נמאס לו: מאחורי הקלעים של התפטרות זוארץ

ההודעה של שינו זוארץ על התפטרותו מתפקיד יו"ר ההתאחדות התקבלה אתמול (חמישי) כרעם ביום בהיר, אבל ההחלטה הזו התבשלה אצלו בשבועות האחרונים אחרי שנתקל בכל פעם מחדש בחסמים למימוש התוכניות שלו.

"שאפתי להיות בתפקיד הזה והוא נותן לי סיפוק עצום. למרות שיש הרבה אתגרים, אני בטוח שנעמוד במשימות שלנו", כך הצהיר זוארץ רק בחודש שעבר במסיבת עיתונאים שבה הציג את ה"אני מאמין" שלו. "המהפכה לא תקרה ביום אחד, אבל היא אפשרית". נראה שאחרי שלושה חודשים וחצי בלבד בתפקיד הוא הגיע למסקנה שבמתכונת הנוכחית המהפכה אינה אפשרית.

שינו זוארץ. נשבר סופית אתמול(צילום: ראובן שוורץ)

הקש ששבר את גב הגמל

המטרה הראשונה שהציב לעצמו זוארץ הייתה שינויים בליגות לנוער: ביטול האפשרות להחתים שחקן זר וצמצום מספר חריגי הגיל משישה לשלושה בלבד. אתמול עלה הנושא בישיבת הנהלת ההתאחדות, ולזוארץ התברר כי יש התנגדות לתוכניתו. ועדת הנוער שכללה 20 חברים כולל המנהל המקצועי של ההתאחדות, וילי רוטנשטיינר, הבהירה כי התקבלה החלטה חד משמעית על השארת זר בנוער.

בישיבת ההנהלה אמנם לא נכח אף אחד מחברי ועדת הנוער, אך הוצג פרוטוקול הוועדה שהעיד על קונצנזוס לגבי סוגיית השחקן הזר. מספר חברי הנהלה בהם אלי אוחנה מבית"ר ירושלים, ברק קנה ממכבי חיפה ומורן מאירי ממכבי ת"א עוד הציעו לזמן גורם מטעם הוועדה בכדי לתת הסברים בישיבת ההנהלה הבאה ורק לאחר מכן לערוך הצבעה בנושא, אלא שאז זוארץ בחר לקום ולהתפטר.

המלצות וועדת הנוער מתוך הפרוטוקול שהוצג לזוארץ בישיבה

חסמים ממשלתיים

זוארץ ידע כי ללא תקציבים מהמשרדים הממשלתיים, הספורט והאוצר, כל ההצהרות והתוכניות שלו לא יוכלו לצאת לפועל. בארץ יש 43 מגרשים מוארים בלבד, כמות מהנמוכות באירופה, אבל הפגישות שלו עם אנשי משרדי הספורט והאוצר לא הניבו תקציבים מיידיים להגדיל את המספר. הפערים בין ההצהרות לפעולות הממשיות היו ענקיים, בפועל לא הייתה התקדמות עם מגרשי האימון, והלאמת קרן המתקנים לא ממש סייעה.

מירי רגב. קראה לשינו להישאר(צילום: אלכס קולומויסקי)

אינטרסנטים בע"מ

עשר דקות לפני שהתפטר מתפקידו והשאיר את חברי ההנהלה המומים, עוד הספיק זוארץ לאשר את תוכנית וילי רוטנשטיינר ומינויו של משה קראדי ליו"ר איגוד השופטים. הוא גם הצליח לאשר תקציב של חמישה מיליוני שקלים לשינוי מבנה הכדורגל הישראלי, סיכם עם מינהלת הליגות על הקמת קבוצות בת, הפחתת מספר הזרים ושילוב צעירים בליגה הלאומית, אבל הפוליטיקה הפנימית בסופו של דבר הכריעה את זוארץ, שהסביר: "עם כל האינטרסים שיש בכדורגל הישראלי, כאלה שאתה מרגיש בכל החלטה והחלטה, הבנתי שאני לא יכול לעשות שינוי בגלל שאנשים בהתאחדות לא באמת רוצים לעזור לכדורגל הישראלי אלא לאינטרסים הצרים של הקבוצות שלהם – וככה אי־אפשר לעבוד. דואגים לסוכנים ולא לשחקנים הישראלים, אי־אפשר להזיז פה שום דבר ובמקום כזה אין לי מה לעשות".

עולם עסקי, עולם ציבורי

עופר עיני הגיע להתאחדות כבולדוזר ממקום רווי בפוליטיקה ובאינטרסים כמו ההסתדרות, אבי לוזון וגברי לוי היו חתולי רחוב ואנשי שטח, ואילו זוארץ בא מהעולם העסקי, מקום שבו הבעלים מקבל החלטות שהן נטו לטובת החברה. ההחלטה של זוארץ לעזוב את תפקידו הובילה לביקורות מצד חברי הנהלה. "לא מתפטרים מתפקיד כזה בגלל החלטה כזו", אמר אחד מהם. "שינו הבטיח יותר מדי הבטחות לגורמים כאלה או אחרים בכדורגל הישראלי, כחלק מהתמיכה בו, ולא ממש הצליח לממש את זה".

מה הלאה

על זוארץ מופעלים לחצים רבים לחזור בו מהחלטתו, כולל משרת הספורט מירי רגב, חברי הנהלה, גורמים בכירים בכדורגל הישראלי וגם יו"ר המינהלת ארז כלפון ("אעשה כל שביכולתי שיחזור לקדם את הכדורגל") – אלא שזה כנראה לא ישנה את דעתו, ובהתאחדות יצטרכו למצוא יו"ר חדש. על פי התקנון, בתוך 90 יום ייבחר יו"ר חדש מבין חברי ההנהלה הנוכחית, או שיונחת אדם חיצוני שימונה גם לחבר הנהלה במקום זוארץ.