את קליעת הניתור. על פי אחת הסברות, העתיק אותה משחקן יוגוסלבי, אחרים טענו שראו סל דומה ביוון. אבל הוא עצמו סיפר פעם שלמד את הזריקה מההארלם גלובטרוטרס.
קורמן היה איש של סיפורים, שריד מדור שהולך ונעלם. הוא נולד בשכונת שפירא בתל אביב. הוא נהג לגחך כששמע על מאות אלפי הדולרים שמשתכרים שחקנים בארץ בימינו. "כדי לממן את הנסיעות למשחקים אז היינו צריכים להוציא בערך 1,000 לירות מהכיס שלנו. כבר בגיל 16 עבדתי בבית חרושת למשאבות מים ברחוב סלמה".
קורמן ותלמידיו(אתר מכבי תל אביב)
הוא נכלל בנבחרת שהשתתפה ב-1952 בטורניר האולימפי בהלסינקי - היחיד של ישראל אי פעם - בו הודחה הנבחרת בשלב המוקדמות. הנסיעה הזכורה לו מכל הייתה זו עם נבחרת ישראל לבריה"מ ב-1953, בעיצומה של המלחמה הקרה ושיא רדיפת היהודים. פרט להישג הספורטיבי הענק - מקום חמישי באליפות אירופה - הוא הביא עמו כמה פתקים מיהודים שנפגשו עמו באופן סודי, ושלחו דרכו ברכות וסימני חיים לקרוביהם בארץ.
חשוב לציין גם את השנים הארוכות בהן שימש כמורה לחינוך גופני, בהתמדה ומסירות בלתי רגילות. יהיה זכרו ברוך.
לפנייה לכתב/ת 
מנחם קורמן
אתר מכבי תל אביב
מומלצים
