אקטיביזם שיפוטי: הבלגן באיגוד השופטים

בסוף השבוע הבא ייערך בהרצליה כנס החורף של שופטי וקווני ליגת העל, שיכלול גם מחנה אימונים בשפיים. המחנאות באיגוד תבוא לביטוי בשני האתרים. מצד אחד מי שקרויים בפי חבריהם "המנודים" - לירן ליאני ואלי חכמון, ומנגד "המקורבים" וביניהם זיו אדלר, שיש מי שמכנים אותו: "הסמנכ"ל".

עורך הדין יריב טפר, שאין לו שום רקע מקצועי בשיפוט, מונה למנכ"ל האיגוד לפני יותר מעשר שנים. מאז הוחלפו שלושה יושבי ראש, אבל המנכ"ל נשאר והרחיב סמכויותיו. היום הוא האיש החזק בגוף רווי הסכסוכים והלכלוכים, שמנהל לא רק משחקי כדורגל אלא גם משחקי כבוד.

האיש החזק באיגוד. טפר(צילום: אורן אהרוני)

בכנס יוצג גם יו"ר האיגוד החדש, משה קראדי. אחרי הקדנציה האנמית של קודמו, עוזי יצחקי (הזכור מפרשת ה"צ'קלקה" של המאכער דני נוימן), מצפה למפכ"ל המשטרה לשעבר לא מעט עבודה.

פרויקט המצוינות ופרקי אבות

אדלר איננו רק שופט במשחקים המרכזיים בליגת העל, הוא קיבל עוד שני ג'ובים: רכז "פרויקט המצוינות" שמכשיר את השופטים הצעירים ואחראי על שופטי הליגה הלאומית. לצידו מכשירים את דור העתיד רועי ריינשרייבר, ארז פפיר ועידן לייבה, והקוונים דני קרסיקוב ועמיחי מוזס, שמקבלים בין 2,000 ל-3,000 שקל בחודש תוספת לדמי השיפוט. חוץ מכסף, התפקיד מעניק להם לא מעט כוח.

בין חניכי הפרויקט בשנים האחרונות היו שניר לוי, טל זטלמן וניב שטייף, בניהם של בכירי האיגוד מאיר לוי, ארז זטלמן ושמואל שטייף. האבות הגאים היו בעבר בין אלה שנתנו ציוני ביקורת לשופטים הבכירים, שחלקם הפכו למדריכים של בניהם. הנוהג הזה הופסק. כיום שלושת הצאצאים כבר משתייכים לסגל הלאומית, ושניר לוי אף שובץ למשחק בליגת העל.

מאיר לוי (מימין) ובנו שניר, שהיה חניך בפרויקט(צילום: עוז מועלם)

תגובת האיגוד: "המדריכים בפרויקט המצוינות, לרבות זיו כרכז הפרויקט, משמשים כמדריכים בלבד. אין להם כל נגיעה מקצועית בכל הקשור לשיבוצים, ציוני ביקורת ודירוג שופטים במהלך העונה ובסיומה. התפקיד הוא הדרכתי בלבד. מודל פרויקט המצוינות, עם שופטים פעילים המשמשים כמדריכים, קיים במספר רב של מדינות אירופיות".

באיגוד הבהירו גם כי אין כל מניעה תקנונית לכך ששלושת האבות המשיכו לכהן כמבקרים בליגת העל, והדגישו כי מעולם לא היו מעורבים בציוני הביקורת שניתנו לבניהם. זה נכון, אך האם מעמדם וחוות דעתם של מדריכי הפרויקט לא השפיעה על קידום "הבנים של"? תשפטו בעצמכם.

אדלר לא דופק חשבון

בנוסף למשימותיו באיגוד, אדלר הוא רואה חשבון, שלא מעט שופטים וקוונים נמנים עם לקוחותיו. "העניין דווח וידוע, ואין עם זה כל בעיה", נמסר בתגובה מהאיגוד. "זיו אינו מעניק שירותי ראיית חשבון לשופטים אותם הוא מדריך בפרויקט המצוינות ו/או לשופטי ליגה לאומית ומטה".

