הסלאלום שלא יישכח: 30 שנה לשער של אוחנה

היום לפני 30 שנה, ב-16 באפריל 1989, פגשה נבחרת ישראל את אוסטרליה למשחק שנכנס לספר דברי הימים של הכדורגל הישראלי. הנבחרת שלנו הייתה בימים ההם משויכת לאסיה/אוקיאניה וגם אז, כמו היום, שוב ושוב לא הצליחה לעלות למונדיאל. החסם העיקרי באותם ימים היה בדרך כלל הנבחרת האוסטרלית, עם המאמן פרנק ארוק שהיה שחצן ושנוא בישראל כפי שאף אחד אחר לא היה.

אחרי שמאמני הנבחרת שלנו כשלו בזה אחר זה לעבור את ארוק, העלתה ההתאחדות לכדורגל את פרויקט התדהמה: אחרי המאמן מיליינקו מיחיץ' היא מינתה לנבחרת ישראל שני מאמנים ראשיים, ניסוי שכמותו עוד לא נוסה בשום מקום אחר בעולם. המאמנים יצחק שניאור ויענקל’ה גרונדמן נצרבו בתודעה בכינוי ש"ג ויצאו עם הנבחרת לאוסטרליה, שוב בניסיון לעבור את ארוק ולהגיע לגביע העולם.

מתוך העיתון ביום שאחרי המשחק(צילום: ארכיון ידיעות אחרונות)

ארוק לא נשאר אדיש ולא נשאר חייב. הוא התגרה בישראל ואמר: "לא הצלחתם לנצח אותנו עם מאמן אחד, אז הבאתם שניים..." אבל אז באו הרגעים הגדולים של נבחרת ישראל עם שני המאמנים. ניצחון ברמת גן על ניו זילנד, תיקו ברמת גן עם אוסטרליה ואז שוב תיקו מול ניו זילנד באוקלנד ולאחר מכן הרגע הגדול שלשמו התכנסנו.

כמובן, אי אפשר לשכוח את השער האלמותי של אלי אוחנה. החלוץ שהיה אחד מגדולי שחקני נבחרת ישראל בכל הזמנים הבקיע את שער הסלאלום שלו לאחר שעבר גם את השוער וכמעט גרם להתקף לב עד שבעט את הכדור פנימה. ישראל הובילה 0:1 על אוסטרליה בסידני בזכות השער הזה, חטפה אמנם שער משווה אבל הצליחה לסיים ראשונה בבית האוקיאני לפני אוסטרליה, בדרך לפלייאוף מול קולומביה. כאשר נשאל ארוק אם שני מאמנים לנבחרת זה טוב או רע, הוא ענה בזעם: "בטח טוב, ממש מצוין, אבל בפעם הבאה תביאו נגדנו ארבעה מאמנים".

כמו הסכם השלום עם מצרים. אוחנה עם שניאור וגרונדמן(צילום: ארכיון ידיעות אחרונות)

המשחק בסידני היה מסוג המשחקים שגרמו להתרגשות רבה בקרב השחקנים וחברי המשלחת, כולל עיתונאים שלא ידעו את נפשם כשנכנסו לחדר ההלבשה ושמעו את השירה של השחקנים. הבחורים בכחול-לבן הניפו את דגל ישראל ולסיום שרו את 'התקווה'. דמעות זלגו לא רק לשחקנים ולמאמנים. לאחר מכן נשמעו הקריאות: "הו הא מה קרה, ארוק אכל אותה".