זיכרונות מ-2009 / "נקודות משחק"
חואן מרטין דל פוטרו חשב לפרוש ממשחק שמינית הגמר של אליפות ארה"ב מול דומיניק תים. אבל אז הוא העיף מבט אל היציע, והתפוצץ בדרך לניצחון הירואי. הלילה (בין רביעי לחמישי, סביבות 03:30) מחכה לו רוג'ר פדרר, לשחזור הגמר ההוא בניו יורק בו זכה בתואר הגראנד סלאם הראשון שלו
תים היכה פורהנד חזק שיצא החוצה אבל ממבט ראשון נראה כאילו גירד את הקו, וביקש משופט הכיסא ערעור. בשלב כל כך מתקדם של הערב, לא היה לו כזה במחסנית. בנקודה הבאה מכונת עין הנץ דווקא נכנסה לפעולה, אבל נגדו: דרך ערעור שביקש הארגנטינאי על ההגשה השנייה של האוסטרי, שנקראה כ"אין". הכדור של תים היה בחוץ. אחרי שהבין שניצח, דל פוטרו נעמד במרכז המגרש עם הידיים מונפות למעלה, כמו היה סולן של להקת רוק בסיומה של הופעה מחשמלת, וספג את האהבה, את הרעש, את הרגע.
לא הרבה זמן אחרי הניצחון, אנשי הרשתות החברתיות של הפלאשינג מדו ידעו לקראת מה אנחנו הולכים. לא מדובר בחצי הגמר האפשרי בין רוג'ר פדרר לרפאל נדאל. מסתבר שאת המשחק המרגש של האליפות נקבל שלב אחד קודם, וזה יקרה כבר הלילה (בין רביעי לחמישי, סביבות 03:30). לחשבון האינסטגרם של הטורניר עלתה התמונה ההיא מהגמר ההוא בין פדרר לדל פוטרו, שמציף אצל אוהדי דל פוטרו ואצל אוהדי פדרר רגשות בעוצמה זהה, אבל בטעם קצת שונה.
אם תרצו לחפש קצת מידע בעצמכם אודות היריבות הארוכה ביניהם, אחת האופציות הראשונות שמנוע החיפוש יקפיץ לכם תוסיף לשמות שלהם את הצירוף: US OPEN 2009. אחרי ארבע שעות של קרב דל פוטרו זכה באותה שנה בתואר המייג'ור שלו עם ניצחון אפי בגמר, עצר את רצף חמש הזכיות של פדרר בניו יורק והוכיח לעולם שלא רק הפנומן השווייצרי יודע לזכות בגראנד סלאמים ולבכות כל הדרך לגביעים שהוא מניף. גם הוא יכול. בדיעבד זה גם היה תואר הגראנד סלאם האחרון שלו.
מאז שהתניע מחדש את הקאמבק בתחילת העונה שעברה, דל פוטרו העניק על מגש לצבא האוהדים המסור והקולני שלו לא מעט רגעי נחת. לצד הזכייה בטורניר שטוקהולם, ההופעה ההרואית שלו בגמר האולימפי מול אנדי מארי והניצחון הכביר עליו בגביע הדייויס באותה שנה, הוא הכניע בחמש מערכות גם את מארין צ'יליץ' באותו מפעל (בדרך לזכייה ההיסטורית של ארגנטינה) והגיע עד לרבע הגמר באליפות ארה"ב הפתוחה.
זה הספק מרשים לכל הדעות ביחס לכמות הקשיים הפיזיים והמנטליים שאיתם נאלץ להתמודד, שנים שהטילו בספק את היכולת שלו לשרוד טיפוס נוסף וארוך לטופ. אבל כל זה קרה בעונה שעברה. ב-2017 היו לו מעט מדי רגעים כאלה ויותר מדי הפסדים בכבוד, עד הלילה הקסום שהחזיר את תופעת דל פוטרו לממדים הראויים לה.
מגארבג' טיים למהפך אדיר
ועם כל הכבוד לתוצאות, המותג "דל פוטרו" הוא קודם כל היכולת לנכס אליו גם את הנייטרלים שבחובבי הטניס. הוא עושה את זה בלי מאמץ להיות אהוב, רק עם אותנטיות ורגשות מוחצנים שהוא לא מתאמץ להסתיר. הלב הגדול בשילוב היכולת והתוצאות קנו לו עם השנים מעריצים שהופכים כל מגרש טניס סטנדרטי לאצטדיון כדורגל, וכל משחק "רגיל" בשמינית או ברבע הגמר לגמר עצמו.
ועם כל הכבוד למה שקרה שלשום, אחד הרגעים המרגשים באמת בסיפור העלייה המחודשת לגדולה של דלפו הגיע דווקא רחוק יחסית מאור הזרקורים, בסיבוב הראשון של טורניר מדריד בשנה שעברה, מול שחקן שהיה אז בדרך הבטוחה אל הטופ 10 והיום כבר נמצא בו. זה היה תים, שפגש אותו בפעם הראשונה והפסיד במפתיע למי שדורג אז במקום ה-274 בעולם. דל פוטרו הבין היטב את גודל ההישג. הוא חגג אותו בדמעות מתחת למגבת שמכסה לו את הפנים, ובשמינית גמר הפלאשינג מדו גם ניצל פרישה של אותו תים כדי לעלות לרבע הגמר.