אין עם זה בעיה? לגמרי לא בטוח. עם לקוחותיו של רו"ח אדלר נמנים כמה קוונים שעובדים לצידו במגרש. לשופטים הבכירים בהחלט יש מילה לגבי הקוונים שאיתם הם מעדיפים לעבוד. לקוון שמעוניין לקבל משחקים אטרקטיביים, בטח לא יזיק להיות לקוח של שופט מקושר ומקורב להנהלה.

אדלר. שופט בכיר, רכז פרויקט המצוינות"(צילום: אורן אהרוני)

ויש גם סיפור שממחיש את הבעיה בחשבונאות: לאחרונה נסעו במונית שישה שופטים בדרכם לאחד המשחקים המרכזיים, וניהלו ביניהם דיון בנושא: האם כדאי להיות לקוח של אדלר או של הקוון הבינלאומי החדש נתי דותן, שאף הוא רואה חשבון? נחשו מה הם החליטו.

שכרו של מאיר לוי

לפי אתר ההתאחדות מכהן שופט העבר מאיר לוי כ"מנהל תפעולי של אזור הדרום" באיגוד, תפקיד שקיים גם בשלושת האזורים האחרים - צפון, שרון ומרכז. מוזר, כי בתשובה לפנייתנו נמסר מהאיגוד: "בשל היותו של הדרום אזור קטן יחסית מבחינת מספר השופטים ועם מעט משחקים, הוחלט להצמידו לוגיסטית לאזור המרכז. כיום משמש לוי כמנהל מקצועי של האזור".

מה הבדל בין מנהל תפעולי למנהל מקצועי? כנראה גם באיגוד לא יודעים. מה שבטוח, לוי מתוגמל בנדיבות רבה יחסית למקביליו בתפקיד. למה וכמה? באיגוד מסרו תשובה חלקית: "שכרו של לוי גבוה יותר ממנהלים מקצועיים אחרים, לאור העובדה שמדובר באוטוריטה מקצועית בכירה ביותר, ונדרשת ממנו השקעה גדולה יותר ביחס למנהלי אזורים אחרים. מטעמי צנעת הפרט לא נפרט את שכרו".

לוי. מתוגמל בנדיבות רבה(צילום: עוז מועלם)

שוב, מוזר. אם אזור הדרום כל כך קטן, עד כדי כך שהוחלט לספחו לאזור המרכז, מדוע נדרשת מהרכז המקצועי שלו השקעה גדולה יותר ביחס למנהלי אזורים אחרים? ומדוע ראשי האיגוד מסרבים לגלות מה שכרו? ביישנים.

לוי גם משבץ שופטים ומבקרים בליגות ג', נוער וילדים. חלק מאותם אנשים (שמקבלים 350-250 שקל למשחק), משמשים גם כמבקרי שופטים בלאומית, שבה שופט בנו.

תגובת האיגוד: "למאיר אין כל השפעה, מאחר שהוא מנהל מקצועית את אזור הדרום. הוא לא מבקר ולא מעניק כל ציון או הערכה לשופטים, אשר משמשים כמבקרים בליגה הלאומית. מאיר צופה בשופטים באזור זה בתחילת דרכם, ואין לו כל נגיעה לציוני שופטי ליגות א'-ב', הוא אינו מבקר בליגות אלה ואינו מוזמן לכנסים של מבקרי אותן ליגות, קל וחומר לגבי הסגל הארצי שבו חבר בנו. מבקרי הליגה הלאומית שייכים לסגל המבקרים הבכיר וכפופים מקצועית ומנהלתית לעניין זה אך ורק לוועדה המקצועית הארצית".

מה לטפר ולקבוצת הרכישה?

מסמך שהגיע לאחרונה ל"ידיעות אחרונות" מעיד כי מנכ"ל האיגוד יריב טפר נכלל ב-2016 בקבוצת ווטסאפ בשם "קבוצת רכישה למגרשים", והתמקדה בעסקאות נדל"ן. בין השאר, העלו חברים בקבוצה הצעות להיכנס כמשקיעים במכרזים של מגרשים בדרום הארץ. פרט לטפר, נכללו בקבוצה מנהל פרויקט שופטי הווידיאו באיגוד שמואל שטייף, והקוונים משה בוחבוט ועמיחי מוזס. האחרון, אגב, סירב להצטרף למחאת השופטים נגד שכרם הנמוך ב-2017. זה בטח לא הפריע לו להתמנות כמדריך בפרויקט המצוינות. למנכ"ל מצידו לא הפריע ששניהם יהיו באותה קבוצה, שכל קשר בינה לבין שיפוט מקרי בהחלט.

