מדוע אגאסי הוא עדיין הכוכב הגדול של הטניס / טור
טניסאי העבר רשם בקריירה רק שמונה זכיות בטורניר גראנד סלאם, הרבה פחות מפדרר, נדאל וסמפראס, אבל לדעת ד"ר חן חרמש הדמות שהוא היווה על המגרש ומחוצה לו והדרך בה הגיע להישגיו הופכות אותו לטניסאי הגדול ביותר בכל הזמנים
עם פרישתו של אגאסי לפני 11 שנים, ה-BBC, שידוע באיפוק שלו, הכתיר אותו "ככוכב הגדול ביותר בהיסטוריה של הטניס". לדעתי אגאסי בהחלט ראוי לתואר הזה, בעיקר מכיוון שבנוסף על סגנונו הייחודי והמלוטש, ההישגים שלו ויכולות הטניס המדהימות, הוא דמות צבעונית, מורכבת וכריזמטית, שקרצה וקירבה קהלים חדשים של צעירים ונשים אל הטניס.
מתחת לתדמית הג'נטלמנית והנקייה שלו, ולמרות שאינו ספורט מגע, הטניס הוא גרסת הכדור של איגרוף. בשני הענפים, נעשה שימוש בידיים בלבד, אולם בשניהם יש חשיבות מכרעת לעבודת הרגליים ולפעולה משולבת של כל הגוף בכדי לייצר מומנט מקסימלי לחבטה. דמיון נוסף הוא באלמנט המנטלי-פסיכולוגי. שני המתמודדים ניצבים לבדם זה מול זה, מחליפים חבטות, כשכל הזמן הם תרים אחרי נקודות התורפה אצל יריבם. פעמים רבות, הם ינסו "להיכנס אל מתחת לעור" של יריבם, במטרה להוציא אותו מאיזון ולגרום לו לטעות.
בשנת 1986, בעודו בן 16, הצטרף אגאסי לסבב המקצועני. מספר שנים קודם לכן התחוללה מהפכה בטניס, שבמרכזה עמד השינוי בחומר ממנו עשוי המחבט. המעבר מעץ לתרכובות מרוכבות כמו אלומיניום וגרפיט, הפך את המחבטים לקלים וחזקים יותר ואיפשר לשחקנים לייצר כח רב יותר בחבטה.
עוצמה גדולה שווה למהירות גדולה יותר של הכדור. כדור מהיר יותר, יעבור מרחק רב יותר, והיות וגודל המגרש לא השתנה, השחקנים, בשביל לשמור את הכדור בין הקווים, החלו להוסיף עוד "סבסוב עילי" (topspin) לחבטה. הגדלת שטח הפנים של המחבט, ואתו גם שטח המגע עם הכדור שנקרא בענף "האזור הטוב" בלמעלה מ-50 אחוז, עזרו לשחקנים לשמור על הדיוק מבלי לוותר על העוצמה.
השינוי הטכנולוגי איפשר חבטות חזקות יותר והכתיב שינוי בסגנון המשחק. בזכות עוצמת החבטות, השחקנים יכלו להשיג יותר נקודות (ווינרים/טעויות כפויות) דרך מכות ההגשה וחבטות מהקו האחורי מאשר בעבר. הטניס הפך ממשחק איטי וטקטי למשחק המבוסס על עוצמה ומהירות.
במשחק שמבוסס על עוצמה, לגובה של השחקן יש מספר יתרונות: ייצור יותר כוח במכות ההגשה ומהשדה, כיסוי שטח גדול יותר ליד הרשת, וכמובן הקושי של היריב להקשית את הכדור מעליו. באותה תקופה הפך הטניס לנחלתם של ענקים כמו איבן לנדל, בוריס בקר, סטפן אדברג, גוראן איבניסביץ', ג'ים קורייר, סרג'י ברוגרה, פטריק ראפטר, ריצ'ארד קרייצ'ק, פיט סמפראס ועוד, בעלי אופי משחק מתוכנת, שמכים בדייקנות סרבים במהירות של 200 קמ"ש ורצים מיד לרשת.
