"אומרים שאני דומה למסי. שנינו קטנים ושמאליים"
כשסרט הקפטן על זרועו, דיא סבע מוביל את טבלת הכובשים של ליגת העל, סוחף את קבוצתו לפתיחת עונה נהדרת, וחושב קדימה: "רוצה תואר עם נתניה, לשחק בנבחרת ולהגיע לאירופה"
לטבלת ליגת העל
אוטוטו בן 25, רק 1.68 מ', ועם סרט הקפטן של מכבי נתניה על הזרוע, מוביל סבע את העולה החדשה לפתיחת עונה מרשימה, עם כדורגל יצירתי ושמח. גם חגיגת ההבקעה שלו, בתנועת היד שמשמעותה "אתם לא יכולים לראות אותי" - סמלו המסחרי של מתאבק ה-WWE ג'ון סינה - כולם כבר מכירים. "בעונה שעברה, כשהתחלתי לתת גולים, הייתי חוגג רגיל", סיפר אתמול סבע. "ואז אמרתי שאני אעשה משהו שיהיה רק שלי, וזה מה שעלה לי. לפעמים אנשים ברחוב אומרים לי 'דיא, תעשה לנו כמו סינה'".
הוא נולד במג'ד אל-כרום שבגליל, ובגיל 14 הגיע לפנימיית הכדורגל של בית"ר טוברוק נתניה. את הקרדיט לקפיצת המדרגה הוא נותן לשניים: "הבעלים אריק איזיקוביץ' שהביא אותי לטוברוק, והמאמן בנוער רונן גבאי, שהאמין בי ונתן לי ביטחון. לשניהם חלק גדול בהתחלת הקריירה שלי".
משם הגעת למכבי ת"א של מוטי איוניר ולא הצלחת, וגם בבאר שבע, בסכנין ובמכבי פ"ת זה לא הלך.
"עשיתי הרבה טעויות. עד גיל 22 לעבור כל כך הרבה קבוצות זה לא בריא. כשהגעתי לנתניה אמרתי שזה יהיה הבית שלי. אני לא עוזב. גם כשהיו הבעיות של הכסף לפני שנתיים החלטתי להישאר בנתניה ולפרוץ בה. השכל בא עם הזמן. למרות שההתחלה הייתה קשה, עם פציעה ממושכת בברך".
יש לך חוזה עד תום העונה.
"כן, וגם שנתיים אופציה להמשך. עכשיו אנחנו מחכים לבוררות על כמה כסף מכבי נתניה חייבת לשלם לטוברוק, ואז נהיה יותר חכמים".
בעונה שעברה כבשת 17 שערים בלאומית, העונה כבר יש לך שישה. מה הרף שהצבת לעצמך?
"המטרה שלי היא המשחק נגד מכבי פ"ת במחזור הקרוב, לתת עוד גול ולעשות עוד שלוש נקודות. אין רף שהצבתי לעצמי. השאיפה לעבוד קשה, להשתפר, לבוא למשחק הבא וליישם את מה שאני עובד עליו".
בוא נשאל אחרת - בכמה שערים תסתפק העונה?
"מי שנותן גולים וחווה את ההרגשה של לתת גול אף פעם לא יסתפק גם במאה שערים, כי אין על ההרגשה הזאת בעולם".
נבחרת ישראל תפגוש בקרוב את ליכטנשטיין וספרד. מקומך שם?
"ברור שהייתי רוצה להיות חלק מהנבחרת. כל ילד שמתחיל לשחק כדורגל רוצה להגיע לאירופה ולנבחרת. בינתיים אני לא פה ולא שם, אבל כרגע אני בכושר מצוין וברגע שיקראו לי אגיע מיד".
מה מיוחד במכבי נתניה של העונה?
