האיש שהביא את ה-NBA לסלון בישראל / מליניאק

הניג עם פופוביץ' ומיכאל מושונוב(צילום: מאיה בלנקה)

אריק הניג פתח את סניף ה-NBA בישראל בזמנים שמעטים חוו משחק NBA במגרש. את הדיווחים היה מעביר מנחם לס בלשונו הציורית, בדראפט היו עדיין 10 סיבובים והערוץ הראשון התחיל לשדר פה ושם משחקים. ה-NBA היה אז נחלתם של כמה יודעי דבר, שהיו מתגנבים בלילות למקומות מסתור בהם ניתן לקלוט שידורים מטושטשים בערוץ לוויין מקרטע שעזר לכוחות האמריקנים באירופה לשמור על קשר עם הבית.

אם כך נראתה סצנת ה-NBA בישראל, אין פלא שמעטים התרגשו כשהבליין התל אביבי נהג לספר, למי שהיה מוכן לשמוע, שהוא חבר של דיויד סטרן. הכדורסל הטוב בעולם התחבר לישראל בטיימינג מושלם - מכבי ת"א אחרי שתי זכיות בגביע אירופה לאלופות, נבחרת ישראל בצמרת האירופית וכך נציגו של ה"כדורסל מעולם אחר" הפך לסלב.

קרוב לכוכבים. אריק הניג עם אמארה סטודמאייר(צילום: פרטי)

יורם ארבל שידר, אני הייתי הפרשן ושידור המשחקים בערוץ היחיד שפעם היו מסתיימים בחצות, כי הנהלת הטלוויזיה סירבה לשלם לטכנאים תוספת עבור שעות נוספות. את תוצאות המשחקים היו הצופים מגלים רק כעבור יומיים בעיתונים, כי אינטרנט לא היה אפילו בתכנון, אבל מג'יק ג'ונסון, לארי בירד ומייקל ג'ורדן היו גיבורי העל שלנו בשנות ה-80 ואריק הניג היה הסוכן שלהם בישראל.

הקשר עם דייויד סטרן פתח בפני הניג דלתות לראיונות עם הסופרסטארים, ומשם הייתה הדרך קצרה לקברניטי טלוויזיה ולהפקת תוכניות. לא התייחסנו ברצינות לסיפורים של אריק על קשריו עם הקומישנר, עד שבאחד הביקורים בניו יורק הוא הזמין אותנו לסיבוב במשרדי הליגה בשדרה החמישית. סטרן קטע באמצע פגישה ויצא מחדרו לחבק את הניג, ומנהלים שהבחינו בו יצאו מהחדר למסדרון לברך את הסלב מישראל. בזמנים ששיחת טלפון בינלאומית הייתה עולה כמו מכונית משומשת, הניג היה מתמקם באחד החדרים ומדבר מניו יורק שעות עם חברים בישראל שהוא לא ראה שנים.

הניג יחד עם סטרן(צילום: פרטי)

כל ילד שחורש את NBA.COM מכיר היום את השחקנים יותר טוב ממני, אבל בתקופת טרום האינטרנט החלטתי לכתוב ספר על מאחורי הקלעים של הליגה והמחיר שנדרש עבור תמונות אקשן העמיד בספק את כל הפרויקט. הניג הרים טלפון למנהל הארכיון, שהזמין אותי לבחור כמה תמונות שארצה וסירב לקחת תשלום.

אריק הניג היה הופך כל שנה למגה סלב בתקופת הפלייאוף, כאשר כל מי שנקלע לארצות הברית היה מתחנן לכרטיסים, בתשלום (ועדיף ללא תשלום). אל תשאלו אותי איך הניג היה מצליח להשיג כרטיסים גם כשהאולם היה Sold out. בכניסה האחורית למדיסון סקוור גרדן היה עומד סדרן ענק שבדק בשבע עיניים כל כרטיס ותעודה. הניג הרגיש שם כמו באולם הפחים בחולון, עמד ליד הסדרן וסימן לו להכניס שיירה של ישראלים (שמם שמור במערכת).

אלמלא אריק הניג, אמר אדם סילבר, לא היה NBA בישראל. הקומישנר קצת הגזים, אבל לתחושתי המנהלים בניו יורק עשו כנראה לאריק הניג יותר כבוד מאוכלי החינם בישראל.

יהי זכרו ברוך!