קופה אמריקה בבלומפילד
מסי לא הציג משחק ענק, אבל הביקור שלו השיג את המטרה בזכות האווירה הנפלאה - ואף ילד לא פרץ לדשא כדי להצטלם איתו. מדוע לא כעסו הנהגים על האוהדים הארגנטינאים ששיתקו את ת"א וממה חששו האורוגוואים שהגיעו במיוחד מברצלונה? תומר גנור נהנה מקצב דרום אמריקאי לוהט
הביקור של לאו מסי בישראל ייזכר כמוצלח לאו דווקא בזכות שער השוויון הדרמטי בפנדל, וגם לא כי הפגין משחק גדול במיוחד, אלא בשל האווירה הנפלאה שסיפק. בדקה העשירית הוא פער עיניים בתימהון למרות שידע שיש בארץ הרבה אוהדים ארגנטינאים ושיש לו מעריצים בכל פינה על הגלובוס.
היום שאחרי: האירועים הבאים שמתוכננים להגיע לישראל
מה עשו מסי וסוארס מיד בתום המשחק
"מה רונאלדו עשה מול אורוגוואי?"
ערב חג: 2:2 בין ארגנטינה לאורוגוואי בבלומפילד
הפרעוש לא חשב שירגיש כמו בבית. האולטראס של ארגנטינה, אלה שישבו ביציע הדרומי והיו אחראים על המצעד והחגיגה המוקדמת, קראו בשמו ממושכות בזמן שהשחקנים המתינו לבעיטת קרן. זה, כנראה, מה שהוא יזכור מהביקור בישראל ומהבחינה הזו ניתן לומר שהמטרה הושגה.
רק לפני כמה ימים שיחק מסי בסעודיה ושם הוא לא נהנה מאווירה כזו ומכל כך הרבה אוהדים ששרים לו בספרדית כאילו המשחק נערך ברוסאריו או בבואנוס איירס. אולי זה מה שהכניס בו מרץ כעבור שש דקות, כשהוא התעלל בלוקאס טוריירה וביצע סלאלום שהזכיר את המהלכים הגדולים שלו מברצלונה.
בכלל, זכינו לאווירה דרום אמריקאית אמיתית אחרי שמסי הבקיע מהנקודה הלבנה. הרוחות התלהטו וקיבלנו גם רגע של מכות, בנוסף לעימותים בין מסי לקבאני. שחקנים ששווים מיליונים ידעו שזה רק משחק ידידות שלא קובע שום דבר, מה עוד שאת משכורות העתק הם מקבלים מהמועדונים וחוזי פירסום, אבל האגו לא הניח להם. ככה זה כשאתה כדורגלן דרום אמריקני. אם אתה ארגנטינאי שמפסיד לאורוגוואי או ההפך - אתה לא מעז להראות את הפרצוף שלך גם אם חשבון הבנק שלך מפוצץ.
חבל רק שהאווירה הנפלאה הייתה בעיקר מחוץ לאצטדיון, שם התנהלה חגיגה אמיתית, ופחות ביציעים במהלך 90 הדקות. החוויה מחוץ לבלומפילד הייתה יוצאת דופן והזכירה את מה שקורה במונדיאלים. האוהדים הארגנטינאים צעדו מהדולפינריום לעבר האצטדיון ושיתקו את התנועה בתל אביב. כרגיל, הם עשו זאת בשירה אדירה עם הלהיטים "מי שלא קופץ אורוגוואי", "ואמוס ארחנטינה", "אנחנו שוב אלופים" והשיר שמתגרה בברזיל על ה-7:1 לגרמניה במונדיאל 2014. כמיטב המסורת האוהדים שוב היו לבושים לא רק בחולצות הנבחרת, אלא גם של המועדונים.
גם האורוגוואים תרמו לאווירה למרות שכצפוי סבלו מנחיתות ביציע. שלושה מהם, שהגיעו בטיסה מברצלונה כדי לראות את לואיס סוארס מנצח את מסי (מה שכמעט קרה) וקנו סטוק של בירות לפני שנכנסו לאצטדיון, ביררו עם הישראלים אם לא עבדו עליהם בפיצוצייה. "תגיד, זה הגיוני שפחית אחת עולה 15 שקל או שזה בגלל שאנחנו תיירים?", אבל זה לא הפריע להם לשיר את "אני סלסטה" המפורסם.
עד כדי כך היה שמח לפני שריקת הפתיחה, שהנהגים שנתקעו ברמזורים אפילו לא צפרו ולא קראו לשוטרים לפזר את ההתקהלות. תיירת שנקלעה למקום שאלה אם ארגנטינה משחקת נגד ישראל. לך תסביר לה שמבחינת האוהדים בארץ עדיף שזה לא יקרה גם אם השיטה החדשה של אופ"א עוזרת לנבחרת לעלות שלבים בלי לשחק.
בסך הכל העניינים התנהלו בצורה מסודרת. ככה זה כשאירוע מאורגן במדינת ישראל על ידי חברה פרטית ואיש עסקים קנדי ולא על ידי ההתאחדות. הכל מתוקתק בלי שטיקים והתערבויות מעצבנות של פוליטיקאים, בלי דחיפות בכניסות ובלי בלגן. ולא תאמינו – אף ילד לא הצליח לעבור את האבטחה ולפרוץ לדשא כדי להצטלם עם מסי. רק מה, תפסיקו לדחוף לנו את הססמאות של משחק השלום בכל הזדמנות בלי קשר למציאות. הבנו שמרכז פרס סייע להביא את שתי הנבחרות, אבל שחקנים יהודים וערבים לא דרכו על המגרש.
ביציע וברחוב הארגנטינאים ניצחו כצפוי את האורוגוואים המעטים והצנועים מהם, אבל על המגרש היה שוויון בין הכוכבים. זה היה גם הלילה של מספר 9. לואיס סוארס לא עשה הרבה במחצית הראשונה, אבל כשנגע בכדור בישל לקבאני בצורה מבריקה ובמחצית השנייה כבש שער נהדר בבעיטה חופשית. אין ספק, חלוץ עם שיניים. אחרי שקיבלנו קופה אמריקה בישראל בשבועיים האחרונים, עם מסי, סוארס ורונאלדיניו, לך תתעסק עכשיו בצפון מקדוניה ובמחשבות על פלייאוף היורו.
לפנייה לכתב/ת 
