צאו למואנס דאבור מהווריד / טור
הציפייה מהחלוץ לדחות את חתונתו בגלל משחקי הנבחרת במוקדמות היורו היא לא אנושית ובלתי סבירה. היא נובעת בראש ובראשונה מהפאתוס המוגזם שיש ביחס לנבחרת בארץ, ואולי גם קשורה לחשדנות הקיימת בציבור הישראלי כלפי נציגי המגזר הערבי. יש דברים חשובים יותר מכדורגל
במאי 2017, בדיוק לפני שנתיים, אישר שרונאס יאסיקביצ'יוס לאוגוסטו לימה להיעדר ממשחק במסגרת סדרת חצי גמר הפלייאוף בליגה הליטאית בכדורסל, כדי שיוכל להיות נוכח בלידת בנו הבכור. עיתונאי אחד שאל את שאראס האם זה נורמלי, ששחקן ינטוש את קבוצתו במעמד חצי גמר.
הנבחרת קודמת לחתונה / אורי קופר
כוכב העבר ומאמן ז'לגיריס קובנה בהווה פנה אל הכתב: "יש לך ילדים? כשיהיו לך ילדים, צעיר, אתה תבין. כי זו פסגת החוויה האנושית. אתה חושב שכדורסל זה הדבר הכי חשוב בחיים? כשתראה את הילד הראשון שלך, תבין מה הדבר הכי חשוב בחיים".
Class is not water.
— Sportando (@Sportando) May 20, 2017
Sarunas Jasikevicius has the perfect responsehttps://t.co/kb5hHGy9hM pic.twitter.com/ieMSeXyZh6
חסרים ג'נטלמנים כמוהו. שאראס מדבר על הדברים החשובים בחיים
למרבה הצער, נראה שאין בעולם הספורט מספיק אנשים עם אצילות נפש וחוכמת חיים כמו שאראס. גם לא בהתאחדות לכדורגל בישראל, כנראה. אחרי שמואנס דאבור ביקש להשתחרר מצמד משחקי הנבחרת מול לטביה ופולין בגלל חתונתו ואירועים סביבה שנקבעו זמן רב מראש, הצהירה ההתאחדות
ש"לא ניתן יהיה לעבור על העניין לסדר היום". למה לא, בעצם?
"נבחרת קודמת לחתונה", הצהירה כותרת הטור שפרסם עמיתי, אורי קופר, כאן ב-ynet. לא נותר לי אלא לחלוק עליו בצורה נחרצת. אני חולק על הקביעה הזו בראש ובראשונה כי היא מחמיצה את הדילמה האמיתית העומדת במרכז המקרה. יש כאן התנגשות בין רצונותיו של דאבור כשחקן נבחרת ישראל לבין רצונותיו של דאבור כאדם פרטי. אלא שחתונה בחייו של אדם, מבחינת חשיבות האירוע, מקבילה יותר להופעה בגביע העולם בקריירה של כדורגלן בנבחרת ישראל. המשחקים המדוברים במוקדמות אליפות אירופה מקבילים אולי לדייט שני או שלישי, לא הרבה יותר מזה.
מקרים שבהם כדורגלנים ויתרו על אירועים משפחתיים חשובים כדי לא להחמיץ חלילה משחקי ידידות (!) אינם ביטויים חיוביים של הקרבה למען המולדת, לעניות דעתי. בעיניי המקרים האלה לא מעידים על הרבה מעבר לסדר עדיפויות משובש. משחק שנועד - עם כל הכבוד וההערכה - לבידור המונים, לא יכול להיות חשוב יותר ממשפחה.
ההתנפלות על דאבור נובעת בין השאר מהפאתוס המוגזם הנהוג בישראל בהתייחסות לנבחרת. סיבות דומות גרמו לחוסר פרופורציות מוחלט ביחס לזריקת סרט הקפטן של ערן זהבי במוקדמות מונדיאל 2018. היו כאלה שהתייחסו לסרט הקפטן בעקבות אותו אירוע כתשמיש קדושה של ממש, כמו תפילין. מעוצמת הזעזוע אפשר היה לחשוב בטעות שמדובר בקהילה דתית שפרצו לבית הכנסת שלה והשחיתו ספר תורה.
נדמה לי שבמקרה של דאבור יש היבט נוסף שמגדיל באופן אוטומטי את עוצמת הביקורת כלפיו. לא מן הנמנע שזהותו של החלוץ כערבי מגבירה את החשדנות כלפיו בציבור הישראלי, בטח בכל הקשור למחויבות שלו למדים הלאומיים. הרי גם את ההמנון הוא לא שר, שומו שמיים. במקרה של הספורטאים הערבים-ישראלים, זימון לנבחרת הפך למעין "מבחן נאמנות". ייתכן שהדבר השפיע גם על היחס הציבורי כלפי כרם משעור, כשנעדר מנבחרת ישראל בכדורסל לפני אליפות אירופה הביתית ב-2017. התביעה מדאבור להוכיח מחויבות טוטאלית לנבחרת ולהראות הקרבה אישית יוצאת דופן היא לא אנושית ובלתי סבירה. כאשר דאבור לא זומן לנבחרת הוא לא הסתיר את המרמור שלו, ודי בכך כדי להבין שדווקא חשוב לחלוץ לייצג את המדינה.
ייתכן שדאבור היה צריך להודיע מוקדם יותר. ייתכן שהוא יכול היה לחשוב מראש על המועדים שבהם משחקי הנבחרת צפויים להתקיים, ולקבוע מלכתחילה את החתונה לזמן אחר. אבל בהתחשב במצב שנוצר, לדעתי הפעולה האנושית ביותר תהיה הימנעות מענישה במקרה הזה. תנו לדאבור לחגוג את האירוע החשוב בחייו האישיים. הוא יוכל לשרת את נבחרת ישראל בהזדמנויות אחרות.
לפנייה לכתב/ת 