כל זה היה נכון, עד שאגאסי הגיע. עם המראה הגוצי, הצעדים הקטנים, ללא שרירים משורגים או קוביות בבטן, הוא נראה בהשוואה לאותם שחקנים כמו הדודי סלע של הטופ 10 העולמי. על חיסרון זה הוא חיפה בעזרת תחכום וטכניקה עילאית. מבין מגוון החבטות שקיים, אגאסי הצטיין בייחוד בשתיים. האחת היא חבטת גב-היד שלו עם שתי ידיים, בזמנו טכניקה יחסית חדשה בה בלט לעומת מתחריו, אבל גולת הכותרת הייתה חבטת ההחזרה - מהירה וקטלנית כהכשת נחש. פעם כדור נמוך, שמלחך את הדשא, ופעם כדור ארוך בבק-הנד בשתי ידיים לאורך קו החוץ. עד היום יכולות ההחזרה של אגאסי היו ונשארו הטובות ביותר שיש.
על המגרש ומחוצה לו, אנדרה עם התסרוקות המשונות, המראה החביב והאופי הנוח והליצני, היה אלטרנטיבה פופולרית ומגניבה הרבה יותר מהטיפוסים הצוננים וצנוניים כמו אדברג, לנדל, או סמפראס. העובדה שנדרשו לו תשע שנים להעפיל למקום הראשון בדירוג עזרה לקהל להיקשר אליו והראתה לרבים שהדבר בגדר אפשרי. כמובן שהרומנים המתוקשרים שלו עם ברברה סטרייסנד המבוגרת ממנו, ועם אשתו לשעבר ברוק שילדס, אחת הנשים המוכרות והיפות בעולם בתקופתו, רק הוסיפו להילה סביבו.
אגאסי, למי שתהה, מגיע ממשפחה פרסית בעלת שורשים ארמניים (אגאסיאן היה שם המשפחה המקורי). אביו עמנואל, שבעברו ייצג כמתאגרף את איראן (ללא הצלחה יתרה) בשתי אולימפיאדות, נחשף לטניס עוד בארץ המוצא. שנים אחר כך הוא החל לאמן את ילדיו בטניס במגרש המאולתר שהקים בחצר ביתם בלאס וגאס.
משטר האימונים הקשוח, שזכה לשם "משטר 5000 הכדורים ביום", כמספר החבטות היומיות אותן דרש האב מילדיו לתרגל, לא הרתיע את אנדרה, הצעיר באחים. לעומת זאת את אחותו ריטה דווקא כן. היא נשלחה להתאמן אצל 'פאנצ'ו' גונסאלס, אגדת טניס לכשעצמו, ולמרות פער גילאים, נישאה לו כדי להיחלץ מהאימונים.
אגאסי מספר שבגיל 9 הוא ניצח בטניס את האתלט ושחקן הפוטבול הענק ג'ים בראון. בראון, שאיתגר את אביו של אגאסי להמר על המשחק, שילם אחרי שהפסיד. בגיל 13 אגאסי הגיע לאקדמיית הטניס של ניק בוליטיירי שבפלורידה, בידיעה שהוריו אינם יכולים לממן את שהותו שם לאורך זמן. אחרי שראה בפעם הראשונה את אנדרה משחק, בוליטיירי התקשר מיד לאביו והודיע לו שהילד נשאר, בחינם. עד היום בוליטיירי, שראה דבר או שניים בטניס בחייו והצמיח עוד טניסאים כקורייר, סלש ורבים אחרים, טוען שאגאסי היה הכישרון הטבעי הגדול ביותר שהוא ראה מימיו. אגאסי עצמו מספר ששנא את האימונים והשהות באקדמיה, התקשה להתמיד ואף ברח משם מספר פעמים.
