שון דוסון חזר מוקדם מדי לפעילות?
פיזיותרפיסטית הספורט עירית סמילנסקי מסבירה בדיוק מהי הפציעה ממנה סובל הכדורסלן הישראלי, ובוחנת את הקשר בין הקרע ברצועה בברך (פציעתו הקודמת) לפגיעה הנוכחית שלו
רצה הגורל ושוב שון דוסון, שחקן חובנטוד בדאלונה, נפצע פציעה מורכבת, הפעם הוא קרע את גיד אכילס. אחרי היעדרות של תשעה חודשים מהמגרשים בעקבות קרע ברצועה הצולבת בברך, ושיקום ארוך, חזר דוסון לשחק, אך לרוע המזל נפצע שוב אחרי שלוש דקות בלבד וירד מהמגרש כשהוא נאנק מכאבים. ה-MRI אישש את החשש - קרע מלא בגיד אכילס.
החשש אומת: שון דוסון גמר את העונה
דוסון: "לא אוותר על כדורסל"
גיד אכילס הינו הגיד החזק והגדול ביותר בגוף. הגיד ממוקם בחלקו האחורי של הקרסול וניתן למשש אותו מעל עצם העקב. הגיד הוא המשך של שרירי הסובך (התאומים). תפקידו העיקרי של שריר הסובך וההמשך שלו - גיד אכילס - הוא בביצוע תנועת כיפוף "פוינט" של הקרסול, או עלייה על קצות האצבעות, ניתור וכו'.
הסימן הראשון לקרע בגיד אכילס הוא כאב חד ופתאומי בחלק האחורי של הקרסול, שמתואר ע"י המטופלים כמו מכה חזקה, בעיטה או זריקת אבן חזקה. בהסתכלות ניתן לראות שטף דם ולמשש לעיתים מרווח ברציפות הגיד. בלחיצה על שרירי השוק לא יתקבל כיפוף בכף הרגל "מבחן טומפסון". ההליכה מופרעת מייד ובדרך כלל נעשית פנייה ישירה למיון.
הטיפול יכול להיות עם ניתוח או ללא ניתוח. באנשים צעירים, פעילים פיזית, ספורטאים ובוודאי ספורטאי עילית הטיפול המקובל הוא ניתוח לתפירת הגיד. לאחר הניתוח מקבעים את הקרסול בסד גבס לשבועיים ומיד אחר כך מותאם מגף המאפשר דריכה ותחילת הפעלה. השיקום בפיזיותרפיה הוא מיידי. השבר הפיזי והנפשי גדולים , בוודאי אצל ספורטאי ברמה כזו שזה עתה שב מפציעה קשה אחרת. בפיזיותרפיה נעשית מיד עבודה על הגוף כולו שאינו מגובס, וכן נעשית עבודה על הרגל הבריאה מכיוון שישנן עדויות במחקר על כך שחיזוק הצד הבריא יוצר חיזוק בצד הפגוע גם ללא הפעלתו. בנוסף נכנסים למשטר תזונה והתאוששות נפשית.
מקובל לסיים שיקום בין שישה לשמונה חודשים. ישנם מחקרים בולטים בהם ניתן לראות שגם אחרי שלוש שנים מהפציעה עדיין יש הבדל בין כוח השרירים בהשוואה לרגל הבריאה אצל ספורטאי עילית. הבדל זה לא נראה בעין או בבדיקה קלינית רק במעבדה ביומכאנית ולכן אפילו שתחושת הבטן טובה יש לזכור נתון זה. אין כיום מבחן "סיום שיקום" ((gold standard מוסכם לסיום השיקום וחזרה למגרש, וההחלטה מבוססת על הדמיה, בדיקה קלינית וניסיון המנתח והפיזיותרפיסט המשקם.
מחקרים חדשים מראים שגם המצב הנפשי של הספורטאי חייב להילקח בחשבון כאשר שוקלים חזרה למגרש אחרי הניתוח והשיקום. הגמישות, כוח השריר, שיווי המשקל, הקורדינציה וגם נפש הספורטאי, צריכים לחזור לתפקוד מקסימלי על מנת לא להסתכן בפציעה חוזרת.
קשר בין הפציעות
ככל הידוע לנו אין דיווח בספרות על קשר ישיר בין הפציעות, בין קרע ברצועה הצולבת לבין קרע בגיד אכילס כפי שקרה לדוסון כעת. הרצועה הצולבת (ACL), היא אחת מארבע הרצועות העיקריות בברך. היא מחברת בין עצם השוק לבין עצם הירך. היא חשובה לתנועת הברך, ובגלל מאפיינים תחושתיים - גם לתנועה של הרגל כולה.
כאשר הצוות של דוסון והוא עצמו נדרשו לקבוע החלטה על החזרה למגרש אחרי שיקום הצולבת הם בוודאי שקלו בכובד ראש את הנתונים על פי בדיקות וניסיון קליני. הם עמדו בפני דילמה קשה וידועה בספורט מקצועני - האם לתת לשחקן לשוב בתום תשעה חודשים (זמן סביר בהחלט), או להמשיך להשבית אותו ולא לסכן אותו שוב. בדילמה הזו נכנסת שאלת הסיכון לעומת הסיכון המחושב. בחזרה למגרש בספורט נלקחים הרבה שיקולים ביניהם שיקולים פיזיולוגיים, מוכנות נפשית וגם צורך הקבוצה. לאחר שקלול הנתונים נשאלת השאלה האם ההחזרה היא בגדר סיכון גדול, או סיכון מחושב.
אנחנו מניחים שהפחד הגדול של הצוות הוא שדוסון יעשה קרע חוזר בצולבת המחלימה, אבל הם לא דמיינו תסריט קשה שגיד אכילס יקרע והעונה תסתיים. ניתן לעלות השערות שונות על חולשה יחסית לאחר השבתה, יכולת קורדינציה לקויה (נוירומוסקולרית), חוסר מוכנות מנטלית ואפילו כשלים גנטיים, אבל כל אלו הן בגדר השערות שאינן מבוססות מחקר.
מחקרים עתידיים ילמדו האם יש קשר בין הפציעות או שזה רק גורל אכזר.
בכל מקרה זה חלק מהספורט. לפי הפוסט של דוסון הוא נחוש לשוב "שלוש הדקות ששיחקתי גרמו לי להרגיש כמו הילד המאושר שתמיד הייתי כששיחקתי. זה גם מה שנותן לי את הכוח והמוטיבציה לחכות - כדי שנחזור להיות ביחד. לעולם לא אוותר עליך ואני יודע שאתה לעולם לא תוותר עלי. עד שניפגש שוב". עם מילים כאלה מיד ברגע הפציעה, ועם הידיעה ששחקנים קרעו את גיד אכילס וחזרו בתום תקופת שיקום למשחק שכה אהבו, נקווה ונתפלל, שישתקם וישוב למגרשים לעונה הבאה.
עירית סמילנסקי היא פיזיותרפיסטית ספורט, ובעלת מרכזים לרפואת ספורט ואורתופדיה.
לפנייה לכתב/ת 
