משחקי הכבוד של אלישע לוי / טור
מאמן הנבחרת מעדיף את הצבועים על פני האמיצים והחליט לעשות שרירים כדי להראות שהוא לא מר נחמד יותר. שחר אמאנו לא אהב את ההשעייה של תומר חמד ואריאל הרוש, שבסך הכל אמרו את מה שהם חושבים
זה כבר הפך לריטואל קבוע אחרי משחקי נבחרת. חבורת הלא מרוצים ממעמדם, או מדקות המשחק שלהם, מעבירים ביקורת בעילום שם, מתחבאים כמו פחדנים וממשיכים לחייך לכולם אחרי שלכלכו. והנה, כששני שחקנים אומרים את מה שיש להם על הלב בפנים גלויות, הם סופגים עונש השעייה על ידי המאמן הלאומי, שהחליט לעשות שרירים כדי להראות שהוא לא מר נחמד יותר.
אין יותר לגיטימי ונכון מאשר שחקן שאומר מה שהוא חושב, שהוא היה צריך לשחק ומצא את עצמו על הספסל. אפשר להתווכח על הסגנון, אפשר להתעצבן, אבל עדיף שחקן שאכפת לו מאשר חסרי הפנים והקול. אריאל הרוש ותומר חמד היו קולגיאליים מספיק כדי לפרגן לחברים ששיחקו במקומם, והתסכול שלהם מובן. ממש כמו התסכול של ערן זהבי לפני כמה חודשים, אז רטן כוכב הליגה הסינית על מיקומו במגרש, ואלישע לוי פשוט עשה מה שהקפטן שלו רצה. השעייה? נזיפה תקשורתית? חס וחלילה, יש דרג ויש הרוש וחמד.
אפשר היה לסגור את זה בשקט, לא לזמן את השניים למשחקים הבאים, מה שהיה מכניס את הוויכוח לנישה של משחק הזימונים האהוב על כולנו. לוי במקרה הזה אולי חושב שהוא צודק, אבל חכם הוא לא. אז הרוש וחמד אמרו את שאמרו, ועוד שבוע איש לא יזכור את הדברים, וכל מה שייזכר זה מאמן שסוגר חשבון עם שני אמיצים שהביעו את דעתם בקול, כמו ששחקנים מקצוענים אמורים לעשות. עדיפים הרוש וחמד על פני אלה שיחייכו לחברים שלהם לנבחרת באימון הבא כמו צבועים, בעוד שבכותרת עלומת שם הם ימתחו ביקורת כמו אחרוני הפחדנים.
לוי נתפס במשך שנים כמאמן רך, נחמד כזה. לא רס"ר כמו דרור קשטן, לא קשוח כמו רוני לוי. איש צנוע מבית שאן שעשה את דרכו לצמרת בכבוד, עם חיוך, ואימן בכל מקום בזכות. דווקא הוא, עם הניסיון הרב שלו, היה צריך להבין שנבחרת ישראל שאליה מתנקזים כל השחקנים הטובים, מלאה באגו, בתחרות על מקום בהרכב, בטח מול ספרד - שגול נגדה או משחק הירואי של שוער עשוי להקפיץ את המניות.
במקום להכיל את הביקורת, להפנים, לחכות עד יעבור זעם, הוא בחר בדרך של ענישה. במקום לתת לזמן לחלוף (המשחק הבא של הנבחרת בעוד שלושה חודשים) הוא נכנס למשחקי כבוד שבהם ייקבע סגל הנבחרת לפי שרירי הפה
ולא שרירי הרגליים וממש כמו השוער שלו מול ספרד, לא ממש ידע לעצור.
שלוש קטנות:
1. מה ההתרגשות מההפסדים של מכבי תל אביב והפועל ירושלים? העונה בכדורסל מתחילה בפלייאוף, לא לפני.
2. אחרי ההורים של מאור בוזגלו ובן שהר, קיבלנו השבוע ביקורת מאשתו של אופיר מרציאנו. לאן נגיע עם הגנון?
3. הלוואי שקמצוץ מהכבוד האחרון שנתנו למאיר איינשטיין הגדול, יידבק קצת בתרבות הספורט הישראלית כולה.
לפנייה לכתב/ת 
