בראש אחר: נבחרי העונה בליגת העל

עומר אצילי . הכוכב של מכבי(צילום: עוז מועלם)

שחקן העונה: עומר אצילי

נכון, יונתן כהן כבש ובישל יותר ממנו (10,10), אבל עומר אצילי החמיץ שמונה משחקים בגלל פציעה. שמונה שערים ושמונה בישולים הם מספרים מצוינים בשביל הקשר שנחשב משום מה לפחות בולט מכהן (אולי בגלל האופי היותר שקט), אבל הוא לא פחות משמעותי ממנו עבור הצהובים. אצילי תמיד שם כדי לעשות פעולות קטנות, ללחוץ את המגן שלו או לתת ספרינט לכדור חסר סיכוי. מבחוץ הוא נראה כמו ילד טוב, אבל הוא אחד השחקנים הכי מפחידים בליגה עם קילר אינסטינקט מדהים. ג׳ורדי קרויף נלחם עליו אחרי עונה מחרידה בגרנאדה, וזאת הייתה כנראה ההחלטה האחרונה הטובה שהוא עשה במכבי תל אביב.

משום מה בולט יותר מאצילי. יונתן כהן(צילום: עוז מועלם)

הפתעת העונה: מכבי חיפה

עם יד הלב, כמה האמינו שמכבי חיפה תהיה בשלב הזה עם ארבעה הפסדים בלבד (שניים מהם למכבי תל אביב)? כמה ציפו שהיא באמת תהיה פקטור במאבק האליפות? שהיא תהיה חלק ממשחק העונה? כולם חיכו לנפילה שלה שבדרך כלל מגיעה כבר בסיבוב הראשון. הפעם היא סירבה ליפול. וחוץ מזה, איזה הפתעות באמת כבר היו לנו העונה? הפועל חיפה והפועל תל אביב בפלייאוף העליון? לא מספיק מעניין, לא מספיק מפתיע.

שחקני מכבי חיפה חוגגים. כולם חיכו לנפילה שלא באה(צילום: עוז מועלם)

אכזבת העונה: הפועל באר שבע וברק בכר

לא ככה נפרדים ממאמן שהביא לקבוצה שלוש אליפויות רצופות. למרות שהאדומים ערכו לו טקס מרגש, זה עדיין לא מכסה על העובדה שזה פשוט לא היה צריך לקרות. בכר לא היה צריך לעזוב באמצע העונה, בהודעה קצרה וגנרית שמתאימה למועדונים קטנים יותר. הייתי תמים וחשבתי שבכר ובאר שבע זה שידוך לעשור לפחות, היו רגעים שבאמת האמנתי שהוא יהווה סוג של אלכס פרגוסון ישראלי. כזה שיבנה קבוצות חדשות במועדון ויעבור איתו כמה תקופות. חבל.

בכר וברקת. "היה אמור להיות פרגי של הכדורגל הישראלי(צילום: הרצל יוסף)

תוצאת העונה: 0:0

נכון שלפעמים נראה שבכל מחזור יש לפחות שני אפס-אפס מבאסים כאלה? איך הפכנו לליגה שבה השדרים צריכים להגיד "הלוואי שנראה פה שערים" בתחילת השידור, כאילו זה לא מובן מאליו שקבוצות ינסו לנצח? אני באמת לא מצליח לשים את האצבע על הנקודה בה תיקו הפכה להיות התוצאה הרצויה על המאמנים כאן ושואל את עצמי לאן נעלמה התחרותיות. האם גם בבית, כשהם משחקים בפיפ"א מול החברים, המאמנים מסתפקים בתיקו? איפה יצר התחרותיות? אולי מאמני ליגת העל הם למעשה בכלל רובוטים שנוצרו ללא יצר הניצחון, כאלה שמסתפקים במועט ולמעשה רוצים שגם היריב שלהם ייצא מרוצה. אני בטוח שב-2038 נגלה את הקנונייה הגדולה הזו. הבעיה היא שעד אז לא יהיה פה כדורגל.

אצטדיון העונה: המושבה

כולם משחקים במושבה. כולם מארחים במושבה. כולם מבקיעים במושבה. גם בליגה הלאומית משחקים במושבה. בכל שעה משוחק באצטדיון הקדוש הזה כדורגל. באים אליו מכפר סבא ומנס ציונה, ובזכות בית הדין הנפלא גם קבוצות אחרות שמארחות בו משחקי רדיוס. אם אין אצטדיון המושבה, אין ליגת העל. קצת מפחיד.

בלעדיו אין ליגה. אצטדיון המושבה(צילום: עוז מועלם)

שער העונה: יאניק וילדסחוט נגד מכבי תל אביב

זה היה כל מה שהכדורגל הישראלי רוצה להיות. דריבל נהדר של דולב חזיזה שמגביה בצורה מושלמת ליאניק וילדסחוט, שמניף את רגלו ובועט וולה כמו זינדין זידאן היישר לפינה של דניאל טננבאום ומשווה ל-2:2 במשחק העונה. האצטדיון מתפוצץ וגם דרך הטלוויזיה אפשר להרגיש את האנרגיות. הדופק של כל הצופים עלה ל-300 בממוצע וניידות שח"ל היו בהיכון. איזה רגע נפלא. כמו ששידר עמיחי שפיגלר: "והכדורגל, איזה כדורגל!". למשך זמן קצר מאוד התחלנו להאמין שיש פה כדורגל איכותי. לצערנו זה שרד בקושי כמה ימים.

יאניק וילדסחוט אחרי הגול ההוא. ככה אנחנו רוצים את זה(צילום: עוז מועלם)