"זה התחיל כבר בעונה שעברה, כשסלובודן דראפיץ' ושי ברדה הגיעו. המאמנים מדגישים כל הזמן את החשיבות של חדר ההלבשה, ובוחרים לפעמים שחקנים פחות מוכשרים אבל כאלה שמתאימים לקבוצה באישיות שלהם. מכבי נתניה היא לא כמו משפחה, זאת בדיוק משפחה. בחדר ההלבשה שמים מוזיקה לפני משחקים ואימונים".
מה שומעים?
"כל פעם מישהו אחר שם מה שהוא אוהב. פעם ערן לוי שם משהו, פעם ברק בדש. אני אוהב מוזיקה מזרחית, אבל לא מתפקד כמו די-ג'יי".
לפני תחילת העונה ידעתם שתהיו קבוצה כל כך התקפית?
"האמת שלא היינו מחוברים, לא הרשמנו במשחקי ההכנה, אני באופן אישי גם הייתי פצוע בתחילת הקיץ. אבל אפשר היה לראות שזו קבוצה שרוצה, ושייקח זמן עד שנתחבר. עכשיו אנחנו נהנים ואוהבים את מה שאנחנו עושים".
שיתוף הפעולה שלך עם ערן לוי במגרש נראה טוב.
"ערן שחקן חשוב מאוד לקבוצה. זה לא סוד שהוא חסר לנו עכשיו, אבל נתניה זה לא רק דיא סבע וערן לוי, אלא 11 שחקנים שכולם יחד וכל אחד למען השני. זה נכון שאנחנו משחקים קדימה ומוציאים לפועל, אבל אנחנו קבוצה ויש מאחורה אנשים שעובדים קשה. כדורגל זה לא טניס".
אתם נראים לא פחות טוב מבאר שבע וממכבי ת"א.
"לא עושה השוואות. נמשיך לשחק התקפי ושמח. זו המטרה. אנחנו טובים מתחילת העונה, אבל לא תמיד זה בא לביטוי בתוצאות. יש לנו הרבה מה להשתפר ולתקן".
ועכשיו שומרים עליך יותר בגלל היכולת הטובה.
"זה לא סוד שאני שחקן חשוב בנתניה, וכשחקן מוביל שמים עליי יותר עין, אבל אני מתרכז בעצמי. הכי אני אוהב לשחק מאחורי החלוצים".
בן-דודך, אחמד סבע, המליץ לך על נתניה?
"בזמנו היינו נוסעים יחד, אני לטוברוק והוא למכבי נתניה, ומאז תמיד ידעתי מה קורה שם".
היו כאן לא מעט כוכבים שצמחו במגזר. אתה הדבר הבא?
"אלה הצהרות יותר מדי גדולות. אני מסתכל על המשחק הבא ורוצה להגיע כמה שיותר רחוק".
במה היית רוצה להשתפר?
"לא יודע איך לענות. בכדורגל אתה לא יכול להגיע למצב שאתה אומר: את זה יש לי, ובזה אני הכי טוב בעולם. אני רוצה לשפר הכל".
יש לך מודל?
"אומרים שאני דומה למסי, ובאמת זה המודל הכי גדול שיכול להיות. רוב המשחקים שאני רואה הם של ברצלונה, ואני לומד ממנו. מסי ואני דומים. שנינו קטנים ושמאליים".
רק שמסי כובש גם בראש.
"נתתי שניים או שלושה שערים בראש בעונה שעברה. משחק הראש שלי הוא לא מהטובים".
התרגשת כשבחרו בך לקפטן?
"זה הרבה אחריות וגאווה, לא רק לשים את הסרט על היד. אני יותר מרוכז ובטוח כשהמאמנים נותנים לי ביטחון, גם כשאני לא קפטן".
איפה נראה אותך בעוד כמה שנים?
"כדורגל משחקים בשביל תארים. אני רוצה להגיע לתואר עם נתניה, לשחק בנבחרת ולהגיע לאירופה. תמיד השאיפה להגיע הכי רחוק אבל הדרך ארוכה, אני רק בהתחלה".
לפנייה לכתב/ת 