הקריירה של אגאסי, בהתאם לאישיותו, סבלה מעליות ומורדות. ההתחלה הייתה טובה ומהירה והוא החל לצבור ניצחונות רבים. את שנת 1988 סיים במקום השלישי בדירוג אחרי לנדל ומאטס וילאנדר, והיה גם לטניסאי שהגיע בזמן המהיר ביותר למיליון דולר בכספי זכייה. בגיל 20 הגיע לגמר הגראנד סלאם הראשון שלו בפריז, שהסתיים בהפסד. שנים אחר כך גילה שאחת הסיבות להפסד הייתה החשש שלו שהפאה אותה חבש, תיפול.
בשנת 1992 זכה אגאסי לראשונה בטורניר גראנד סלאם (ומכל המקומות, דווקא בווימבלדון). בשונה מהיום, כשהטניסאים המובילים אינם מוותרים על השתתפות בטורנירי הגראנד סלאם, אגאסי בחר שלא להשתתף בטורניר באוסטרליה בשמונה השנים הראשונות שלו בסבב, ולווימבלדון הוא הגיע לראשונה רק ב-1991. מעניין שהסיבה שלו ל"חרם" על התחרות היוקרתית והוותיקה, נבעה מסלידה מהשמרנות הנוקדנית של המארגנים, בעיקר ביחס לקוד הלבוש הלבן. ייתכן שלו היה משתתף ביותר תחרויות היו לו גם יותר תארי גראנד סלאם.
בדרך לניצחון בגמר על הקרואטי גוראן איבניסביץ' חלף אגאסי על פני שני מספרי 1 גדולים: ג'ון מקנרו ובוריס בקר. עם הניצחון שלו נקטע רצף של 12 שנה (מאז בורג בשנת 1980), בהן אף שחקן קו אחורי לא זכה בטורניר. חלפו עשר שנים נוספות עד ששחקן קו אחורי אחר (לייטון יואיט) זכה בטורניר, מה שמלמד הן על גודל האתגר ועל היכולות שלו.
ב- 1995, יחד עם כיבוש הפסגה העולמית, אגאסי גם נפטר מבעיות השיער ועבר לקרחת. ההצלחות נמשכו גם ב-96', כשקטף את הזהב האולימפי לאחר שגבר בגמר על הספרדי סרג'י ברוגרה. שנה אחר כך, נדמה היה שהכל מתפרק.
הפציעות שהשביתו אותו וסיום נישואיו לברוק שילדס דירדרו את אגאסי לדיכאון. הוא הדרדר למקום ה-141 בדירוג העולמי, והתחושה בקרב שחקנים ופרשנים הייתה שהקריירה שלו הגיעה לקיצה. באותו הזמן התרחש אירוע נוסף שהטיל צל על הקריירה והמורשת שלו. בבדיקות שעבר התגלה שהוא השתמש בקריסטל מת' (סם ממשפחת האמפטמינים, שידועים גם כחומרים ממריצים). בעזרת שקרים הצליח אגאסי להיחלץ מענישה כבדה שהייתה עלולה לסיים את הקריירה שלו בבושת פנים.
כעבור שנים הודה אגאסי, שהשימוש בסמים היה מכוון ולא "טעות" כפי שטען בזמנו, וששיקר במצח נחושה בעדותו. הגילוי המאוחר גרר תגובות נזעמות: פדרר דיבר על הלם ואכזבה, והטניסאי הרוסי מראט סאפין, שהיה יריב של אגאסי וגם דורג תקופה קצרה במקום הראשון בעולם, קרא לו להחזיר את התארים והכספים.