תגובת האיגוד: "המנכ"ל הוכנס לקבוצה שלא לבקשתו וללא ידיעתו. מעבר לזה, מעולם לא ביצע שום עסקת רכישה או כל עסקה אחרת עם שופט ו/או בעל תפקיד באיגוד".

טוב שכך, רק חבל שהמנכ"ל לא הוציא לשופטים הנחיה שלפיה קבוצת הווטסאפ היחידה שבה יוכלו להתכתב עימו, קשורה אך ורק למגרשי כדורגל? בטח לא מגרשים לבנייה.

וקסרברגר, רעייתו והקוון שמעון

שופט העבר לירן וקסברגר הוא חבר בוועדה המקצועית של האיגוד ו"רכז מערך הביקורת הארצי". מתוקף תפקידו הוא אחראי לביקורות על השופטים והקוונים. רעייתו, רוית וקסברגר, היא מייסדת ומנכ"לית של חברת חקירות פרטית. אחד הסמנכ"לים שלה הוא דביר שמעון, קוון בכיר בליגת העל.

תגובת האיגוד: "מדובר בהיכרות רבת-שנים בין רעייתו של לירן לעוזר השופט שמעון. עם תחילת עבודתו של דביר בחברה, דיווח לירן לממונים על העניין. אין כל מניעה תקנונית לשמש כחבר ועדה מקצועית ארצית ולא כבעל תפקיד בה, למעט נושא של קרבה משפחתית מדרגה ראשונה לשופט, ובהתאם לסגל. עקב העובדה כי הן לירן באיגוד והן רעייתו בחברה מצויים בעמדה ניהולית ממונה ביחס לדביר, הרי שמדובר בהיעדר תלות מוחלט ולא קיים חשש ממשי לניגוד עניינים. יחד עם זאת ולמען הזהירות, לירן אינו מבקר לאורך כל התקופה במשחקים בהם דביר הינו חלק מצוות השיפוט".

נימוק מפורט, אך לא ממש משכנע. וקסברגר אמנם אינו מבקר במשחקים של שמעון, אך ממונה על מבקריו ומבקר בעצמו קוונים שמתחרים עימו על קידום. שמעון, אגב, התברג בשנה שעברה בצמרת הטבלה של עוזרי השופט ששובצו למשחקים באירופה.

וקסברגר. הכל נשאר במשפחה?(צילום: אורן אהרוני)

סרט בורקס

שי אוסדון היה שופט וקוון, שהפך לפעיל באיגוד ואף הועלה לדרגת מנהל מחוז המרכז. ב-2008 פיטר אותו היו"ר דאז, בן-ציון סלמן, בשל מה שהוגדר, "ניהול לא תקין של המחוז". אלא שמאז אוסדון רשם קאמבק, ואף שימש כעוזר מנכ"ל של טפר. כיום הוא "מנהל תפעולי של האיגוד" ואחראי להסעות בהתאחדות. על שיטת עבודתו ניתן ללמוד מעוד סיפור מהסרטים. יותר נכון סרט בורקס.

זה קרה בקיץ 2014, כאשר כיהן כמנהל תפעולי באזורי המרכז והדרום, ובשלב מסוים החליט לתפעל את אחד השופטים (שעבד במאפייה) לשליחויות פרטיות. בתכתובת ווטסאפ בין השניים, פירט אוסדון את ההזמנה (לא נגענו) - "פרטים למחר: 3 ק"ג בורקס תפו"א, שני ק"ג פטריות. משלוח 2: קופסא מעורבב קוראסונים, קופסא מעורבב תפו"א + פטריות".

