המשחק שהתקיים בישראל האלטרנטיבית / טור
משפחות בהרכב מלא ביציע, אוהדים שלא מקללים ורשימת כוכבים ארוכה שסיפקה את הסחורה. גיא לייבה על ערב מיוחד בבלומפילד ותקווה שאפשר יהיה לקחת משהו מזה גם לספורט הישראלי
המשחק אמש בין ארגנטינה לאורוגוואי לא התקיים במדינת ישראל. זאת הייתה מדינת ישראל האלטרנטיבית. מדינה שבה משפחות עם כמה ילדים קטנים מגיעות למשחק כדורגל בהרכב מלא, שהתור בכניסה עובר בלי דחיפות, שביציע לא מקללים אלא מוחאים כפיים לכל השחקנים ובסך הכל יש אווירה של מסיבת סיום בגן ילדים.
היום שאחרי: האירועים הבאים שמתוכננים להגיע לישראל
מה עשו מסי וסוארס מיד בתום המשחק
"מה רונאלדו עשה מול אורוגוואי?"
ערב חג: 2:2 בין ארגנטינה לאורוגוואי בבלומפילד
הקהל בבלומפילד היה רוב הזמן בשקט מופתי, כאילו הם באמצע מבחן קשה במתמטיקה. העיניים לא ירדו מהמגרש, מפחד לפספס איזה מסירה של מסי או תיקול של סוארס. השקט נשבר רק כאשר מסי התקרב להרים קרן או נגע בכדור סמוך לרחבה של אורוגוואי. מעולם לא חוויתי שקט מופתי כזה במשחק כדורגל, גם במשחקים המועטים שהייתי בחו"ל מישהו תמיד סינן קללה או צעק. פה אף אחד לא הרים את קולו מלבד אחרי השערים, זה היה מאוד-מאוד מוזר. חשבתי שנשאבתי לחור שחור ואני כבר לא בישראל.
כמות הילדים שהייתה באצטדיון הייתה חריגה, והייתי בטוח שבמחצית יופיע יובל המבולבל. אני די בטוח שמדובר בשיא ישראלי לכמות ילדים במשחק כדורגל ומשוכנע שאתמול היו יותר ילדים מאשר בכל משחקי ליגת העל העונה. מעניין איך אפשר לשכנע אותם להגיע גם למשחקים ישראלים. הצעד הראשון הוא לדעתי להכניס את הקבוצות הישראליות למשחק פיפ"א - יעלה כמה שיעלה.
שני אנשים דאגו להרים את הערב: הראשון הוא שי סידי. הכרוז בוודאי לא חלם שיום אחד הוא יקרא את שמותיהם של קבאני, סוארס, אגוארו ומסי. אבל זה קרה. במשחקים של מכבי ת"א החרוזים שלו לפעמים קצת מעיקים, אך אמש הוא ניהל את ההצגה באופן מושלם והעיר את הקהל המנומנם. אני בטוח שהילדים שהיו אתמול יזכרו את הכריזה שלו בשער של מסי יותר מאשר את הפנדל שכבש הפרעוש.
השני הוא אדינסון קבאני. במחצית הראשונה השחקנים קצת זרמו עם הקהל והמשחק היה די משעמם. העימות של החלוץ עם מסי העיר את המשחק ובמחצית השנייה קיבלנו את הדרבי הדרום אמריקני שציפינו לקבל, עם הרבה יותר אגרסיביות והכי חשוב: שערים יפים. שלושה מהם במצבים נייחים כדי שהקהל יספיק לצלם ולהעלות לסטורי, יותר מזה אי אפשר לבקש. השער הראשון של אורוגוואי היה בעיניי שער קבוצתי מושלם והשער היפה במשחק, אבל תיעוד שלו לא תמצאו ברשתות החברתיות. אז מה זה שווה?
ומסי? הוא היה לאו מסי שאנחנו מכירים, לטוב ולרע. זה לא מראדונה שיעלה למגרש חצי שעה לפני החימום כדי להטריף את הקהל. היה לו משחק טוב, אבל ממסי תמיד מצפים ליותר מטוב. בסביבות הדקה ה-20 הקהל קיבל את מבוקשו כשגאון הכדורגל סיבסב שני שחקנים של אורוגוואי כאילו היו הבובות שלו, אחר כך הגיע הבישול הנפלא לאגוארו ובדקה ה-90 הקינוח: שער בפנדל שאפשר לצלם. ממסי תמיד מצפים ליותר, לאיזה שער שיהמם אותנו. במקרה הזה ציפינו מאוד לשער שדה שלא הגיע, אבל אני לא חושב שמישהו יצא מבלומפילד מאוכזב.
זה היה אירוע ברמה גבוהה מאוד עם הפקה מדהימה שתיקתקה בלי תקלה אחת, ובישראל זה דבר ממש לא מובן מאליו בלי יותר מדי קישקושים מיותרים מסביב למשחק ובלי לחץ בקופות. הכל התנהל בצורה מופתית.
הבעיה שכדורגל אינו מופע בידור רגיל ואף פעם אי אפשר לדעת מה תקבל. למזלנו, הכוכבים התיישרו וקיבלנו גם משחק כדורגל מצוין שאף צופה שהגיע לאצטדיון לא ישכח בקרוב. כולי תקווה שהערב החיובי הזה ישפיע מעט על הספורט הישראלי.
האתגר האמיתי יהיה להוציא את הצופים מרוצים גם ממשחק בין נס ציונה להפועל חדרה ובין עירוני נהריה למכבי ראשל"צ, שזה כמובן הרבה הרבה יותר קשה. אין לנו את מסי, ואפילו לא את רודריגו דה פול. אמש בבלומפילד ראינו שאנחנו יכולים לראות כאן ספורט ישראלי אחר. פחות אלים ויותר נגיש.
לפנייה לכתב/ת 