להגנתו טען אגאסי שהדיכאון והבדידות שחש פעמים רבות לאורך הקריירה שלו דחפו אותו לשימוש בסם יותר מאשר הדאגה לביצועיו על מגרש. לזכותו יש לומר, שעוד לפני המקרה הוא היה מבין הספורטאים היחידים שדיברו בפתיחות על הקשיים במקצוע ועל יחסי השנאה/אהבה שלו עם הטניס, אותו נהג לכנות "המקצוע הבודד ביותר בעולם, אפילו יותר מאיגרוף".
ציטוט מתוך הביוגרפיה שלו יכול להסביר רבות על יחסו למשחק: "בטניס אתה עומד פנים מול פנים מול היריב שלך ומחליף איתו מהלומות, אבל אף פעם אינך נוגע בו או מדבר איתו, או עם כל אחד אחר. הכללים הרי אוסרים על שחקן טניס אפילו לדבר עם המאמן שלו. אני שומע שמדברים על הבדידות של רצים למרחקים ארוכים, אותי זה מצחיק, מכיוון שהרץ לפחות יכול להרגיש ולהריח את היריבים שלו. הם נמצאים במרחק של סנטימטרים ספורים ממנו. בטניס אתה נמצא לבדך על אי".
אחרי שנתיים קשות אגאסי הצליח להפוך את סיפורו המקצועי והאישי מכזה של אכזבה וכישלון לסיפור של הצלחה והשראה. אגאסי חזר נקי ונחוש מתמיד למגרשים, והשלים את ה"גראנד סלאם קריירה" (זכייה בכל ארבע התחרויות הגדולות: אוסטרליה, רולאן גארוס, ווימבלדון ואליפות ארה"ב), ושב למקום הראשון בדירוג העולמי. בוגר ושקול יותר, אגאסי המשיך לשחק טניס טוב ומלהיב במשך חמש שנים נוספות, בהן נותר בטופ העולמי והוסיף לעצמו תארים.
גם בחייו הפרטים אגאסי חולל מהפך. בשנת 2001 הוא נישא לטניסאית הגרמנייה שטפי גראף, מי שנחשבת לאחת השחקניות הגדולות ביותר בכל הזמנים. לזוג שני ילדים, ועל אף הנמכת
הציפיות המוצדקת, קשה למעריצים שלא לפנטז על הפוטנציאל של ילדי "הזוג הלבן".
מבחינת תארים נטו, ברור שלאגאסי עם שמונה תארי גראנד סלאם (מתוך 15 הופעות בגמרים) אין סיכוי להיחשב לגדול יותר מפדרר שרשם 19 זכיות. גם נדאל (16), סמפראס (14), ג'וקוביץ' (12) ובורג (11), נמצאים הרבה מעליו ברשימה. מנגד, אגאסי מחזיק בציוני דרך בקריירה, שכמותם יש לבודדים בלבד. הוא השחקן השני בעידן "הפתוח" לאחר רוד לייבר האגדי, שזכה ב"גראנד סלאם קריירה", הישג אליו הצטרפו רק בשנים האחרונות נדאל, פדרר וג'וקוביץ'.
אגאסי היה הראשון (מתוך שניים בלבד, יחד עם נדאל) שהשיג את "גראנד סלאם הזהב בקריירה", שאומר שלזכייה בארבעת הטורנירים הגדולים נוספת מדליית זהב אולימפית. הוא גם היחיד עד היום שזכה במה שמכונה "סופר גראנד סלאם קריירה", שבו לכל התארים שצוינו קודם מתווספת זכייה באליפות העולם של סבב ה-ATP.
פן נוסף מעורר השראה אצלו היא הפעילות הפילנתרופית הענפה בה הוא עוסק. אגאסי, שהונו מוערך בכ-200 מיליון דולר, תרם במהלך השנים עשרות מיליוני דולר מכספו לארגונים ולמוסדות שהקים, העוסקים בחינוך, בספורט ובהקניית כישורי חיים לבני נוער. לכן, עבורי, בשקלול כל הדברים, אנדרה אגאסי היה ויישאר כוכב הטניס הגדול מכולם.
לפנייה לכתב/ת 