ההודעה כללה שתי כתובות בת"א שאליהן יועדו המשלוחים, אחת מהן בביתו של אוסדון, עם טלפון של קרובת משפחתו. את ההזמנה המפורטת סיכם מנהל האזור במילים: "רב תודות. חולה עליך!! אפנק אותך!!!" (סימני הקריאה במקור). השופט/שליח כתב כי העניין "סגור", ואוסדון ענה: "סגרתי לך את הדמי חבר", בצירוף ארבעה לבבות. האם ההתכתבות הלבבית מצביעה על קשר בין דברי המאפה שסיפק ה"שליח" לדמי השיפוט שלו?

תגובת האיגוד: "לא היה ולא נברא. השופט שהיה חבר באזור המרכז, עבד במאפייה והציע להנהלת האזור לרכוש את דברי המאפה וכך היה. שולם עבור דברי המאפה וכנגד קבלות. אותו שופט וחבריו מכניסים לתנור יותר מדי פעמים את אותו סיפור לא אפוי, משעמם ושקרי"... תגובה קצת משעממת, ומשיחה עם המנהל התפעולי של האיגוד, מסתבר שגם לא ממש אפויה.

שלום שי אוסדון, למה התכוונת שכתבת לשופט אפנק אותך?

"במה אני אפנק אותו?"

זה בדיוק מה שרציתי לברר.

"פעם או פעמיים הוא הביא בורקסים, כשהיינו עובדים עד הלילה ומשבצים שופטים, והוא היה מביא לנו את השאריות של מה שנשאר בסוף. זה הוא היה מציע. אמר, 'חבל לזרוק, נביא לכם, תאכלו'. אמרתי בסדר, מה אכפת לי".

אוסדון (משמאל). "מה הוא הביא שמה, חצי קילו בורקס?"(צילום: טל שחר)

אז למה זה הגיע לכתובת הפרטית, אחת מהן בביתך?

"כי הוא אמר לי, 'אני אסיים, אני אביא לך'. מה הוא הביא שמה, חצי קילו בורקס שהוא עמד לזרוק? הוא אף פעם לא קיבל שום יחס מועדף. אפשר לבדוק את זה בשיבוצים".

אז למה התכוונת כשכתבת, "חולה עליך, אני אפנק אותך"?

"לפני שש-שבע שנים אני זוכר מה היה?"

כתבת לו גם, "סגרתי לך את הדמי חבר".

"אי-אפשר בשום אופן שבנאדם לא ישלם דמי חבר. יכול להיות שסתם, לדוגמה אולי, שילמתי עבורו על הבורקסים שהביא לי. הוא היה חייב לי דמי חבר 200 שקל ואני כיסיתי אותו על 200 שקל. זה כסף שלו. ברגע ששילמתי עבורו את הדמי חבר מהכסף שלי והוצאתי לו קבלה, אז זה חוב שלי אליו על הדברים האלה שהוא היה מביא לי. הוא הביא לי פעם או פעמיים כמה בורקסים וכמה עוגיות".

משלוחים לכתובות פרטיות שלך זה לא תקין.

"לא, המאפייה הייתה שני מטר מאיפה שאנחנו גרים. אז אמרתי לו, בדרך, כשאתה מסיים, תביא לי קילו בורקס. אז הביא לי, מה קרה? קיבל על זה כסף. שום דבר לא בחינם. רק לידיעתך, הוא אמר לי 'זורקים את זה לפח'".

תפקידך זה לא לנקות מדפים במאפיות.

"בעשר בלילה הוא היה סוגר, אז פעם-פעמיים בתקופה של שנתיים ביקשתי

ממנו בורקסים? במקום לזרוק לפח".

כתבת לו עם פטריות, תפוחי אדמה.

"זה סמנטיקה. אם הוא יביא משהו שאני לא אוהב, זה הכל לפח. אם יביא משהו שאני אוהב סבבה. את האמת? 90 אחוז ממה שהיה מביא היינו זורקים לפח, למה היינו יושבים עד אמצע הלילה. מי יכול לאכול קילו בורקסים יבשים שבשעה עשר בלילה לא מכרו אותם?".

ככה זה לפעמים באיגוד השופטים – מהפח אל הפחת.