"אבא שלי לא היה מצליח היום"
מירון דרוקר, בנו של מייסד הפועל רעננה התומך במחלקת הנוער שלה, יתייצב מחר לחגיגות ה-80 למועדון - שם ימשיך לשמוע על פועלו של אביו, מרטין ז"ל, שבין היתר עבד בפרדס: "למשחקים של רעננה פעם בליגה א' היו יותר צופים מאלה שבאים לראות היום את הקבוצה בליגת העל"
דרוקר ז"ל, שכונה בפי מכריו "היקה", עלה לארץ מגרמניה בשנת 1936 כחלק מגרעין נוער היישר לקיבוץ רמת דוד, ובהמשך חבר לקרובי משפחתו שהתגוררו ברעננה. אהבתו לספורט הובילה אותו להיות פעיל בסניף הפועל ברעננה, ובתפקיד זה הוא נשאר 43 שנה - מה שהפך אותו לחלק נכבד מנוף הספורט הישראלי ומהפועל רעננה בפרט.
"אבא שלי היה איש ספורט שאהב כדורגל לצד ענפי ספורט אחרים. הוא הקים את המועדון והמוטו שלו בחיים היה שנוער שעוסק בספורט לא מגיע לפשע ולשיטוט ברחובות, וזה מה שהוביל אותו. הוא אהב כדורגל והיה עסוק בקבוצה מילדים עד לבוגרים, עם הרבה הישגים. בין היתר הייתה קבוצת כדורסל נשים ואפילו קבוצת שחמט", מספר הבן, מירון דרוקר.
לצד ההתנדבות באגודה, מרטין דרוקר, שהיה נוטר בתקופת צבא הבריטי, התפרנס בעזרת הטוריה בתור שכיר בפרדס. בסכומים שהרוויח הוא נעזר כדי לפעול לטובת המועדון מהשרון. חוץ מקטיף תפוזים הוא גם ליקט עובדים, שאת חלקם צירף לקבוצה, לצד שחקנים שחלקם צברים וחלקם עולים חדשים. בהמשך הם הפכו יחד לקבוצת הכדורגל הראשונה של הפועל רעננה. בדומה למייסד, גם השחקנים עצמם היו צריכים להתפרנס מתחומים אחרים, ומרטין עזר לפרנסתם מחוץ למגרש. למשל לחלוץ הקבוצה, מקסי נשר, שעבד באיסוף תפוחי אדמה.
בנו, מירון דרוקר, נחשב כיום לדמות מוכרת ומוערכת במועדון, בייחוד במחלקת הנוער. מעבר לכך, הוא מהווה חלק נכבד משימור ההסטוריה של המועדון הדואג להנצחת זכרו של אביו. "אני עוזר הרבה למועדון, עם דגש גדול על מחלקת הנוער. אני מעריץ את העבודה של רוני קידר שמחזיק מחלקה לתפארת, כולל קבוצת בנות, כשהדגש הוא על חינוך".
נשמע שמחלקת הנוער חשובה לך מאוד.
"בהחלט. ממש תענוג לראות שהחזון של אבא שלי מתממש. אני עוזר ותומך כמה שאני יכול. המחלקה הזו היא האור בקצה המנהרה של רעננה".
אתה מגיע למשחקים?
"כמעט ולא למשחקים של הבוגרים. אני הרבה יותר מחובר למחלקת הנוער ופחות לבוגרים. קבוצת הבוגרים היא עסק מקצועני, זו לא הפועל רעננה של פעם, שהייתה לא רק כדורגל. היום הקבוצה מזוהה רק עם כדורגל, וזאת בדיוק הבעיה".
על הבעלים הנוכחי של רעננה אומר דרוקר: "את אשר אלון הכרתי בתור ילד, וכל הכבוד לו שהוא לקח על עצמו את הקבוצה, אבל זה בין היתר עסק בשבילו. בזמנו, אבא שלי היה מתרוצץ ללקט כסף כדי שיהיה ספורט. העיר הסתובבה סביב הפועל רעננה. למשחקים של רעננה בליגה א' היו יותר צופים מאשר אלה שבאים לראות היום את הקבוצה הבוגרת. ביום שישי בצהרים היו באים אנשים לשמוע מה יהיה ההרכב מחר".
אם אביך היה בחיים, מה היה אומר על הפועל רעננה של היום?
"את אבא לא עניינה המצוינות. נכון, הוא תמיד עזר לשחקנים להתקדם, אבל זה לא היה המוטו שלו. מה שעמד לנגד עיניו היה ספורט, וספורט להמונים, לא כביזנס. בתקופה של היום הוא לא היה מצליח בזה, כי הוא לא היה איש עסקים אלא אידיאליסט".
על שמו של מרטין דרוקר קרוי הרחוב בקריית הספורט של רעננה, מאז שנת 2005. "עניין אותו לדאוג לאנשים. הדבר הגדול שהיה לו בחיים והאהבה הגדולה שלו הייתה הספורט והכדורגל, ובזה הוא עסק", אומר בנו מירון, "אין אנשים כאלה יותר".
לפנייה לכתב/ת 
