"כשברדה התעורר הייתה שירה אדירה של השחקנים"
הפרמדיק גיא שדה, שביצע פעולת החייאה באליניב ברדה ועזר לו להתאושש, סיפר בהתרגשות בראיון ל-ynet: "החלטנו להשאיר את הניידת פנויה לקריאות במקום לפנות פצועים קל, אילו נהגנו אחרת לא היינו קרובים אליו"
אליניב ברדה לעולם לא ישכח את האימון שהתקיים אתמול (ג'), בו נדם ליבו למשך מספר דקות והוא היה נתון בסכנת חיים ממשית. העובדה שקפטן הפועל באר שבע בריא ושלם ואף צפוי לחזור לשחק כדורגל היא בגדר נס שאינו מובן מאליו.
ברדה ספג כדור בחזהו, עבר החיאה ונלקח לבית החולים, לפני שהתאושש. הנס הגדול התרחש לא מעט הודות למאמן הכושר, מיכאל ברוש, שזיהה לפני כולם שמדובר בארוע לא שיגרתי והזמין אמבולנס. אנשים אחרים שהיו שם כדי לגרום לנס לקרות הם חובש המועדון, דימה טרשצ'נקו, שביצע פעולת החייאה עד הגעת צוות מד"א והפרמדיק גיא שדה, שיחד עם צוות החובשים שהגיע עמו בניידת הטיפול הנמרץ - איימן אבו קרן וירדן חכם, נתנו לו ארבע מכות חשמל עד שליבו חזר לפעול.
נס גדול מורכב ממספר ניסים קטנים והנס הראשון בשרשרת הניסים שקרו אתמול לקפטן הפועל באר-שבע ואולי אף המשמעותי שבהם, הוא העובדה שניידת הנט"ן בראשותו של שדה, מנהל תחנת מד"א בעיר רהט, בדיוק עברה בצומת להבים, מרחק קצר מאוד ממגרש הכדורגל של היישוב להבים בו התקיים האימון.
"היינו בדרך חזרה מבית החולים סורוקה לתחנת מד"א ברהט", סיפר שדה בהתרגשות ל-ynet. "באמצע הדרך נתקלנו בתאונה והענקנו טיפול ראשוני לפצועים. למקום הגיע אמבולנס רגיל. בגלל שמדובר היה בפצועים קלים, שרק נזקקו לפינוי, החלטנו שכדי להשאיר את הניידת פנויה לקריאות עתידיות, שהאמבולנס השני יקח אותם ואנחנו נמשיך לכיוון רהט. אם היינו מפנים את הפצועים, לא היינו קרובים למגרש בלהבים כדי לסייע לאליניב ברדה".
שדה (43), תושב הישוב אשבול וחובב כדורגל, הבין מיד עם הגעתו למגרש בלהבים שההחייאה שניצבת בפניו הפעם שונה ממקרים אחרים. "אנחנו עושים את העבודה שלנו שהיא להציל חיים של אנשים, אבל אליניב ברדה זה אליניב ברדה. זיהינו שזה הוא כשהגענו. ברור שזה מכניס קצת לחרדה וסטרס, ומצד שני גם חדות. נתנו עבודה. צריך להבין, חלק מהאנשים האלה לא חוזרים מהחייאות וכל כך שמחנו שהוא חזר. בדרך כלל כשאנשים חוזרים, אז הם חוזרים מיד. אצלו זה לקח כמה דקות של חרדה ואחריה הגיעה שמחה גדולה. בזמן ההחיאה השחקנים עודדו את אליניב. הם צעקו לו: 'אליה תתעורר. אתה חזק'. כשזה קרה, הייתה שירה אדירה של השחקנים".
גם שדה, למרות ניסיונו העשיר, מודע למשמעות של מה שהתרחש אתמול: "מתוך ההחייאות שאנחנו מגיעים אליהן, רק 2-3 אחוז מוגדרות כמוצלחות, כאלה שהבן אדם יוצא על הרגליים מבית החולים. אליניב, במזל גדול, איתנו. הוא בשני האחוזים האלה. האחוזים עולים ככל שהטיפול הרפואי מהיר יותר. העיסויים שדימה החובש עשה בשטח, וזה שהספקנו להגיע מהר ולתת לו טיפול רפואי מציל חיים, כל אלה עשו את ההבדל. הסתדרו לאליניב כל החלקים בפאזל. מעט חוזרים ככה לחיים ובשביל הרגעים האלה אני חי".
נתתם לו ארבע מכות חשמל. מתי מגיע השלב שאתם מבינים שזה לא מצליח ומסיימים את ההחייאה?
"אחרי הרבה מאוד זמן. כשהנתונים שלנו מראים שאין שום פעילות חשמלית. המינימום של המינימום של החייאה היא חצי שעה עד ארבעים דקות. אם יש קצב, אפילו חלש, המינימום זה השמיים.
ברגע שיש קצב, אנחנו ממשיכים לעשות החייאה. אצל אליניב הייתה בהתחלה פעילות חשמלית כלשהי, למרות שהלב לא עבד. אם אין שום דבר, אז אין מה לעשות. ברגע שיש פעילות זה נותן אינדיקציה להצליח. לא היינו קרובים להרמת ידיים בהחייאה הזאת, רחוק מזה. זאת הייתה החייאה של מספר דקות. לכל בן אדם נעשה את המקסימום, מן הסתם לבן אדם צעיר נעשה אפילו יותר מהמקסימום".
אתה אוהד הפועל באר שבע?
"אני חובב כדורגל וכשיש לי הזדמנות אני מגיע למשחקים ורואה אותם בטלוויזיה. אני גר כאן בדרום וחלק ממשפחה דרומית, אז כולם מאוד מתלהבים מהקבוצה. אני גר במושב אשבול, מקום קטן בו כולם מכירים את כולם. מאז פרסום המקרה כולם מדברים איתי על זה. הילדים בכלל באקסטזה ואומרים: 'אבא שלנו גיבור'. אני מאוד שמח. אם זה לא היה מצליח, אני לא יודע איך הייתי חי עם עצמי. לפני אליניב ברדה הכדורגלן, מדובר באדם צעיר, בן 35, עם ילדים בבית שמחכים לאבא שיחזור. בתור אבא זה נוגע בי. קשה לחיות עם זה אחר כך. כשאתה מצליח, כשהידע שלך והמכשור הרפואי באים לידי ביטוי, זאת הרגשה שאי אפשר לתאר. בשביל הדקות האלה אנחנו שם".
"אני אפילו לא חושב ומדמיין שאגיע לטרנר. אני רק מאחל לילדים של אליניב שיהיה להם אבא שישחק איתם. צריך להבין, אליניב עושה המון דברים מעבר לכדורגל. הוא נסיך באיזור הזה של הארץ. כמובן שאני מאוד מקווה לראות אותו מבקיע שערים, מביא את הרוח שלו לקבוצה ועוזר לה לזכות בעוד אליפות. זה יהיה הניצחון הקטן שלנו. שהוא באמת יחזור. אז אדע שעשיתי את שלי".