פלה של הליגות הנמוכות
עמוס אעידן, הסקורר האגדי של הליגות הנמוכות, מתגאה באלף השערים שכבש בקריירה, ומדרג את חלוצי ישראל הגדולים אי־פעם: "מכנס, אלון מזרחי, אוחנה, לביא, זהבי, דאבור וחמד. זה הסדר"
בביתו של עמוס אעידן בעפולה יש חדר מיוחד מלא גביעים. את טקס הענקתו של אחד מהם חלוץ העבר, שמתגאה בכיבוש 1,000 שערים בקריירה, זוכר במיוחד. "ב־1993 הגיעה בית"ר ירושלים למשחק גביע נגד מכבי עפולה, במגרש הישן. הם ניצחו 0:1, אבל יותר חשוב, לפני המשחק אלי אוחנה הכתיר אותי לכדורגלן העונה של אזור הצפון".
אעידן (49), אב לארבע בנות, היה הכוכב הבלתי מעורער של הליגות הנמוכות בצפון. "פרשתי בגיל 39 אחרי שכבשתי 35 שערים בעונה עם בית"ר נהריה ועלינו לליגה ב', אבל לא נתנו לי לפרוש וחזרתי", הוא מספר על הקריירה בבוגרים, שהחלה ב־1988.
"כנס לאתר של ההתאחדות, הכל כתוב שם", מוסיף אעידן. "עליתי ליגה שבע פעמים. ב־2013, כשהייתי כבר בן 44 וחצי, הפועל עפולה כבר הבטיחה את העלייה ללאומית, עשו לי כבוד ונתנו לי להיכנס בדקה ה־60 נגד צור שלום. 3,000 אוהדים הריעו לי. התחננתי לבלם של היריבה שייתן להבקיע, אבל הוא לא התחשב בי". יחס בהחלט לא הוגן עבור מי שמתגאה בכמות שערים בת ארבע ספרות. כמו פלה, מלך הכדורגל העולמי מברזיל, אבל במגרשים קצת פחות מוכרים.
אעידן צמח במכבי עפולה, וכבר במחלקת הנוער היה מבקיע בלי הפסקה. גם כשעלה לבוגרים הקצב המסחרר נמשך. בין השאר הוא שיחק בהפועל ובבית"ר עפולה, קריית־שמונה, נצרת־עילית, מעלות, עוספיה, מגדל־העמק, גלבוע, טובא, נהריה, כפר קמא ואום אל־גאנם.
לליגות הגבוהות הוא לא הגיע, אבל כעובד בחברת האבטחה של אחיו הוא מסתובב כיום בכל מגרשי ליגת העל ומשחקי הנבחרת. "במשחקים של עפולה אני מתחבא מהקהל", מספר אעידן ב"צניעות" אופיינית. "כי אם חלוץ שלנו מחמיץ הם צועקים 'עמוס תלמד אותם להבקיע'".
אז איך כבשת אלף שערים ולא פרצת קדימה?
"לא יודע אם יש בעולם חלוץ שכבש כמוני. היו הצעות מנתניה בשנות ה־90, אבל המעבר טורפד. פעם מנכ"ל מרכז הפועל, יעקב אבימור, אמר שמשה סיני רצה אותי בהפועל ת"א. נסעתי לתל־אביב, אבל בדרך התחרטתי. בוואדי ערה עשיתי פרסה, התקשרתי לאבימור והמצאתי סיפור שהיה לי פנצ'ר. היה לי פחד לא מוסבר להגיע לגדולות. הייתי רגיל לסביבה בצפון".
ואם היית גדל במועדון מוביל?
"אז הייתי אחד השחקנים הגדולים בארץ. ברק בכר ואלישע לוי תמיד אומרים שיש לי נגיחה אימתנית".
נניח שהיית היום במכבי ת"א.
"בטוח במאה אחוז שהייתי כמו ערן זהבי. אני יודע לתת גולים. קשה למצוא גולר כמוני בכדורגל העולמי אפילו".
מה היה עוד מיוחד בך?
"חוש ההתמצאות. הייתי נוסע לנתניה לראות את עודד מכנס, ללמוד ממנו. רחבת ה־16 הייתה הבית שלי".
כמה גולים כבשת בנגיחה?
"חצי מהשערים".
ואיזה מהם היה הכי מיוחד?
"לפני משחק העלייה של הפועל עפולה ב־2004, נגד דליית אל־כרמל, התערבתי עם היו"ר דני אסולין. הוא הבטיח לי מכונית אם אבקיע. בדקה ה־70 עשיתי תרגיל סביבון לבלם, כבשתי וקיבלתי מכונית. אילו הייתי משחק היום בליגת העל הייתי שווה 20 גולים בעונה. שערים חשובים, לא בגארבג' טיים".
חסר לך היום הכדורגל?
"ברור. כשפרשתי כמעט אושפזתי בגלל תחושת הריקנות. לפני הפרישה הייתי 24 שעות ביממה בכדורגל, אבל דאגתי להישאר בעניינים. במשך כמה שנים הייתי מאמן חלוצים בעפולה,
ועכשיו אני נותן טיפים. אני חולה על כדורגל ישראלי. מעדיף משחק של ביר אל מכסור על פני הקלאסיקו".
כשאתה רואה משחקים, מה אתה מרגיש?
"שאני הולך למות. אם הייתי נולד 10 או 20 שנים מאוחר יותר, היום הייתי מיליארדר. כששיחקתי דווקא התפרנסתי יפה. בכל קבוצה קיבלתי מענקי חתימה. כשהגעתי למעלות, התעשיין סטף ורטהיימר היה ערב לחוזה שלי".
אז איך זה שלא גדלים פה חלוצים?
"אין לי תשובה. אני נולדתי עם זה. כל שער שלי, אני יודע באיזו דקה הוא הובקע".
לאיזה חלוץ שמשחק היום היית משווה את עצמך?
"בעולם, לואיס סוארס מזכיר לי אותי. בארץ אין היום חלוץ כזה. אולי וידאר קיארטנסון קצת".
מי החלוץ הישראלי הטוב בכל הזמנים?
"מכנס ראשון בלי תחרות. מקום שני אלון מזרחי, שלישי אלי אוחנה ואחריהם דוד לביא, ערן זהבי, מואנס דאבור ותומר חמד. זה הסדר".
טיפ לשחקנים הצעירים?
"שינצלו כל דקה מהקריירה, כי זה נגמר מהר. אני הייתי עצלן קצת. כשהיו אימוני כושר תמיד היו לי כאבי בטן, אבל היה לי כישרון מלידה של כיבוש שערים".
לפנייה לכתב/ת 