המשחק שלשום, באותו מקום ובאותו שלב, היה טעון בכל הזיכרונות שמלווים אותם מהמשחקים הקודמים שלהם. עוד לפני שעלו על המגרש הוא סומן כאחד האירועים הבולטים של הטורניר מכל הסיבות המקצועיות הנכונות, לא רק בגלל הפיקנטריה, אבל בהתחלה הוא איכזב בגדול. בשתי המערכות הראשונות דל פוטרו לקח שלושה משחקונים בלבד (6:1, 6:2), וכמו שכתב בן רוטנברג מהניו יורק טיימס, נראה היה כאילו צריך להיות בהסגר במקום על מגרש טניס. כבר במצב של 5:0 במערכה הראשונה הרופא הופיע כדי להעניק לו טיפול. הדי.ג'יי העביר מסר ברור כשבחר להשמיע את "Don’t stop ‘til you get enough" של מייקל ג'קסון.
יחד עם כדורי אצטמינופן שלקח הגיע הטוויסט המתבקש בעלילה אחרי שתי המערכות הראשונות המשמימות והכבויות, או יותר נכון - הטוויסטים. הניצוץ נדלק בתוכו, והצית אש ביציעים. בסיום הודה שרצה לפרוש באמצע המערכה השנייה. האוהדים לא נתנו לו כי "ראיתי את הקהל מחכה ליותר טניס. מחכה לחבטות כף היד הטובות שלי, להגשות הטובות שלי". אחרי שבירה שהשיג בפתיחת המערכה השלישית הוא התיישב על כיסא בצד המגרש, נהנה מהסאונד והשירה של הקהל ונתן כיף למרדי פיש שישב מאחוריו. ברגע הזה כבר היה ברור שהוא כאן כדי לתת פייט, אם לא בשבילו אז בשביל מי שמחריש עולמות עבורו.
זה היה מהפך הירואי: אחרי שהחזיר אש עם 1:6 במערכה הבאה הוא כבר היה בקבר, בפיגור של 5:2. אחרי שחזר ל-5:5, הציל שתי נקודות במשחק. ובשובר השוויון, כשתים מתחיל לקרוס אל תוך עצמו, כפה
מערכה חמישית עם חבטה אדירה שהעיפה את המשחק הזה למחוזות הדל פוטרואיים המוכרים. בשיאה של הדרמה, אגב, שידורי יורוספורט 2 ב-yes הוחשכו. הריתוק למסך התחלף בחיפוש נואש אחר שידור באינטרנט. וכשהחיפוש הזה נגמר, דל פוטרו כבר היה עם הכרטיס לרבע הגמר.
הרבה מעבר למטען נוסטלגי
בזמן שהוא עשה את העבודה מול תים, פדרר שיחק בנינוחות במגרש המרכזי מול פיליפ קולשרייבר. הוא ידע מה קורה באצטדיון הסמוך ומתוך ה"ארתור אש" הענק שמע היטב את תשואות האוהדים מהגראנדסטאנד, לטענתו בפעם הראשונה בחייו. אחרי המערכה השנייה, כשעזב לרגע את המגרש, אפילו בדק מה התוצאה במשחק המקביל. "מה אני יכול להגיד? זה היה קרב גדול", אמר דל פוטרו בראיון לפם שרייבר מ-ESPN. "פדרר? זה יהיה מיוחד בשבילי".
לא צריך להסביר למה משחק בין שני הטניסאים הפופולריים באליפות הוא מיוחד. זה לא רק המטען הנוסטלגי, אבל הדבר הראשון שצריך להזכיר בהקשר שלהם הוא שמאז 2009 הם לא נפגשו בניו יורק. הלילה זה יקרה שוב. המאזן ביניהם (5:16 לפדרר) מעלה ריח חד-צדדי, אבל כשמדובר בפדרר ודל פוטרו, המספרים, הסטטיסטיקות ותוצאות העבר מקבלים חשיבות פחותה. ובכלל, ששת הדייטים האחרונים ביניהם התחלקו ביניהם שווה בשווה: שלושת המשחקים הראשונים הלכו לדל פוטרו, כולל שני הגמרים ב-2012 וב-2013 של טורניר באזל הביתי עבור פדרר. בשלושת הבאים פדרר ניצח, כולל במיאמי השנה.
דל פוטרו מודל 2009 היה צעיר יותר וחבול פחות, אם כי עדיין עם פציעות וקשיים מאחוריו. ניצחון גם על פדרר אמנם ימנע את הפדרר-נדאל הקלאסי שאנחנו מחכים לו מהיום שהתחרות התחילה, אבל באותה מידה גם יכול להפוך אליפות מוזרה, רוויית פרישות, הדחות מפתיעות ומשחקים אפרוריים באזורים מסוימים של ההגרלה, לאירוע שגם אוהדיהם המסורים של פדרר ונדאל לא ישכחו לעולם. לפרק מפואר בקריירה מפוספסת של שחקן חסר מזל.
פדרר הסתבך כהוגן בשני הסיבובים הראשונים, מול פרננסס טיאפו ומיכאיל יוז'ני. הוא לא תיכנן להשקיע מולם עשר מערכות, חמש שעות ו-52 דקות. זה היה הרבה מעבר למה שחשב להקציב להם. את פליסיאנו לופז ופיליפ קולשרייבר עבר בצורה חלקה הרבה יותר, אבל קשה לומר שהם הכינו אותו כראוי לאתגר המשמעותי הראשון שלו באליפות. בגיל 36 הוא אמנם עדיין הפייבוריט לזכות בתואר הגראנד סלאם ה-20, אבל הדרך אליו מעולם לא נראתה רחוקה יותר.
לפנייה לכתב/ת 
