פתיחת עונה עם טעם לוואי / סיפור מחזור

אולי זה הסתיו ואולי הדלקת בברך של אורוש ניקוליץ', אבל איכשהו המשחק הגדול של העונה בין מכבי ת"א להפועל באר שבע הערב (שני, 20:15) לא מצליח לייצר סביבו התרגשות סוחפת, כזו שגורמת גם לאוהדים הנייטרלים להעמיס פיצוחים לקראת הערב הגדול מול הטלוויזיה. כן, הפרומואים מפמפמים, הכותרות מבטיחות אקשן ובלומפילד בוודאי יתמלא בשני מחנות האוהדים, אבל חייבים להודות שעד כה, לעונה הזו יש טעם שמזכיר שניצל קפוא שחיממת במיקרו.

ליגת העל סוגרת את המחזור השמיני ואם מנסים להריץ בראש את הרגעים המסעירים של העונה עד כה נקבל את הרביעייה של מכבי ת"א בטדי ועוד חצי הצגה של מכבי חיפה, אבל איכשהו זה תמיד יגיע לשופט מבולבל מול מסך var ואשר אלון צועק מעליו.

אחד הרגעים הבולטים העונה. מכבי ת"א חוגגת בטדי(צילום: עוז מועלם)

זה נחמד ומקצועי להתלהב מהעובדה שמכבי ת"א שוברת שיאים של אי ספיגה, אבל זה גם מאוד משעמם. ההתפוצצות של חבורת איביץ' על בית"ר ירושלים במחזור החמישי הייתה הבלחה מפתיעה שמאוד לא מסמלת את העונה שלה - מעבר לרביעייה בטדי, בכל יתר ששת משחקיה מכבי ת"א כבשה חמישה שערים בלבד. בהפועל באר-שבע המצב משופר מעט בכל הקשור בכיבושים (הפרש שערים 3:14), אבל רמת הכדורגל עדיין לא מלהיבה.

אחרי רצף פיסקאות כזה, זה השלב בו בדרך כלל מגיעה קריאה נאיבית-משהו לאיביץ' ובכר להעז (הרי יש עוד הרבה נקודות בקופה), לתקוף (הפגנת כוח והצהרת כוונות, כמובן) ולתת לנו משחק גדול שיחזיר את ההתלהבות מהכדורגל הישראלי. אני מעדיף לוותר על הנאיביות, לעקוב אחרי המשחק בזהירות המתבקשת, וגם אז לבדוק חמש פעמים ב-VAR.

רעים ורעים יותר

אחרי שמכבי נתניה סגרה את העונה שעברה בלי גביע, בלי אירופה ועם תחושת לוזריות כבדה דיבר הבעלים אייל סגל על ההבנה שיש למועדון צורך ב"שחקנים יותר רעים", כאלה שיודעים לקחת תארים. זו הייתה הנחת העבודה המרכזית לפיה נבנתה הקבוצה בקיץ.

אכזבה עד עכשיו. שחקני נתניה אחרי ההפסד לאשדוד(צילום: ראובן שוורץ)

אחרי שמונה מחזורים עם ניצחון בודד על הנמושה של הליגה, נס ציונה, ועם ארבעה הפסדים רצופים הבנייה קורסת לדראפיץ וברדה לתוך הפרצוף. לטעמי השניים חייבים להמשיך כדי לתקן, אבל נכון לעכשיו הם נכשלו בדיוק בנקודות אותן נדרשו לשפר את מה שעבד בכלל לא רע בעונה שעברה. החוסן המנטלי של מכבי נתניה העונה מזכיר עלה נידף ביום חורף, היכולת כקבוצה להישאר מפוקסת בדקות קריטיות כמעט לא קיימת וגם ניהול המשחק של צמד המאמנים לא השתפר.

אבל הסיפור הוא ממש לא רק המאמנים. אפרופו הפיסקה הראשונה, יש בנתניה שחקנים שמתבלבלים בין "רוע" ונחישות, לסתם אגרסיביות לא חכמה ולעיתים חסרת אחריות. כשרואים את אלמוג כהן (כדורגלן שאני מעריך ואפילו מחבב) במשחק מול מ.ס אשדוד יורד במרכז השדה לגליץ' חריף שגורם להרחקתו, אי אפשר שלא לתהות מה בדיוק עבר לו בראש ולמה זה היה הכרחי.

כשנזכרים בזינוק המיותר של אותו כהן על שחקן הפועל כפר סבא בתוספת הזמן, פאול שסידר ליריבה פנדל ושוויון, אתה כבר משפשף את העיניים ולא מבין איך קשר ששיחק תשע שנים בגרמניה לא מסוגל להתמודד עם סיטואציה כזו עם קצת יותר אלגנטיות ושכל ישר. את הליגיונר לשעבר הנחיתה נתניה בדיוק כדי לשפר את התפקוד בשעת לחץ. כרגע זה עובד לה בדיוק הפוך.

אלמוג כהן מכשיל את עומר פדידה(צילום: ראובן שוורץ)

כשהקבוצה סוגרת את שני משחקיה האחרונים עם ארבעה מורחקים, אפשר לטעון להחמרת יתר של השופטים, אבל יש בזה מידה רבה של יבבנות שבורחת מהתמודדות אמיתית עם העובדה שהשחקנים קורסים תחת הלחץ. אנשי הווידיאו של נתניה יכולים לערוך בלי שום בעיה קליפ פאולים אגרסיבים-מיותרים (ושימו מוסיקה קצבית להויבך, כחלון, קהת, קניקובסקי וחבריהם) שיבהיר לשחקנים את האמת הפשוטה: לא כל גליץ' מעיד על נחישות ומחויבות. לפעמים זה רק להט מופקר או סתם כי לא עמדת במקום הנכון.

הפוזה של גולובארט, ההכרזה של מוחמד

ועוד כמה קטנות לפני שעומדים בפקקים לבלומפילד:

1. עם כל הכבוד לשער היפה כשלעצמו של רומן גולובארט, ההפקרות ההגנתית ופוזת ה"קטן עליי" איתה הוא מסתובב ברחבת נתניה הן שערורייתיות.

2. זה פחות מעיד עליו ויותר על הסיטואציה החולנית, אבל יש משהו מביך בעובדה שעלי מוחמד צריך להתרגש (ולהודיע על כך בראיונות) כשאוהדי קבוצתו קוראים בשמו אחרי שכבש גול. זה לא הדבר הטבעי שאמור לקרות?

3. בלי שש-בש, בלי טלפונים ניידים ובלי ארוחת צהריים – אלו הסנקציות שהטיל ניסו אביטן על שחקני הפועל ת"א. כמה זמן ייקח עד שהמאמן ימצא את עצמו בלי עבודה?